לנה דל ריי שרה יפה אבל מזייפת - מוזיקה - הארץ

לנה דל ריי שרה יפה אבל מזייפת

השאלה החשובה היא לא אם לנה דל ריי עברה שינויים קוסמטיים וניפחה את שפתיה, אלא למה היא הצליחה רק אחרי שעשתה את הדברים האלה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
משה קוטנר

הכל התחיל בקיץ האחרון כשהשיר "וידיאו גיימז" צץ באינטרנט, עם קליפ מגורען של צילומים חובבניים ובהם קטעי סצינות הוליוודיות, ונהפך ללהיט ענק ביוטיוב. את בלדת הגעגועים עם שיק רטרו של שדרות סאנסט ואיכות ממיסה, שרה זמרת עם לוק של לוליטה ושפתיים משורבבות, לנה דל ריי. כולם נפלו לרגליה וכוכבת חדשה ומסתורית נולדה בין לילה. היא תשלם על זה ביוקר בהמשך.

השילוב בין מראה של ג'סיקה ראביט לשירתה של אדל, הפך את לנה דל ריי בתוך זמן קצר לדבר הכי מדובר בבלוגים, עם ציפיות חסרות תקדים. אבל אז, כשהיה נראה שהעולם לרגליה, הכל השתנה: התברר שלנה דל ריי, שנולדה בשם אליזבת גרנט, כבר הוציאה לפני שנתיים אלבום שלא הצליח תחת השם ליזי גרנט. כעת היא חזרה עם שם ודימוי חדש, שפתיים מלאות יותר, ותדמית שהיא הגדירה כ"ננסי סינטרה גנגסטרית".

העובדה שעומדת מאחוריה חברת התקליטים הגדולה אינטרסקופ רק הגדילה את הרושם שזוהי בובה מהונדסת, קונספירציה קפיטליסטית שעשתה שימוש באסתטיקת אינדי ובנרטיב של אאוטסיידרית שצמחה מלמטה. לקראת יציאת האלבום שלה התבערה ברשת סביבה רק גדלה, והוביל אותה הבלוג הפארודי "היפסטר ראן אוף" ששינה את שמו לקראת יציאת האלבום ל"לנה דל ריי ריפורט", עם הבטחה לסקר כל תנועה שלה 24 שעות ביממה.

לנה דל רייצילום: רויטרס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

העולם, לפחות זה שהיה מודע לקיומה, התחלק למחנה הבעד ונגד. עד כדי לכך שדל ריי אפילו הושוותה לצ'רלס מנסון אחרי שאמרה למגזין "אן-אם-אי" שהתחילה לשיר כדי "להשיג חברים ולהיות חלק מהסצינה כמו שהיו עושים בשנות ה-60". האלבום שלה, שיוצא עכשיו, רק מחריף את המחלוקת סביבה. הוא אחד הנמכרים ברחבי העולם אבל אחד המושמצים ביותר. מספר הפארודיות ביוטיוב עולה מרגע לרגע, והיא נהפכת למושא החיקוי החביב על דראג קווינז שמגזימות את המבט המצועף שלה.

האנשים שמאחורי האלבום אינם אלמוניים וחסרי ניסיון כמוה. בין הכותבים שהשתתפו ביצירתו ריק נאוולז, שכתב לדיידו ולבלינדה קרלייל ובהפקה השתתף אל שוקס, שהפיק את "אמפייר סטייט אוף מיינד" של ג'יי זי ואלישיה קיז. הצליל השולט בחלק הטוב של האלבום משלב בלדות רטרו סיקסטיז בשילוב ביטים עדינים של היפ-הופ, בעוד שהחלק האחר של האלבום, חורג מהאסתטיקה הזו לטובת כיוון פופי יותר עם מתיקות דביקה.

האלבום נפתח עם סדרת שירים שמצדיקה את הציפיות: "Born To Die", עם הטרגיות המלכותית שלו, ממכר כמעט כמו "וידיאו גיימז" ועובד על נוסחה דומה, שמשחזרת את הגעגוע לתקופות שמעולם לא חווית. לעומת זאת בפזמון של "Summertime Madness" עוברת דל ריי מהדימוי של ננסי סינטרה לזה של כוכבת הילדים מיילי סירוס.

האלבום אינו אחיד ברמתו, אבל זה צפוי מיוצרת בתחילת דרכה. רוב שיריה של דל ריי הם שירי אהבה למאהב מורד, כנראה מדומיין. על פי הטקסטים הוא מעין שילוב של פיט דוהרטי וג'יימס דין, עם אזכורים חוזרים למוות וחיים ללא מוצא. דל ריי שרה על דמות של מאהבת המתבטלת מול לצד הגבר המורד עם המכונית המהירה, יפה באופן טרגי וכמהה להיות מחופצנת למבטיו כשהיא מורידה שוב ושוב את השמלה האדומה שלה.

עטיפת האלבום

אלה שמתווכחים על האותנטיות של דל ריי ומצביעים על כך שאביה עשיר מאוד והוא זה שתמך בקריירה שלה שוכחים שדמותה פיקטיבית והטקסטים משקפים פנטסיה טינייג'רית על חיים פרועים וזוהר הוליוודי רומנטי. הרבה יותר מעניין מהמייקאובר של לנה דל ריי היתה התגובה של הקהל למהפך הזה והקלות שבה קנה את הפנטסיה על האותנטיות של דמותה.

מה שהיה מעניין בלנה דל ריי הוא לא אם ביצעה שינויים קוסמטיים בפניה וניפחה את שפתיה, אלא שהיא התפרסמה רק אחרי המהפך הזה. הזיוף שראה העולם בה הוא השתקפות של מצב תרבותי ומספר הרבה יותר על העדריות מאשר על חייה של הזמרת. זה בדיוק מה שהופך את "Born To Die" מאלבום פופ קטן וחביב לאירוע התרבותי הלוהט של התקופה.

לנה דל ריי - "Born To Die" (הליקון)

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ