שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לא נזיר, מתפלל: ראיון עם לאונרד כהן

הוא שר שוב על אהבה ואמונה, אבל גם על מוות. עם צאת אלבומו החדש מספר לאונרד כהן על השינוי שהתחולל בו אחרי שחזר להופיע. האזינו לאלבום המלא

ג'ון פארלס, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'ון פארלס, ניו יורק טיימס

לאונרד כהן בדרך כלל לא ממהר לשום מקום. הוא שר, מדבר, כותב ומקליט בקצב המדוד שלו. ההופעות בסיבוב העולמי האחרון שלו נמתחות לשלוש שעות. אלבומו החדש, "Old Ideas", הוא אלבום האולפן הראשון שלו מאז "Dear Heather" מ-2004. אבל בראיון עמו שהתקיים באחרונה, כשאני מזכיר עניין של דד ליין, הוא אומר: "לך יש דד ליין. גם לי יש דד ליין: המוות". הוא מחייך. "העניין הזה נדחף למערכת השיקולים שלי".

כחלק מקידום מכירות האלבום, כהן, בן 77, הנחה ערב השמעה ב"ג'וז פאב" באיסט וילג'. במראה רזה ואורבני, בחליפה אפורה ובמגבעת פדורה, הוא עמד זקוף ודחק באורחים להמשיך לשתות בזמן ההאזנה, ביקש סליחה על שהוא יוצא בזמן שהאלבום מתנגן - "שמעתי אותו", התלוצץ בפנים חתומות - וחזר לענות על כמה שאלות.

היכן היה כשכתב את "Going Home", השיר הפותח את האלבום? "בצרות", הוא משיב. כשהוא מתבקש לנתח את האלבום, הוא אומר, "זה לא רעיון טוב לבצע נתיחה שלאחר המוות בדבר חי". אחר כך, בחדר הלבשה, כהן אומר שדווקא הרבה לחשוב על המוות ולעסוק בו בשיריו. "אני חושב שהמוות נמצא בכל השירים עכשיו", הוא אומר. "אני חושב שהוא מוצא ביטוי בחוסר נכונות ללכת סחור סחור, חוסר נכונות לדבר על דברים באופן כללי. זה לא כדאי, כי אני חושב שמתבקשים כאן דווקא עליצות וכבוד עצמי".

לחצו להאזנה לאלבום המלא>>>

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

האלבום החדש הוא אלבום סתווי, הרהורים על זיכרונות ותובנות אחרונות, אבל יש בו גם מין ניצוץ בעין. השירים מתמודדים גם הפעם עם נושאים שכהן עסק בהם לכל אורך הקריירה שלו: אהבה, תשוקה, אמונה, בגידה, גאולה. הניסוחים לפעמים תנ"כיים, ולפעמים עוקצניים וסרקסטיים. "אלה רעיונות ישנים במובן זה שהם רעיונות ישנים שלא מצאו פתרון, סוגיות מוסריות ישנות", אמר מאחורי הקלעים. "אלה רעיונות שמסתובבים בהוויה התרבותית כבר הרבה זמן".

לרדת אל הנהר

ברבים מהשירים, הנאמנים למסורות עתיקות של שירה מיסטית, הזמר כמו מדבר למאהבת או לאלוהים. במקרים רבים הטקסטים בנויים על אסוציאציות שעולות ממשפט חוזר. ב"Amen" - שיר אטי שבנג'ו מדגדג בשוליו - כהן שר, "תגידי לי שוב / מתי ירדתי אל הנהר / והרוויתי מעט את צימאוני / תגידי לי שוב / אנחנו לבד ואני מקשיב / אני מקשיב כל כך חזק עד שכואב לי".

הוא כתב והקליט חלק מהאלבום בעזרת שותף בלתי צפוי: פטריק לאונרד, שהתפרסם בעיקר כמפיק של מדונה באלבומים ובהם "Like a Prayer" ו"Ray of Light". הוא פגש את כהן כשהפיק אלבום לבנו, אדם כהן; הם החלו לשוחח על מוסיקה, ולאונרד זיהה פוטנציאל בטקסט שלימים נהפך ל-"Going Home". משם התגלגלו הדברים לשיתוף פעולה נוסף. שלא כמו "Dear Heather", אלבום צנוע מבחינת ההפקה ששלט בו צליל של מקלדת אלקטרונית קטנה, "Old Ideas" מציג כלים אקוסטיים: כינור, גיטרה סלייד, חצוצרה, מברשות על תופים. המוסיקה היא פרשנות בהילוך אטי על בלוז, הימנונים וואלסים, המנוגנים במגע מהוסה, כמעט חשאי. באחד השירים, "Anyhow" - שמתחנן, "אני יודע שאת לא יכולה לסלוח לי / אבל תסלחי לי בכל זאת" - הוקש הקצב על מגבעת פדורה, צליל שכהן ולאונרד הגו.

כהן. "רוצה לחזור לעשן כשאהיה בן 80"צילום: אי-אף-פי

רבים מהשירים מדוברים יותר משהם מושרים, ומנגינותיהם מושמעות מפי מקהלות נשים המהדהדות ברקע. קולו של כהן, עמוק וקודר, יורד נמוך עוד יותר מכרגיל. "הקול שלי נעשה נמוך יותר ויותר כי הפסקתי לעשן", הוא אומר. "ציפיתי שהוא יגבה דווקא, אבל הוא הלך בכיוון השני. אני רוצה לחזור לעשן כשאהיה בן 80. אולי אהיה אז בסיבוב הופעות, וזה אחד הדברים שמפתים אותי לחזור ולהופיע - לעשן בדרכים".

יש במוסיקה אחוות חברים שכהן זוקף לזכות סיבובי ההופעות של השנים האחרונות, תוצאה לא צפויה של מה שנחשב בעיניו התמוטטות כלכלית. ב-1996 וב-2001, בעודו מתכונן לפרישה לגמלאות, מכר כהן את זכויות היוצרים ואת התמלוגים מכתיבת שיריו לחברת סוני מיוזיק, תמורת כ-10 מיליון דולר, שהפקיד בקרנות השקעה. אבל ב-2004 התברר לו שההכנסות האלה, שהיו בשליטת המנהלת האישית שלו באותה תקופה, נעלמו כמעט לחלוטין; תביעה משפטית שהגיש ב-2006 זיכתה אותו ב-9 מיליון דולר, אבל הסכום לא הגיע לידיו.

הפתרון שלו היה לחזור להופיע; ביום הולדתו ה-75, ב-2009, הוא היה על הבמה בברצלונה. החזרי מס, ביטוח, חוזה שנפתח לדיון מחדש עם סוני ודיסק ודי-וי-די, "בהופעה חיה בלונדון", מסיבוב ההופעות, סייעו לו לשקם את נכסיו, אבל החזרה להופעות חוללה בו שינוי. "עד אז חייתי כמו נזיר, במשך 10-15 שנה; זה לא היה כל כך נורא", הוא אומר. "לא ידעתי אם אחזור אי פעם להופיע. ונוצר מין ריחוק ביני לבין העבודה שלי, אף שבעצם לא הפסקתי לעבוד, לא הפסקתי לכתוב. אבל אני חושב שהכתיבה נטתה לכיוון תיאולוגי, פילוסופי יותר. היא נעשתה מרוחקת יותר מהמוקד הפועם והחי.

עטיפת האלבום

"ומסיבות כלכליות נאלצתי לחזור להופיע, כדי להשיב לעצמי ולמשפחתי את ההון שאבד לי. אלה היו נסיבות משמחות מאוד, משום שהצלחתי, קודם כל, להתחבר לנגנים חיים. עבדתי בבית עם מקלדת וגיטרה שניגנתי עליהן בעצמי. פתאום היו סביבי נגנים אמיתיים, ואחר כך היה מולי קהל חי. כן, היתה לזה השפעה נהדרת. ואני חושב שזה חימם לי חלק מהלב שהצטנן קצת".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ