ירונה כספי נכנסת למים העמוקים של השירה

הרומן של ירונה כספי עם שירה מגיע לשיאו באלבום החדש, שבו הלחינה שירי משוררים ישראלים ובינלאומיים. לדבריה, השירים הם אלה שתירגמו אותה

אורי זר אביב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי זר אביב

אלבומה החדש והרביעי של ירונה כספי, "מאפיה של אשה אחת", כולל רק שירי משוררים. כספי, בת 37, מלחינה מוכשרת ורוקרית בנשמתה, פועלת בשולי המוסיקה הישראלית מאז שנות ה-90. היא הופיעה עם ערן צור ו"כרמלה גרוס ואגנר" בימי האלבום "עיוור בלב ים" והיתה חברה בלהקת "גוונים כהים" (עם איתי בלטר). אלבומה הקודם, "אגו", יצא לפני כשנתיים וזכה לאהדת המבקרים. הערב היא תשיק את אלבומה החדש בהופעה חיה ואלקטרונית במועדון לבונטין 7 בתל אביב.

זהו האלבום הראשון שלה הכולל רק טקסטים של אחרים. גם ברמה המוסיקלית, "מאפיה של אשה אחת" מפגיש את כספי עם אזורים חדשים. "המלים באלבום דרשו סוג של הלחנה אחרת ממה שעשיתי עד כה", היא אומרת. על הרקע הזה נפגשה עם יריב עציון, מנהל מכללת BPM (שחתום על המאסטרינג באלבום), והוא הכיר בינה ובין המוסיקאי עמית מגן, שהפיק את האלבום. "עמית הביא את הצד האלקטרוני, שבו הוא מומחה". היא מאמינה שתמשיך עם הכיוונים המוסיקליים החדשים הללו גם בהמשך דרכה.

העניין של כספי בשירי משוררים נמשך כבר שנים במקביל לקריירה שלה ככותבת. "יוצא לי להשתתף בהרבה ערבים ספרותיים שבהם משוררים מזמינים אותי לבוא ולהלחין משיריהם", היא מספרת. עם צאת ספרו של רוני סומק, "מחתרת החלב" מ-2005, הלחינה כספי שניים משיריו - "תל אביב בלילה" ו"מאפיה של איש אחד". גם רפי וייכרט הזמין אותה לאירוע ההשקה של ספרו "שעה לא צפויה", ומה שיצא מאותו ערב הוא השיר "חוף"; ורחל חלפי גייסה אותה למטרות הלחנה עם צאת ספרה "מכשפות".

לימים נצבר אצל כספי מספר גדול של שירים מולחנים. "רק חיכיתי להזדמנות להקליט את השירים האלה באלבום, הייתי חייבת לעשות אתם משהו. אמרתי לעצמי, ‘למה לא לקחת מתוך השירים המולחנים האלה את אלו שמעוררים אצלי הרגשה שהם מתרגמים אותי, את מי שאני, ולהוציא אותם באלבום'".

מחאה אישית

שיר המשוררים הראשון שהלחינה היה "שאלות" של ברטולט ברכט, ב-1999. שירי משוררים אחרים הופיעו כבר באלבום הסולו הראשון שלה, "תנו לשתיקה לבעור" מ-2005. "קפצתי למים כשהלחנתי את ‘אתה הוא האיש החדש' של וולט ויטמן ו'פרידה מן הנוף' של ויסלבה שימבורסקה. עכשיו, באלבום החדש, הלכתי עם זה עד הסוף".

על "כישוף" של רחל חלפי אומרת כספי שזה שיר שעוסק במקומות של הרס עצמי. האם אלו מקומות שהיא מכירה מקרוב? "לפעמים אמן צריך להתחכך עם מקומות שהם על הצד המאוד לא מואר של החיים ולפעמים גם צריך לגרד את עצמו מתוכם, כדי לעלות למעלה ולנצח באיזושהי צורה. זו רגישות סקרנית שצריך להיזהר אתה. השיר ‘כישוף' הוא דוגמה לאותם הרגעים שבהם הנפש לא מספיק חזקה ונשאבת למהלך עניינים, שאתה לא יודע איך תצא ממנו בסוף. חשוב להבין ולהיות ער לזה. מודעות יתר היא לא מתכון טוב ליצירה מעניינת, אבל היא עדיין חשובה".

מודעות יתר, לדבריה, גם עלולה לסרס את היצירתיות, "אבל מצד שני המודעות היא להכיר בחולשה שלך ולתת לעצמך לפעמים להיות חשוף ופגיע. השיר אומר: ‘הים קורא לה/ בור כורה לה לבוא וליפול/ סדק בקיר נפער ואומר לה...' ומסתיים במלים ‘בואי בואי ליפול/ פנימה'. מותר לתת לסדק בקיר לקרוא לך, זו סוג של חולשה שצריך להיות מודעים אליה כדי להצליח לטפס בחזרה".

המלים באלבום נכתבו במדינות שונות ובתקופות שונות, החל במשוררת הערבייה עזיזה אחדיה עומר שקוארי דרך דוד אבידן ויהודה עמיחי ועד לליפסקה, ילנה שוורץ ועוד. אילו הלכי רוח ביקשה כספי עצמה לבטא?

"אחד מהם הוא עוצמה נשית שאומרת את הדברים בלי פחד. לדוגמה, השיר של שקוארי באלבום אומר - תראה אותי מבעד לפילטרים, אל תפחד, הסתער לתוכי. זה במובן הרוחני ולאו דווקא במובן האחר, אף על פי שיש סקסיות בעניין. הרעיון במלות השיר ברור: אם תמרוד בכלל של האחרים תצליח להגיע עד אלי. זה שיר מאוד אמיץ בעיני".

האם אפשר למצוא כאן הד למחאה העכשווית על הדרת הנשים?

"המחאה בשירים היא אמנם אישית אך מחוברת לכלל. ‘שאלות' של ברכט, לדוגמה, מדבר על זילות המלים. הוא שואל את האשה כל מיני שאלות בנוגע לאיזו דאגה שהוא מפגין כלפיה, אך בפועל לא באמת מתכוון לכך. אלה רק שאלות שנשאלות".

בין שירי האלבום גם עולה התפכחות כואבת מאהבה חזקה שהגיעה לקצה. לדוגמה, בשיר "מחסן ישן של כלים" של עמיחי ("מה זה? זה מחסן ישן של כלים/ לא, זו אהבה גדולה שהיתה"). "זה באמת שיר כואב", היא אומרת. "הרבה פעמים הוא מלווה אותי כשאני עוברת בתל אביב ורואה תכולה שלמה של דירות זרוקה ברחוב ואז אומרת לעצמי שאלה לא סתם חפצים, שהיתה שם אהבה. זה דבר שמאוד קל לי להזדהות אתו. אני לא באה רק מתוך איזושהי ראייה אוניברסלית רחוקה, אלא מתוך דברים אישיים שקרו לי בחיים. אחרי הכל, אם זה לא היה בא מתוך החיים שלי, לא היה לי הדחף לשיר את השירים".

ישר מהאייפד

הסאונד של האלבום עכשווי ומעודכן. כספי, קלידנית בדרך כלל, מנגנת כאן גם בגיטרה בס - כלי שאותו למדה בצעירותה אצל המורה ערן צור - וגם בגיטרה חשמלית ובכלי הקשה. יוני פוליקר מנגן בבוזוקי ואור בהיר (מלהקת "אטליז"), שגם הפיק את אלבומה הקודם, הוא הגיטריסט המוביל.

"הזמנו את אור לנגן גיטרות ופתאום הוא הוציא את האייפד שלו ומצא איזה סאונד נורא מגניב שעשינו בו שימוש", מספרת כספי. "הכלי המרכזי שאני מנגנת בו הוא מקלדות למיניהן, אבל ברוב האלבומים שלי, שיותר מבוססים על גיטרה-בס-תופים, תפקיד המקלדות פחות מרכזי ומאוד מוגדר. כאן, לעומת זאת, הובלתי את השירים עם המקלדות ואחרי ששפכתי את רעיונותי למחשב, בא עמית מגן והחל להוסיף תכנותי תופים וביטים למיניהם. אבל ההרמוניה הבסיסית מגיעה מהמקלדות".

לאילו אוזניים מיועד האלבום הזה?

"אני לחלוטין רואה את זה כיצירה שמכוונת למיינסטרים. אחרי הכל, זו מוסיקה פופולרית. זה לא שניסיתי להיות קומוניקטיבית. העבודה על האלבום היתה כמו מגרש משחקים שבו השירים סיפרו לי את הכיוון המוסיקלי וכך יצא. אולי קל למאזין להתחבר אליהם כי לי זה קל ואני זו שמתווכת אותם. זה אלבום מוסיקה לפני הכל. לא משהו שבא לקדש שירת משוררים. האמירה המוסיקלית בו לא פחות רחבה ועמוקה, אלא שהמלים של השירים פשוט ממש טובות. אני מאמינה בכל מלה שאני שרה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ