שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הצדדים הפחות מוכרים של הפט שופ בויז

אוסף כפול של קטעי בי-סייד ובונוסים מביא את השירים האישיים והחשופים יותר של הצמד, שיעניינו בעיקר מעריצים מושבעים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משה קוטנר

שבע עשרה שנים עברו מאז יצא "אלטרנטיב", אוסף קטעי הבי-סייד המוקדמים של "פט שופ בויז". בזמן הזה צבר הצמד די קטעים כדי להוציא אוסף כפול חדש של קטעי בי-סייד ובונוסים, "פורמט". ראויה להערכה הבחירה של חברי הצמד, ניל טננט וכריס לואו, לכלול באוסף ראיון שלהם עם אחד מעיתונאי המוסיקה החשובים באנגליה מאז ימי הפאנק, ג'ון סבאג', שבו הם מספרים את הסיפורים שמאחורי השירים. זו דרך להעמיק את ההיכרות עם השירים באוסף ולפתות אנשים לחזור ולקנות דיסקים.

אוסף של בי-סייד ובונוסים מאפשר מטבעו לחשוף צדדים מוכרים פחות של הרכב, להציג היסטוריה אלטרנטיבית ויריעה רחבה יותר של היצירה שלו, וגם עוזר לדמיין איך אלבומים שונים עשויים היו להישמע עם בחירות עריכה אחרות.

בראיון עם סבאג' מודים "פט שופ בויז" כי במקרה שלהם שירים פחות סטנדרטיים, כאלה שסיפורם "ביזארי" יותר, הם אלה שנדחפו לרוב הצדה משיקולים מסחריים. קטעי בי-סייד, שהם הקטעים המשניים לשיר המרכזי בסינגל, מאפשרים חופש אמנותי גדול יותר והם לעתים קרובות השירים האישיים והחשופים יותר, שירים שישימו לב אליהם בעיקר המעריצים האדוקים והמחויבים של הלהקה.

האוסף הזה נקרא "פורמט" כדי לייצג את הפורמטים השונים שהקליטו "פט שופ בויז". השירים המוקדמים ביותר באוסף יצאו עדיין על קלטות, והשירים המאוחרים יותר יצאו רק כקובצי אודיו להורדה באייטיונז.

אפשר לשמוע באוסף את הגוונים המוכרים של הצמד - מהקלאביות הפרחית חסרת הבושה ועד הבלדות המרגשות שמובלות על ידי הקול ממיס המתכות של טננט. אבל יש גם כמה צדדים פחות מוכרים והתנסויות חד פעמיות של ההרכב בטריטוריות מוסיקליות אקזוטיות.

השיר "Betrayed", למשל, נכתב ב-1996, אחרי שטננט קרא באינטרנט ש"פט שופ בויז" לא יוכלו לעולם לכתוב טרק בסגנון ג'אנגל, והחליט לעשות דווקא, וליצור אחד כזה. מוסיקלית הוא הושפע מהאופן שבו הצמד "Everything But the Girl" חיברו פופ מלנכולי עם דראם אנ' בייס אוורירי, שנהפך באותה תקופה לסגנון השולט בבתי קפה.

ב"Walking Wounded" חזר טננט אל אירוע שקרה לפני יותר מ-30 שנה: הוא עבד אז בבית הוצאה לאור, ופוטר עם שאר העובדים בעקבות סכסוך על תנאי העבודה בין ההנהלה לעובדים. עובדת הפרילנס שעבדה בצמוד לטננט והחליפה אותו בעבודתו ובכך שיתפה פעולה עם ההנהלה נגד שאר העובדים, היא גיבורת השיר, ולזכרה שר טננט בעצב "האם הרגשת אי פעם נבגדת על ידי מישהו?". השיר מרגש אבל נדמה שמוטבע עליו תאריך תפוגה שעבר מזמן. קטע אלקטרוני נוסף שלא אופייני ללהקה הוא "Casting A Shadow", קטע טראנס נטול אינסטרומנטלי שנכתב בהזמנה לליקוי חמה רגע לפני סיום המאה ה-20.

בשביל "פט שופ בויז" מוסיקת מועדונים לא היתה רק מרחב מוסיקלי שמצאו בו ביטוי נוח, אלא גם מקור השראה פורה לטקסטים אקזיסטנציאליסטיים על הווי הקלאבינג. טקסטים שתהו מה מניע אנשים לצאת לבלות, ודיברו על הרצון לרקוד כדי לשכוח. השיר "דיסקוטקה", למשל, יצא בגרסתו האלטרנטיבית באמצע שנות ה-90 בסינגל של "בילינגואל", בתקופה שבה האופנתיות של הווי חיי המועדונים היה בשיאו. אבל גם עכשיו טננט מדבר על תרבות המועדונים כחוויה דתית וכתחליף להליכה לכנסייה. זהו קטע האוסי מהיר שנשמע כמו מסע בזמן למועדון "Heaven" הלונדוני בשנות ה-90, ומדבר על התקופה בסוף שנות ה-80 שבה איבדו חברים רבים לאיידס והבחירה להמשיך לחיות בסגנון חיים הדוניסטי קיבלה משמעות של בחירה עקשנית ואמיצה בחיים.

לצד הווי המועדונים נושא דומיננטי באוסף הוא ההשראה שלהם, לצד האנטגוניזם שלהם, מרוקנרול: מטרק הפתיחה "The Truck Driver And His Mate", שהוא פופ עם שכבות של גיטרות מלוכלכות, שנכתב בהשראת פרסומת לשוקולד עם סאבטקסט הומו-ארוטי, ושחברי הצמד תופסים כתשובה שלהם ל"אואזיס", ועד השיר "איך למדתי לשנוא רוקנרול", שנכתב על הסלידה שלהם מהאופן שבו הרוקנרול נתפש כתרבות מוערכת וניסיונית לעומת הזלזול בפופ.

שירים אחרים באלבום נכתבו בהשראת התקופה המאוחרת בחייו של אלביס ("Searching for the Face of Jesus"), או בעקבות חלום שחלם טננט על שיתוף פעולה מוסיקלי עם דייוויד בואי ("Friendly Fire"), ואחד נכתב מיד אחרי ההופעה הראשונה של "סטרוקס" באנגליה ובהשראתה ("I Didn't Get Where I Am Today"). בכמה שירים באוסף מנגן הגיטריסט ג'וני מאר, לשעבר מ"הסמיתס".

לעומת זאת השיר "We're The Pet Shop Boys" נכתב במקור בידי אמן האלקטרוקלאש מיי רובוט פרנד, כמחווה ל"פט שופ בויז", עם טקסט שכלל אזכורים רבים לשירים של השניים. אחרי ששמעו את השיר החליטו לבצע בעצמם את השיר - אקט שמשול ליצירת לופ פידבק אינסופי, ושמשמש רק כדוגמה אחת לחד פעמיות של טננט ולואו, מהסוג שהאוסף החדש מספק בשפע.

"פט שופ בויז" - "Format" (הליקון)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ