בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה הפך את גרין דיי לאחת הלהקות הגדולות בעולם?

ההוצאה המחודשת של שני האלבומים הראשונים של "גרין דיי" מזכירה את הכריזמה והפופיות שמילאו את החלל בעידן שאחרי נירוונה

5תגובות

עם אופרת רוק משלהם בברודוויי ("אידיוט אמריקאי") שתעובד לסרט שטום הנקס שותף להפקתו, נדמה ש"גרין דיי" רחוקים מתמיד מנקודת הפתיחה שלהם בסוף שנות ה-80. אלא שדווקא עכשיו, בין ברודוויי לקולנוע, יצאו מחדש שני האלבומים הראשונים של הלהקה, שקדמו לפריצה המיינסטרימית שלהם.

לפני שהאלבום "דוקי" עזר להם, ב-1994, להשתלט על העולם עם שירים על מריחואנה ואוננות מתוך שעמום, היו "גרין דיי" חתומים בחברה העצמאית לוק אאוט רקורדס מברקלי שבקליפורניה. בחברת התקליטים הזאת צמחו עשרות הרכבים עצמאיים חשובים לצד הרכבי פאנק-רוק וסקא פאנק שהגיעו להצלחה מסחרית, כמו "The Donnas" ו"Operation Ivy".

בתחילת שנות ה-90 היתה "גרין דיי" חלק מסצינת הפאנק העצמאית של החוף המערבי. הסצינה הזאת נשענה על רשת עצמאית של חללי הופעות, פנזינים ולייבלים. אחרי שהלהקה הוחתמה בחברת הענק האחים וורנר ואחרי שהאלבום השלישי שלה, "דוקי", נמכר ביותר מעשרה מיליון עותקים, השתנה גם אופיה.

"39/Smooth", האלבום הראשון של הלהקה מ-1990, הוקלט ביומיים בהשקעה של 700 דולר. כבר באלבום הזה ניגנו "גרין דיי" את השילוב שבזכותו הם כיכבו באם-טי-וי כמה שנים מאוחר יותר - מפגש בין האנרגיה הדחוסה והמלוכלכת של הפאנק-רוק לבין הגשה מלודית המושפעת מלהקות כמו "באזקוקס" ו"ראמונס", מהראשונות שניגנו פאנק פופי בשנות ה-70.

שלא כמו האלבומים שהופיעו בהמשך, לא היו באלבום הזה כמעט שירים עם מלודיות שנתקעות בראש, והוא היה מורכב בעיקר מניסיונות סטנדרטיים בפאנק של שלושה אקורדים. אחרי יציאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בסקווטים אירופיים. הסולן, בילי ג'ו ארמסטרונג, חזר מהסיבוב עם כיני גוף והשראה לאלבום הבא.

בשבחי הלכלוך

האלבום השני של הלהקה, "Kerplunk", יצא שנתיים מאוחר יותר וכלל קלאסיקות כמו "Christie Road" ואת הגרסה המקורית לשיר שהלהקה תחדש מאוחר יותר באלבום "דוקי" - "Welcome To Paradise" - שעוסק בחוויה של הפעם הראשונה שבה עוזבים את הבית ועוברים לגור לבד בשכונת עוני. בגרסתו המקורית של השיר שמופיעה כאן, "גרין דיי" עדיין נשמעים כאילו הם מנגנים בגראג' הביתי. זה היה האלבום שבו גיבשו "גרין דיי" את הצליל המלודי שילווה אותם במשך השנים הבאות, שבו למדו כיצד להשתמש בו לכתיבת שירים מהודקים וקליטים, והוא האחרון שיופק באווירת לואו-פיי טבעית.

 

בסיבוב הראשון שלו, מכר האלבום עשרות אלפי עותקים, ובסיבוב ההופעות של האלבום, שבו נסעו חברי הלהקה ברחבי ארצות הברית בספרייה על גלגלים שהוסבה לוואן הופעות, ציפה ל"גרין דיי" בכל מקום קהל של אלפי אנשים. באלבום הזה החליטו חברי "גרין דיי" לגוון את נושאי השירים שלהם, שעד אז עסקו בעיקר בתיאורים איך להכיר בנות.

"Dominated Love Slave" הוא שיר קאנטרי-פאנקי עם קריצת סאדו-מאזו על האהבה ללכלוך ולכל מה שזול. לאלבום צורף סיפור קצר מאת לורי אל ששמו "ההרפתקאה שלי עם ‘גרין דיי'". הוא מספר על תלמידת תיכון שזוכה בתחרות להצטרף לסיבוב הופעות של הלהקה אבל רוצחת את הוריה כדי שלא ימנעו ממנה לצאת אליו. את האלבום סגרה גרסה אנמית למדי של הלהקה לקלאסיקה של ה"מי", "My Generation".

במשך יותר מעשור בחרו "גרין דיי" להשאיר את הזכויות על אלבומיהם הראשונים אצל חברת התקליטים שבה החלו את דרכם. בכך הם נתנו ללוק אאוט רקורדס דחיפה שהפכה אותה לאימפריית מוסיקה עצמאית. באמצע העשור הראשון של שנות ה-2000 עזבו את החברה "גרין דיי" ושאר הלהקות המרכזיות בה משום שלטענתן לא קיבלו תמלוגים.

המחווה הזאת לא עזרה ל"גרין דיי" בסצינת הפאנק. עם המעבר שלה לחברת תקליטים גדולה בתחילת שנות ה-90, צעד שהפר את אחד העקרונות הבסיסיים של האתיקה העצמאית של הפאנק, היא נתפשה כלהקה שמכרה את עצמה לכסף הגדול. חברי מוסדות מרכזיים כמו הפנזין "מקסימום רוקנרול" וחלל ההופעות ה"גילמן" בברקלי, שמפעיל קולקטיב של מתנדבים, הפנו לה בעקבות זאת את גבם. חברי הלהקה סיפרו לאחר מכן בגעגועים שגם הופעות מול עשרות אלפי אנשים לא שיחזרו את האנרגיה המיוחדת שהרגישו בהופעותיהם ב"גילמן", מול עשרות אנשים בלבד.

האזנה עכשווית לתקליטים הראשונים של "גרין דיי" מעלה את התהייה למה דווקא הם הפכו לאחת הלהקות הגדולות בעולם, ולא כל אחת מעשרות הלהקות האחרות שניגנו בסגנון פאנק-פופ דומה בתחילת שנות ה-90. אף שגם 20 שנה אחרי אלבומיה הראשונים של "גרין דיי" מהנים וסוחפים, קשה היה לדמיין כי הלהקה תגיע לאן שתגיע. ובכל זאת נראה שהתמהיל של כריזמה, פופיות ודימוי ה"מורדים אבל חמודים" שלהם מילא בדיוק את המשבצת החסרה באמריקה הטינאייג'רית של אחרי "נירוונה".

"גרין דיי" - "Kerplunk" ,"39/Smooth"; Epitaph Records



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו