בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצחיק מרוב שזה עצוב: על הדיסק של נתן גושן

האם המוסיקה התעשייתית, המיופייפת והחלולה שמציע נתן גושן תיהפך בסופו של דבר לתו התקן של המיינסטרים?

43תגובות

יש שתי דרכים להתייחס למוצר הנדוש והנפוח שנקרא "נתן גושן". הדרך הראשונה היא לבכות, הדרך השנייה היא לצחוק. לכאורה, יש סיבות טובות לבכות. הבחור הצעיר-זקן הזה עושה קריקטורה מכמה אבני יסוד של התרבות המוסיקלית שלנו. ראשית כל, הוא עושה קריקטורה מהאבן החשובה שנקראת שיר מיינסטרים ישראלי פשוט וטוב. השירים של גושן מבוססים על הערכים האסתטיים של הנוסח הזה - מנגינה מינורית, גיטרה אקוסטית דומיננטית, טקסט אישי ונוגה - אבל הם מנצלים אותם בצורה ירודה ומאוסה.

אם לפני שנה חשבתי שעילי בוטנר הוא הדוגמה המובהקת ליוצר שהופך את יופיו של השיר העברי המסורתי לפסאודו-יופי, לכאילו-יפה, עכשיו בא גושן והופך את הכאילו לכאילו בריבוע. המנגינות הבינוניות של בוטנר נשמעות ליד המנגינות הקלושות שלו כמו לחנים של מוני אמריליו.

 

גושן עושה קריקטורה מאבן יסוד נוספת, לא רק במוסיקה הישראלית אלא באמנות בכלל: העצב האותנטי. הקשיבו לו נואק ומיילל, כאילו צער העולם כולו מונח על כתפיו החטובות. מה אתם שומעים כשאתם שומעים אותו? אני שומע בעיקר דבר אחד: זיוף. השירים שלו הם גלויות של עצב תעשייתי, מיופייף, חלול. פסאודו-יופי פוגש פסאודו-רגש.

אילו גושן היה זמר אלמוני שלא מושמע ברדיו, אולי לא היה צורך להתייחס אל אמנות הפסאודו שלו. אבל מי שמריץ את גושן הוא הגוף הכי חזק בתעשייה, טדי הפקות, והרדיו משמיע אותו כל היום, והקהל הצעיר אוכל את זה, ומי יודע, אולי בעוד כמה שנים זה יהיה תו התקן של המיינסטרים הישראלי החדש. עושה חשק לבכות, לא?

כן, אבל עושה יותר חשק לצחוק. נתן גושן הוא אחד הדברים הכי מצחיקים שקרו לתרבות הישראלית בשנה האחרונה. הנאקה הזאת, כובע הגרב הזה, הפאסון המגוחך של החתיך-בן-דמות-היגון. יש ביוטיוב פרודיה משעשעת של הראפר לוקץ' ועמית חשאי. הם לקחו את שירו של גושן "כל מה שיש לי" והצמידו לו מלים שמביעות את מה שהם (וגם אני) חושבים על הזמר. זה הולך כך: "אני מרגיש אשם כשאני לא הולך עם כובע/ כי אני מסתורי וזה מושך ת'בחורות/ נותן מבט עצוב ומצטלם בצד הטוב רק/ ושר בקול צרוד, זה מרגש ת'נערות/ ואת חולמת על טיול אתי בחיק הטבע/ אם את בת 12 או עם פיגור שכלי..." כך זה ממשיך ומידרדר, אבל העניין הוא שהפרודיה הזאת, מצחיקה ככל שתהיה, היא פחות מצחיקה מהדבר האמיתי.

 

אבל בזמן שאנחנו צוחקים, האם גושן לא מרגיל את בני הנוער למוסיקה ריקה מתוכן ולרגש חלול? כן, הוא מרגיל. אבל הנוער יתבגר ויפסיק לקנות את הסחורה שגושן וטדי מספקים לו, והקהל היותר מבוגר לא יקנה אותה מלכתחילה. ייתכן שיש בגושן יותר ממה שהאלבום הזה מגלה, אבל בגרסתו הנוכחית, גם אם היא תקנה לו אלבום זהב, הוא לא עומד להתקבל כיוצר משמעותי בזירת המוסיקה הישראלית. בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, לגוף המוסיקלי שלנו יש עדיין נוגדנים די טובים מפני גילויים כל כך בוטים של זיוף, בנאליה ומוסיקה גרועה. *

נתן גושן - "נתן גושן". טדי הפקות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו