לאנחל בונני נמאס להיות רק פנים יפות

באלבום הבכורה של הצמד "פרויקט פספורט", אנחל בונני מפתיע כזמר. האם הוא ושותפו, המפיק והגיטריסט גל פדה, יצליחו לפרוץ את גבולות ישראל?

אורי זר אביב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים12
אורי זר אביב

"בישראל, אם אתה מתפרסם בתחום אחד, קשה מאוד לעבור לתחום אחר בלי שאנשים יתפלאו. בארצות הברית זה לא ככה", אומר הדוגמן והשחקן אנחל בונני. "תראה את ג'סטין טימברלייק. הוא התחיל בלהקת הבנים ‘אן-סינק', אבל אחר כך נהיה זמר מדהים". עכשיו גם בונני זמר, בצמד החדש, "פרויקט פספורט", לצד הגיטריסט והמפיק גל פדה. שלושה סינגלים כבר יצאו לרדיו מאלבום הבכורה שלהם, "State of Grace", שכולל שישה שירים, כולם באנגלית, ומופץ באינטרנט.

"אני בא ממקום של פחד, של ציפייה. ולא רק משום שאני יוצא לדרך חדשה", מספר בונני בראיון משותף עמו ועם פדה שהתקיים בבית קפה תל-אביבי. "בכל ההיבטים בחיים שלי, אם במשחק או בקשרים זוגיים, תמיד היה משהו שעצר אותי". הוא נולד באורוגוואי ב-1972 וגדל באוסטרליה. פרט לעבודות דוגמנות בארץ ובעולם הופיע בסדרות כמו "האקס המיתולוגי" ו"15 דקות". בשנה שעברה יצא סרט הקולנוע בהשתתפותו "סלסה תל אביב".

את המפיק גל פדה הכיר לו חבר משותף בניו יורק. פדה, בן 33, הוא בוגר תואר ראשון למינהל עסקים ומוסיקה מ-NYU. בעבר היה גיטריסט בלהקת המטאל האמריקאית "Savilian" ועבד באולפן הקלטות לצד המפיק זוכה הגראמי גורדון ויליאמס. לפני כשלוש שנים חזר לארץ, החל להרצות במכללת BPM למוסיקה והקים אולפן ברמת השרון שבו עבד בין השאר עם הראל סקעת. "אתה יכול להיות מוסיקאי ואחר כך להתחיל לשחק או לדגמן", הוא אומר, "אבל להיות שחקן או דוגמן ומשם להיכנס לעולם המוסיקה זה כבר הרבה פחות מקובל".

אבל בונני, ששר מגיל צעיר, לא תיכנן להיות דוגמן. הוא מתגלה כזמר טוב מאוד. לא רק שהוא יודע לשיר, קולו מסוגל להגיע לגבהים מבלי לאבד את צלילותו. "ספגתי השפעות מוסיקליות מאבי שהיה זמר אופרה", הוא אומר. "תמיד כתבתי שירים רק שאף פעם לא חשבתי שהם טובים".

ועכשיו אתה חושב שהם כן?

"לא".

פדה: "בשביל זה יש לו אותי. אנחל הוא החצי השלילי שלנו. הוא מזכיר לי את הרוצח המטורף מהסרט ‘שבעה חטאים', עם המחברות המסודרות מדי שלו. כמה שהוא בלגניסט, ככה המחברות שלו הפוכות ממנו. צילמתי את המחברות שלו והתחלתי לעבור על השירים ולקחת משפט מפה ומשפט משם. יש לו לפעמים משפטים גאוניים".

בונני: "גל מבין הרבה יותר ממני במוסיקה, אז הוא אומר לי עם איזה שירים שלי אפשר לעבוד. ואם כבר מדברים על פוזיטיבי ונגטיבי, אז אחרי הופעות אני בדרך כלל חושב שהייתי זמר הכי גרוע ביקום והוא חושב שאני הזמר הכי טוב בעולם ושזו היתה הופעה מעולה. יש בינינו חלוקי דעות כאלה. אני בחורצ'יק קשה. הייתי רוצה לחשוב על עצמי גם כעל אדם רוחני. אני לומד ‘ימימה' ומאמין באנרגיה שיש בנו. שהיא כל יכולה. אפשר לתעל אותה לכל מקום בחיים. ברגע שאתה מסכים להתמסר זה מאוד משחרר ונותן לך להבין על החיים".

בונני (משמאל) ופדה. סאונד אמריקאיצילום: אסף עיני

לפני כשנתיים, כשהיה בניו יורק, כתב ארבע שירים בתוך רבע שעה. "הייתי בשוק. יש לי מחברות שלמות של בולשיט". רק שיר אחד שכתב לבד, "State of Grace", נכנס לאלבום, ללחן של מארינה מקסימיליאן בלומין שהיתה אז בת הזוג שלו. את מלות השיר "Borrowed Time" כתבו בונני ופדה ואת ארבעת השירים הנותרים כתב פדה עם סולן "Savilian", ג'ף יוחאי. מלבד טימברלייק, בונני גם אוהב את פיל קולינס, "קווין", סטינג ורובי ויליאמס. הלהקה שהכי משפיעה עליו כרגע היא "בון אייבר".

כמו "TYP", הצמד של עברי לידר ויונתן גולדשטיין, גם "פרויקט פספורט" הוא צמד פופ גברי עכשווי שמכוון לעולם הגדול. "פרויקט פספורט" לא בחר בדרך המקובלת של השגת תאריכים להופעות במועדונים קטנים מעבר לים כפי שלהקות אינדי צעירות רבות עושות. בונני ופדה מעוניינים לחדור ללב הקונסנזוס האמריקאי. כמו ש"TYP" בחרו לעשות רמיקס לשיר "Video Games" של אהובת הבלוגים הנוכחית, לנה דל ריי, כדי לזכות בחשיפה בינלאומית, גם "פרויקט פספורט" בחר לנסות את מזלו באמצעות עולם הבידור. לכן חתמו בחברה הניו-יורקית Mickmgmt שמספקת תכנים מוסיקליים לסדרות טלוויזיה אמריקאיות.

נשמע שפדה למד הרבה מוויליאמס שהפיק בעבר אלבומים לכריסטינה אגילרה ולג'ייסון מראז. כמו אלבומיהם, גם האלבום של "פרויקט פספורט" מאופיין בסאונד אמריקאי - שכבות על שכבות של תזמור, גיטרות אקוסטיות, אלקטרוניקה קלה ומלודיות שלא צריך בשבילן יותר מהאזנה אחת כדי להבין את הלך הדברים.

"השקענו באלבום הזה מאתיים אלף שקל. בסאונד שלנו אנחנו אמריקאים", אומר פדה ומתכוון לבומבסטיות ולעושר הצליל. "אנחנו אוניברסליים", מתקן בונני. פדה התאכזב, לדבריו, כשעורכי תחנות הרדיו לא הכניסו שיר שלהם לרשימת שידור בטענה שהם כבר מפורסמים וצריך לתת את ההזדמנות הזאת לאחרים. "כמו נינט של אז", מסביר בונני, "היא באה מאיפה שהיא באה ונהפכה מיד למאמי של המדינה. אצלנו בארץ תמיד מחפשים את האנדרדוג. מישהו שאפשר להרים ואז להפיל. לא שאני ממורמר או משהו, אני דווקא חי עם עצמי די טוב".

כל השירים שלכם שקטים ואישיים.

"נכון, כל השירים כאלה", מסכים בונני. "לדוגמה, בכל פעם שאני שר את ‘Borrowed Time' על הבמה אני מקבל ממנו משמעות אחרת". ואילו פדה אומר כי "האלבומים הכי טובים הם אלה שאת המשמעויות של השירים כל אחד לוקח לאן שהוא רוצה. כאילו השיר נכתב עליך". את "State of Grace" כתב בונני בניו יורק בעקבות תחושת נוסטלגיה. "האמת היא שכתבתי את השיר אחרי שיצא לי להריח ריח מסוים, שהזכיר לי קיבוץ בארץ".

ג'סטין טימברלייק. מודל לחיקויצילום: אי-פי

פדה מספר שלא קל לעבוד עמו. "הוא טיפוס שיכול ליצור אנטי מאוד מהר אצל אנשים אבל ממנו למדתי להיות מפיק טוב יותר".

בונני: "יש לי עליות וירידות. אם אין לי השראה או שסתם אני נכנס למצב רוח ואז לא עונה לו לטלפונים. אני הזמר המוביל, אתה יודע", אומר בונני בהומור ומוסיף שלפעמים הוא מתנהג קצת כמו דיווה.

גל, איך זה לעבוד עם בונני אחרי שעבדת עם להקות מטאל?

בונני: "הוא עבד עם כל האנשים האלה, אבל אז פגש את הזמר הכי טוב שהיה לו בחיים".

פדה: "חותם על זה".

כבר יש מעריצים?

פדה: "באינטרנט אנחנו הכי מצליחים. קיבלתי מייל מאיזו ילדה מרוסיה ששמעה אותנו באינטרנט וסיפרה שהיה לה יום גרוע ושהשיר שיפר לה אותו. היא שאלה איפה אפשר לקנות את הדיסק. אמרתי לה שאני שולח לה אותו עכשיו והוספתי לחבילה חולצה שלנו. עכשיו, אם אני מפרסם פוסט בדף שלנו בפייסבוק בתוך עשר שניות היא עושה לייק. רוצה לראות"?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ