שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ביקורת אלבומים: אנטר שיקארי וסקרילקס

"אנטר שיקארי" מדגימים באלבומם השלישי איך מוסיקת טינאייג'רים מרדנית אמורה להישמע בעידן האנטי-קפיטליסטי. וסקרילקס מקצין את הבומבסטיות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

"אנטר שיקארי" הם אחת מהלהקות היחידות שהגיעו בשנים האחרונות להצלחה מיינסטרימית בבריטניה - או בכלל בעולם - ומתעסקות באופן נרחב בנושאים החברתיים והפוליטיים שעמדו במרכז המחאה הגלובלית של השנה האחרונה. ההתעוררות של התודעה האזרחית בכיכרות בכל מקום בעולם לא לוותה בינתיים בלידה של תנועה מוסיקלית דוגמת הפולק האנטי-מלחמתי של שנות ה-60 או הפאנק של שנות ה-70 ואילך.

האלבום החדש, השלישי של "אנטר שיקארי", מנסה לפצות על החסך במוסיקת מחאה נגד השיטה הכלכלית והפוליטית, בשנה שבה אנגליה עברה מהומות, קיצוצים והפגנות ענק של סטודנטים. "A Flash Flood of Colour" נשמע כאילו דחפו חברי הלהקה לשייקר כל ז'אנר מלא זעם, באסים ורוח נעורים, מדאנס אלקטרוני ועד רוקנרול גיטרות והיפ-הופ. לצד הפוסט-הארדקור והטראנס שאפיין אותם בתחילת דרכם, יש באלבום החדש השפעה גדולה של דאבסטפ לצד דראם אנ' בייס, פאנק, אימו וגיטרות מטאל.

הם קמו ב-2003 כהמשך ללהקה בשם "הייבריד". עם הופעות חיות אנרגטיות וכאוטיות, הם אספו בסיס גדול של מעריצים ונהפכו לפני יציאת האלבום הראשון שלהם ללהקה השנייה שלא הוחתמה בחברת תקליטים אך הופעתה היתה מכורה מראש באולם האסטוריה הלונדוני. להופעות עצמן הגיע ערבוב של קהל חובב מטאל במלבושים שחורים וקהל רייברי עם סטיק לייטים ובגדים זרחניים, ולצד כל אלה גם לא מעט ניידות משטרה ואמבולנסים. ההופעות של "אנטר שיקארי" באותה תקופה נגמרו בשביל לא מעט מהאנשים בקהל בעיקר בחדרי מיון - התעלפויות, פציעות ונסיונות של חסרי כרטיסים לחדור להופעה נגמרו כסיוט של חברות ביטוח. הלהקה מצדה ניסתה להניא את הקהל מלקפוץ מהבמה לטובת יצירת פירמידות אנושיות, בהצלחה מוגבלת.

ב-2007, אחרי שכל חברות התקליטים הגדולות ניסו להחתים את הלהקה, החליטו חבריה לפתוח לייבל עצמאי, בניהול שניים מאבותיהם של חברי הלהקה, ובכך שוב יצרו תקדים של להקה שהביאה אלבום אל רשימת חמשת הנמכרים ביותר באנגליה בלי להיעזר בחברת תקליטים גדולה. אלכס ג'יימס מ"בלר" הגדיר אותם כ"קריאה להתעוררות שרק אנשים צעירים מסוגלים לשמוע".

בהרבה מובנים, "אנטר שיקארי" מגלמים אבטיפוס לאופן שבו מוסיקת טינאייג'רים מרדנית בזמננו אמורה היתה להישמע בממדים המוניים הרבה יותר - זעם ופוליטיקת פאנק אנטי-קפיטליסטית שמשתקפת דרך כל סגנון מחתרתי מ-20 השנה האחרונות, בלי הקבעונות התת-תרבותיים לסגנון מוסיקלי כזה או אחר מהדורות הקודמים.

"System", הקטע הפותח באלבום החדש, כולל נגינת כינורות אלקטרוניים ואת סולן הלהקה בדקלום שנשמע כמו מייק סקינר מה"סטריטס" אחרי מתקפה של נחיל דבורים נקמניות, שמתחיל בנאום תוכחה המגיע לשיאו בצעקה: "אלו זמנים מרגשים לחיות בהם, הדור שלנו חייב להילחם כדי לשרוד".

"אנטר שיקארי" צילום: גטי אימג'ס

"Ghandi Mate, Ghandi" משנה סגנון מוסיקלי בכל בית, מדאבסטפ ועד מטאל והפסקות נונסנס, ו"Pack of Thieves" מתחיל עם קלידים טראנסיים ועובר למלודרמת אימו מלודית שעניינה הסיכוי של קבוצת חברים קטנה לשנות את העולם. זה נשמע כמו מפגש רגשני בין ה"קילרז" להארדקור-פאנק.

אני אוהב אתכם

ובינתיים, בקצה השני של מוסיקת הבאסים, מולך סקרילקס (סוני מור), הסופרסטאר הראשון של הדאבסטפ, שהתחיל את דרכו בלהקת אימו עם שירים על שנאה עצמית, ומשם עבר בטבעיות לדאבסטפ איצטדיונים שמוביל את תחיית הרייבים המסחריים בארצות הברית.

שלא כמו אצל "אנטר שיקארי", הדאבסטפ של סקרילקס הרבה יותר גנרי וידידותי לרחבות הריקודים. הצליל של סקרילקס לא ייחודי, אלא בעיקר הקצין את הבומבסטיות והאינטנסיביות המדמה התנגשות רכבות האופיינית לז'אנר, וכמי שהיה לסמל של הסגנון שהשתלט על העולם, הוא נהפך לנערץ ושנוא באותה מידה: מועמד לחמישה פרסים בגראמי הקרוב ומבוקש חי או מת על ידי בלוגרים שונאי דאבסטפ מסחרי.

אלבום האי.פי החדש שלו, "Bangarang", ממשיך את הקו המוכר וכולל קטעים שיככבו ברחבות הריקודים בחודש-חודשיים הקרובים, בלי להשאיר רושם חזק מדי לאחר מכן. "Breaking a Sweat" הוא קטע שסקרילקס יצר עם שלושה חברים מה"דורז", כגרסה מחודשת של הקלאסיקה "מיילסטונז" של מיילס דייוויס. התוצאה היא מפלצת דאבסטפ קטועה שכוללת את השורה "קאמן בייבי לייט מיי פייר". הקטע הזה מוצג כקטע הראשון של חברי ה"דורז" זה שנים רבות, אבל התוצאה נשמעת כמו גימיק שלא באמת מנצל את מפגש הפסגה הבין-דורי. השיר הוא חלק מפרויקט דוקומנטרי בשם "רה:ג'נריישן" שהפגיש אמנים מדורות שונים ליצירת שירים משותפים.

"Right on Time" הוא קטע אלקטרו-האוס מלא צפצופים ממוחזרים ו"Kyoto" מערבב היפ-הופ עם דאבסטפ וגיטרות. לסקרילקס כבר היו בעבר קטעים מכונני ז'אנר ("Scary Monsters And Nice Sprites"), אך הפעם אין כאלה בנמצא. מצד שני, קשה לבוא בטענות ליוצר כמו סקרילקס שמזמין את מעריציו לרכוש או להוריד את המוסיקה שלו באופן פיראטי, העיקר שיהיה להם את המוסיקה שלו, ומבטיח להם ש"כך או כך אני אוהב אתכם". *

סקרילקסצילום: גטי אימג'ס

Enter Shikari - "A Flash Flood of Colour" (Ambush reality)

Skrillex - "Bangarang" E.P (The Big Beat)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ