כרמלה גרוס ואגנר מודל 2012: עדיין עובדת

הדינמיקה והאופי החזק שנשמר מאחדים שוב את חברי הלהקה למרות המרחק הגיאוגרפי המפריד ביניהם. לקראת ארבע הופעות איחוד שיתקיימו החודש

אורי זר אביב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי זר אביב

כרמלה גרוס וואגנר חיים את החיים, עדיין. אבל זו כבר לא המאה ה-20 ומאז יצא אלבום הבכורה המופתי של הלהקה, "פרח שחור", חלפו לא פחות מ-20 שנה. לשמחתם הגדולה של בוגרי דור מועדון הרוקסן ושל צעירים רבים שגדלו על שיריה, חוזרים חבריו של המשוגע מחו"ל לנגן יחד החודש בארבע הופעות.

בקיץ האחרון הוזמנה "כרמלה גרוס ואגנר" להופיע בגני התערוכה בתל אביב כלהקת חימום של "אינטרפול" הניו-יורקית. "כל השנים אנחנו מקבלים בקשות לחזור ולהופיע וזה היה מאוד מרגש", אומר ערן צור בראיון עמו בסטודיו שלו בדרום תל אביב לצד חברו ללהקה, הגיטריסט אורי פרוסט. "גם התגובות שהגיעו אחריה היו מרגשות", מוסיף צור, "היתה לנו האופציה להכות על הברזל כשהוא חם ומהר לקבוע הופעה נוספת". אבל צור ושלושת חבריו החליטו לעבוד בקצב שלהם ולא למהר ולהודיע על האיחוד.

"באופן מפתיע, האופי החזק של הלהקה נשמר אחרי כל השנים האלה", אומר פרוסט, "הדינמיקה בינינו עדיין עובדת וזה לא דבר שחשבנו שיישאר חזק במשך כל כך הרבה זמן". הופעות האיחוד שיתקיימו החודש אינן דומות, לדבריהם, להופעות ב-2001 בחגיגות בר המצווה של חברת התקליטים נענע דיסק. "אמרנו לעצמנו שהיה כיף לנגן יחד, אז בואו נעשה את זה עוד פעם", אומר צור. "הפעם אולי ננסה לעשות משהו חדש ואולי זה ייתן תנופה למשהו עתידי, אבל האמת היא שכולנו עסוקים בהמון דברים אחרים וחצי מאתנו בכלל חיים בחו"ל".

"כרמלה גרוס ואגנר" (מימין): אבשלום כספי, אורי פרוסט, ערן צור ואורי בלקצילום: קובי קלמנוביץ

ישנו הבדל גדול, לדבריו, בגישה לקראת האיחוד הקרוב. "אז זה היה רק עשר שנים אחרי שהלהקה פעלה. זה לא היה כל כך רחוק מאתנו. נכון שהיו הופעות יפות בבארבי וגם בסינרמה, אבל הפעם יש לנו יותר אורך נשימה. אנחנו מחפשים לעשות קצת שירים חדשים. לבוא לזה ממקום יצירתי יותר ולא להשאיר את זה כאיזו מין נוסטלגיה או אנדרטה מהעבר. אני ואורי עובדים עכשיו על שיר ואולי אבשי גם יביא שיר".

אבשי הוא אבשלום כספי, קלידן הלהקה שגר בלונדון בשנים האחרונות והשתתף בהלחנת פסקולים לסרטים, בהם "דבר אליה" של אלמודובר. מתופף הלהקה, אורי בלק, ייאלץ לשבת הרבה יותר שעות בטיסה לכאן לכבוד הופעות האיחוד. "הוא גר בגואה על החוף, בונה שם תופים ומנגן בג'אמים כבר לפחות עשר שנים", מספר צור. "המציאות הישראלית לא מתאימה לאורי בלק. לכן הוא התחיל את החיים שלו שם מחדש. הוא תמיד היה נון קונפורמיסט, לפעמים אפילו מתוך פרינציפ".

את בלק הכיר צור בצעירותו, בימים שבהם למדו בבית הספר רימון. "אני מכיר אותו לפני כולם", הוא נזכר. "בשנה הראשונה שלי שם חיכיתי לקו 24 שהיה לוקח לו שעות להגיע מרמת השרון לתל אביב. פתאום עבר אורי בלק במכונית והעלה אותי טרמפ. מאחר שאני בסיסט והוא מתופף הוא הזמין אותי לג'אם ונהיינו חברים טובים. עברנו המון ביחד. בשלב מסוים, אפילו ניגנו יחד אצל הזמר הישראלי-ג'מייקני טוני ריי".

ערן, אחרי האיחוד אמרת שאתה לא בטוח שתמשיכו להופעות נוספות יחד.

"לא הייתי בטוח בכלום, אני רק רבע מהלהקה. בקריירה שלי אני יכול להגיד מה אני הולך לעשות אבל פה זה כרוך עוד בעוד שלושה אנשים".

אמרו עליכם לא פעם ש"כרמלה גרוס ואגנר" היא להקתו של ערן צור. מסכימים עם הקביעה?

פרוסט: "ברור שלא. כל מי שאהב את הלהקה יודע שמה שיצר את הסאונד שלנו היה השילוב של ארבעת האינדיבידואלים בלהקה".

הלהקה ב-1991צילום: רזי עומר כלב

צור: "באלבום ‘עיוור בלב ים' שיצא ב-1995 עוד סחבתי אתי את השאריות של הלהקה עלי ואת חלק מהעבודה עשיתי עם אורי בלק ואבשי כספי וחציו השני עם ארקדי דוכין כמפיק. אין לי קו שמפריד בקריירה בין דברים. הלהקה מבחינתי פעלה שלוש שנים, מ-1989 עד 1992. אורי בלק היה שותף שלי עוד מ'טאטו' ועל ‘עיוור בלב ים' הוא חתום בדיוק כחבר להקה, אף שבדיוק עזב את הארץ".

אז לא תנגנו שירים מ"עיוור בלב ים"?

פרוסט: "אנחנו לא אומרים את זה. בטוח ננגן את רוב השירים מ'פרח שחור' ואולי גם קטעים חדשים. מה שיישמע טוב ייכנס להופעות.

צור: "יש לנו המון אפשרויות של שירים לנגן מהם, גם קאברים כמו לשיר ‘אלינור' (במקור בביצועו של זוהר ארגוב). הכל פתוח".

פרוסט טוען כי מעולם לא התפרקה, אלא כל אחד המשיך לדרכו שלו. אבל, הוא מודה, "בשלב מסוים נהיה יותר מדי מתח. להגיד שהלהקה היתה שייכת לערן זה בדיוק מסוג הדברים שלא ממש תרמו למתח החיובי בינינו. אבל זו נטייה של התקשורת, יותר נוח לה לעבוד ככה ומי שמקבל את המציאות כפי שהיא כתובה בעיתון, הוא ממש בבעיה. כל מי שעוסק באמנות, אם יושפע מכל דבר שכותבים עליו יהיה בבעיה. זה נכון שהיוזמה ללהקה היתה של ערן, הוא זה שכתב את השירים ובלעדיו הלהקה לא היתה קורית. אבל לכולם הלהקה היתה חשובה באותה מידה".

צור: "לכל אחד מאתנו יש תפישה אסתטית שלו ומהבחינה הזאת היו תמיד מתחים בינינו. אבל זה בדיוק מה שעשה אותנו ל'כרמלה גרוס ואגנר'".

לוחמה פסיכולוגית

צור מופיע במשך שנים עם שירים מאלבומי הסולו שלו. האחרון בהם, "כל מה שאנושי", יצא לפני כשנה. הוא גם מרצה לכתיבה ברימון, משדר את תוכנית המוסיקה האלטרנטיבית "הפרש השחור" בימי ראשון ב-23:00 ב-88 אף-אם ומשתתף בערבים ספרותיים שונים. כמו כן זכה עם המלחין מוני אמריליו בפרס לשירה עברית ע"ש נתן יונתן לשנת תשע"א. בנוסף, הוא תירגם מצרפתית את הספר "החדר הכחול" של ז'ורז' סימנון (שראה אור באחרונה בהוצאת מודן) והוציא ב-2004 רומן משלו, "בית אשמן". פרוסט סיים באחרונה להפיק את אלבום הבכורה של להקת "Opioids". בימים אלה הוא מפיק את אלבום הבכורה של להקתו "ממבו ממבס". הוא גם יוצר עבודת מחול ועוסק בקולנוע, תחום שלמד ושלטובתו עזב את כרמלה גרוס ואגנר אחרי "פרח שחור".

"כרגע אני בעיקר מנסה לכתוב שירים", אומר צור. "כשרק התחלתי לנגן כמובן שנצץ לי הבס של ג'אקו פסטוריוס מלהקת הג'ז ‘ות'ר ריפורט', אבל עוד קודם לכן היה זה רוג'ר ווטרס שהיה כותב מלים ושר מעמדת הבסיסט והוא גרם לי לרצות לעשות את זה. לאחרונה, אני מאוד אוהב את הבסיסט של הלהקה הלונדונית ‘מטרונומי'. הוא מין היפסטר שחור כזה שמכניס בתוך האלקטרוניקה של הלהקה ליינים מלודיים מאוד יפים". פרוסט מציין את הגיטריסט ארתור לינדסי (מ"לאונג' ליזרדס" ו"DNA") כהשפעה עיקרית על סגנון הנגינה שלו בגיטרה ובישראל הוא מתחבר בעיקר ללהקות שוליים דוגמת "זאקה" ו"מוג'הדין".

צור: "אורי הכיר לי אז את ‘סיסטרס אוף מרסי' וגם את ‘קילינג ג'וק'".

כרמלה גרוס וגנר - לחצו להגדלהצילום: יעל אלין קוטנר

האם עולות בכם חששות לקראת האיחוד, או שמופע החימום לפני "אינטרפול" גרם לכם להרגיש בטוחים בעצמכם?

צור: "מובן שישנן חששות. כאמן אני לא רוצה להיות בטוח, אלא לגלות אדמה חדשה. יצירתיות הפוכה אצלי מיציבות. זה לא שיש לנו ודאות גמורה שהקהל יבוא". הוא מקווה שגם יקרה משהו עם החומר החדש שכתבו. "זה כמו לוחמה פסיכולוגית של מאמני כדורגל לפני משחק", הוא אומר בזהירות. על השאלה אם יש סיכוי לאלבום חדש של הלהקה הוא עונה כי עדיין מוקדם להגיד, אבל אינו שולל דבר.

האם אתם מצפים לראות הרבה קהל צעיר שלא ראה אתכם בזמן אמת בתקופת דור הרוקסן?

פרוסט: "הלוואי".

צור: "כן, כי הסאונד של ‘כרמלה' לא פותח מאז על ידי להקות אחרות. כלומר, זה לא שהוא התיישן בעקבות כך שעל הבסיס שלנו נבנו להקות חדשות".

אתם יכולים לזהות השפעה שלכם על דור של מוסיקאים שהגיע אחריכם?

צור: "שלומי שבן אמר לי ש'פרח שחור' מאוד השפיע עליו ואפילו תרם לחזרתו ארצה מלונדון. כשעוד היינו פעילים כלהקה, ‘תערובת אסקוט' ביצעה קאבר ל'פרפרי תעתוע'".

פרוסט: "בסוף האייטיז-תחילת הניינטיז היו בארץ כל מיני להקות, שפתחו פתח של לגיטימציה לרוק הישראלי. כלומר, היו דברים מעניינים גם לפני, אבל לא היתה כאן סצינה של ממש כפי שנהייתה אז".

צור: "נכון, גם ישראל היתה אז בעידן שהיה בו קצת תקווה עם הסכם אוסלו וכל זה, אבל אז המציאות הכניסה מכות רצח לרוק הישראלי. מה שבא במקום הרוק היה הטראנס והאלקטרו. צעירים עברו ממועדוני רוק ליערות, לרייבים בגלבוע. המסה הגדולה מהבמות עברה למסיבות והדי-ג'יי החליף את הגיטרות".

אצלנו בשכונה

"כרמלה גרוס ואגנר" תופיע ב-17 בחודש בקיבוץ עין השופט. תחמם אותה להקת "Tree". ב-22 וב-23 בחודש תופיע "כרמלה גרוס ואגנר" בזאפה תל אביב ותחמם אותה "אנטיביוטיקה". הופעתה האחרונה תתקיים ב-25 בחודש בזאפה בירושלים. את מופע החימום יספק הצמד "בני המה" של אהד פישוף וישי אדר (יוצאי להקת "נושאי המגבעת").

כרמלה גרוס וואגנר היו אנשים אמיתיים שחיו בקריות. "פעם שמעתי בעקיפין תגובה חיובית עלינו מהבן של כרמלה, אומר צור שגדל בקרית ביאליק. "על אחד מהגרוסים, סיפר לי שחקן של הפועל חיפה, גרוס היה המורה שלו לספורט. לגבי ואגנר, אני זוכר בתור ילד שהורידו אותו יום אחד מהבניין עטוף בשמיכה ושמו אותו בטנדר. היה גם ואגנר אחר, פושע בקרית ביאליק, הסתובב ליד בית הספר. אמרו שיש לו שבע נשמות, כי לא הצליחו להרוג אותו וזה נחרת לי בראש. מובן שבשם ואגנר ישנה גם הפרובוקציה של שמו של המלחין הנאצי, הרי אני שר שהיה לו מספר על היד (בשיר הפותח את ‘פרח שחור' ושעל שמו קרויה הלהקה, אז"א). עד היום אני מאוד אוהב לפגוש את הטיפוסים של הקריות כשאני בא לנגן בעמק האלכוהול בחיפה".

הוא בכלל לא תיכנן, לדבריו, להיות זמר. בימיו בלהקת "טאטו" הסולנית היתה אלונה דניאל באלבומם היחיד שיצא ב-1988 "חתוך תוכן", הוא שר רק שיר אחד, את "בחצרות בחושך". הסיבה ששר את שיריו היתה כי הרגיש לא בנוח לשמוע אחרים שרים את מלותיו. "מצד שני, יש גם קסם בשירה הגולמית הזאת, כמו ב'עד תודבר המחלה' - הזמר שם לא תופש מעצמו בכלל זמר ושר בצורה לקונית. בדיעבד אני אוהב את זה".

האם העוקצנות שהגיעה משולי המוסיקה בתחילת שנות ה-90 עדיין קיימת בלהקות כיום?

פרוסט: "לא כמו אז, פעם היה יותר מרחב ללהקות כאלה להתבטא. היום כל מה שאתה שומע עובר כל כך הרבה פילטרים ואמצעי התקשורת נהפכו להרבה יותר מיינסטרימיים מפעם. הפרמטרים של מה שישודר ומה לא הם אחרים היום. דברים שעוקצים כבר לא זוכים לחשיפה כמו פעם".

צור: "זה נכון, פעם היתה נגיד את מיכל ניב, שלא שידרה רק את ‘תמונה אימפרסיוניסטית', אלא עברה שיר שיר שלנו ושידרה אותם בגלי צה"ל. ישראל היתה פעם הרבה פחות שמרנית".

פרוסט: "יותר שמרנית מאיראן. עם החוקים שמוצעים בידי חלקים מסוימים של האוכלוסייה נגד חלקים אחרים שלה, הקולוניאליזם הבלתי נגמר שלנו".

האם אתם מביאים זאת לידי ביטוי בשירים החדשים, שעליהם אתם עובדים?

צור: "באחד השירים יש נגיעה בזה, אבל לאו דווקא מהצד הפוליטי. מה שאנחנו אומרים בראיון ומה שאנחנו אומרים בשירים שונה לגמרי. הביטוי של הדברים בשירים יבוא באזכורים שמתוכם אפשר לצאת להיסטוריה של הזמן הקרוב ולמקם את השיר במרחב הציבורי". *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ