שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אסקורט מצליחים להחיות את הגרוב של שנות ה-70

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

גל הניו-דיסקו שהשתלט על העולם בסוף העשור הקודם קיבל השראה מהדיסקו התזמורתי של שנות ה-70, אבל רק מעטים מלהיטי הדיסקו של תחילת שנות האלפיים היו כאלה שבאמת נוצרו מחוץ לסביבת המחשב. "אסקורט", הרכב הדיסקו מברוקלין, היה יוצא דופן במובן הזה. דן באליס ויוג'ין צ'ו, שני המפיקים והמולטי אינסטרומנטליסטים שמאחורי "אסקורט", מנצחים על תזמורת שכוללת 17 נגנים בהופעות הלהקה, הכוללות גם את הסולנית אדלין מישל. לצד הכלים החיים, עושים השניים שימוש גם בסינתיסייזרים.

כבר בפתח האלבום החדש שלהם מבהירים חברי הלהקה שגם תפישת העולם שלהם שונה מרוב קטעי הדיסקו החדש שנוצרו בשנים האחרונות. קטעי דיסקו רבים שהופקו בעשור האחרון ניסו לזרוק מהחלון את הדימוי הנוצץ המוגחך של "שיגעון המוסיקה" לטובת דיסקו רוקנרולי לילדי האינדי של "אל-סי-די סאונדסיסטם" או דיסקו אלקטרוני שהציע אלטרנטיבה אלגנטית ופחות מתלהמת מהאוס בהשראת צדדים ניסיוניים של הדיסקו משנות ה-70. "אסקורט" אמנם נכללו תמיד בגל המוסיקלי הזה, אבל לא השתלבו בו.

כבר בקטע הפותח את האלבום, "קמיליאון", מוצגת לראווה המחווה לצעדי הריקוד של מייקל ג'קסון הצעיר, עם גרוב תואם שמחבר את המקצבים הפאנקיים ושמחת החיים המתפרצת של תספורת אפרו ומחיאות כפיים מסונתזות של סינתיסייזר אנלוגי. "אסקורט", בדומה למחיי דיסקו ניו-יורקים אחרים, "סיזר סיסטרז", אינם מנסים להדחיק את הצד המנצנץ של הדיסקו - הם כאן כדי להחזיר לו את הברק.

"אסקורט" התחילו להוציא סינגלים ב-2006. קטעים כמו "סטארלייט" נהפכו ללהיטי מועדונים בעזרת צליל ששיחזר הרכבי דיסקו משנות ה-70 כמו "שיק", עם מבנה שירי פופי קומוניקטיבי, ולצדם "All Through The Night" עם טקסט שכמו נכתב בהשראת חדר חושך.

אחרי שנים של להיטי רחבות ורמיקסים ל"פייתלס" ואחרים, מתברר כי הכל היה רק הקדמה לדבר האמיתי. האלבום הראשון של ההרכב כולל סינגלים מאמצע העשור הקודם שהופקו מחדש לצד קטעים חדשים. האווירה של הקטעים הישנים והחדשים כאחד ממוקמת בשנות ה-70, ולכן בהתחלה לא התייחסו אליהם ברצינות וראו בהם מסיבת נושא עם קוד לבוש של "דיסקו". אבל איש אינו עובד במשך שנים על דקויות של תזמורת בת 17 נגנים כדי ליצור בדיחה אירונית. במקרה של "אסקורט" האופן שבו הם ניגשים לדיסקו שלהם מלא כבוד לרוח המקורית, והם מצליחים להחיות את האלמנטים הנהנתיים, מלאי הנשמה, הגרוב וגם השטות של העידן ההוא.

ההרכב מעלה באוב רשימה ארוכה של איקונות דיסקו והיי-אנרג'י - החל בדונה סאמר ושירי מחזות זמר של ברודוויי וכלה ב"קיד קריאול והקוקונטס". "מייקאובר", הקטע הטוב באלבום, מפגיש איטלו-דיסקו עם טביעות האצבעות של דבי הארי. "Karawane", קטע דיסקו שבטי שמשלב מקצבים לטיניים ואפריקאיים, מדגים מה קורה כשמשליכים את כדור המראות למעבה הג'ונגל בבי-מובי, והקלאסיקה "קוקאין בלוז" שהתפרסמה בביצוע הרגאיי של דילינג'ר הג'מייקני מקבלת כאן גרסה בגוני ה"בי ג'יז".

יותר מרטרו, נדמה כי אסקורט מצאו בצליל התקופתי הזה שפה לביטוי אישי. הם מצליחים לגרום לעולם להשתקף, למשך שעה אחת, דרך אפקטים של קליפים מהאייטיז. לא במקרה, תחושת הלואו-טקיות האותנטית של אותם אפקטים חסרי מודעות עצמית היא הדבר העיקרי שחסרונו מורגש לעתים בגרסה של "אסקורט" למוסיקת שנות ה-70. את אותה תחושה לא מושלמת של טרום העידן הממוחשב הם לא הצליחו לשחזר, אבל גם בלעדיה שמרו על החום של המוסיקה המקורית. "אסקורט" היא הדבר הכי רחוק כששחושבים על מוסיקה של 2012, וכך ההישג שלהם כפול: האלבום מנסח את חזון הדיסקו המקורי שלהם ועל הדרך מנצח את הזמן.

"אסקורט" - "Escort" (TIRK)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ