בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

ההופעה של ג'ניס איאן: מרגשת ונוגעת ללב

לבד עם גיטרה, היא הקרינה לבביות נדירה. אף על פי שסיפרה קצת יותר מדי סיפורים, ג'ניס איאן הזכירה שוב איזו זמרת נפלאה היא

2תגובות

"אני רואה שכמה אנשים הביאו אתם לכאן תקליטי ויניל", אמרה ג'ניס איאן באמצע ההופעה. תקליטיה הישנים של הזמרת - או ליתר דיוק, כמה עותקים של "Between the Lines", תקליטה המפורסם ביותר - אכן נצפו במועדון, אחוזים בידיהם של אוהביה של איאן, שחיכו שהיא תחתום עליהם בתום ההופעה.

היו ימים, אי אז בשנות ה-70, שבהם התקליט הנהדר הזה הסתובב על הרבה פטיפונים בישראל ורקם יחסים אינטימיים עם נשים וגברים - אפשר להסתכן ולומר "בעיקר נשים"? - שחלקו עם איאן את כאבי הבדידות של שנות העשרה והעשרים שלהן. התקליט הזה הוא שריד אהוב מהתקופה ההיא, פיסה של פסקול חיים, ואפשר להבין מדוע אוהדיה של הזמרת חשו צורך להביא אותו, במלוא הדרו הווינילי הנושן, למפגש אתה.

לטוב ולרע, זה היה מפגש לא פחות מאשר הופעה. זה הרגיש קצת, בעיקר בחלק הראשון, כמו הופעה בחנות ספרים אמריקאית, לרגל הוצאת האוטוביוגרפיה של איאן: שירים, סיפורים וכיבוד קל. הזמרת, שהופיעה לבד עם גיטרה, לא טרחה לעטות על עצמה את תחפושת "האמן", הקרינה לבביות נדירה, סיפרה סיפורים, ואם להאמין למה שאמרה על הבמה, ואין סיבה לא להאמין, גם נשארה לשוחח עם הקהל ולחתום על תקליטים (וגם על האוטוביוגרפיה) עד הלקוח האחרון. בשביל המעריצים שלה זה היה בוודאי תענוג גדול.

דניאל בר און

לעומת זאת, בשביל מי שלא הביא אתו למועדון תקליט ויניל ישן ובא אך ורק כדי לשמוע את איאן שרה את שיריה היפים, גישת המפגש לא היתה חפה מבעיות. הסיפורים שאיאן סיפרה - על אמא שלה, על ג'ון באאז, על העליות והמורדות של הקריירה שלה, על איך זה להיות לסבית באמריקה השמרנית - היו משעשעים ונוגעים ללב, אבל הם היו סיפורים. דיבורים. לא לגמרי ברור מדוע זמרת שיודעת לספר את חייה בשירים בצורה כל כך רגישה, חכמה וכובשת, מרגישה צורך לספר את הסיפור הזה גם בין השירים. אילו היתה מוותרת על שלושה או ארבעה סיפורים, היה זמן לעוד שלושה או ארבעה שירים, וגם היתה נוצרת זרימה מוסיקלית יותר שוטפת, בלי עצירות ורבליות.

אבל עד כאן עם ההסתייגויות. מפגשית ככל שתהיה, זאת היתה בסופו של דבר הופעה. איאן היא לא רק כותבת שירים מחוננת, היא גם זמרת נפלאה. למעט רמזים קלים למאמץ בעלייה לרגיסטר הגבוה, הקול שלה השתמר בצורה מעוררת התפעלות, והשירה שלה היתה בית ספר להגשה - נינוחה, מדויקת, מוסיקלית לעילא ולעילא ומלאה ברגש. איאן היא גם גיטריסטית מצוינת, אף על פי שכשראיתי אותה בהופעה בניו יורק לפני יותר מעשר שנים הנגינה שלה היתה יותר אינטנסיבית ומרשימה.

רוב האנשים בקהל היו בני דורה של איאן (היא בת 61), או אנשים שצעירים ממנה בכמה שנים. היתה גם נציגות מצומצמת לבני ה-40 או פחות, ואפשר להמר במידה רבה של ביטחון שרוב האנשים האלה למדו לאהוב את איאן מאמא שלהם. לקראת סוף ההופעה, כשהגיע תורם של שני הלהיטים הגדולים של איאן, "At Seventeen" ו"ג'סי", הסטתי את המבט מהבמה אל האשה שלימדה אותי לאהוב את איאן. היא שרה את המלים, או לפחות חלק מהן, והעיניים שלה נראו מצועפות למדי. מי יודע איזו פיסת חיים ישנה חוזרת אליה כשהיא שומעת את הצלילים האלה.

כש"ג'סי" הסתיים והאורות נדלקו היא אמרה "נו, אז היה ‘ג'סי' והכל בסדר ואפשר ללכת הביתה".

ג'ניס איאן. רדינג 3 בתל אביב, 22.1



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו