אחרי שכתב לסחרוף ובנאי, שגיא צורף מתחיל לשיר

אלבום הבכורה של מי שחיבר שירים לבכירי המוסיקאים בארץ, "הקו נמחק", משלב שירים השואבים מהמקורות וכאלה הניזונים מגעגועים לאהובה

אורי זר אביב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי זר אביב

אחרי שברי סחרוף, יהודית רביץ, אביתר בנאי, יהלי סובול, סיון שביט ואחרים ביצעו שירים שכתב, שגיא צורף מוציא עכשיו אלבום סולו ראשון, "הקו נמחק". בעשור הקודם היה צורף אחראי לכמה מלהיטי הרדיו האיכותיים שיצאו ב"פרויקט 30" (ובפרויקט ההמשך "30+") שיצר עם חברו אלעד כהן ובו השתתפו מוסיקאים בולטים אלה.

צורף החל את דרכו כבסיסט של עמיר לב, אך נודע בתעשיית המוסיקה בעיקר כמפיק וככותב רב כישרון. באלבום החדש שלו אין שום שיתופי פעולה נוצצים. רק שגיא צורף. הערב ישיק אותו בהופעה במועדון אוזןבר בתל אביב. יתארחו יהלי סובול ואלעד כהן.

"זמרים ששרו ב'פרויקט 30' וקראו שירים מסוימים שכתבתי אמרו לי על כמה מהם, שאסור לי לתת אותם לאף אחד אחר, שהם שלי ושאני זה שצריך לבצע אותם", מספר צורף, בן 36. יהודית רביץ, למשל, אמרה לו עוד בימי "30+", שלא היא צריכה לשיר את השיר "משפחות" שכתב לה; ואמנם, כעת הוא נכלל באלבומו החדש, בביצועו. "לפעמים, כשאתה שומע הערה כזו ממישהו שאתה מעריך את דעתו ורואה את הכנות שבה, אז אתה אומר לעצמך, ‘או-קי, את השיר הזה נשים בצד, לא ניגע בו עכשיו ויום אחד נעשה אתו משהו'", אומר צורף. "יהלי סובול היה הראשון שהציע לי לעשות כך עם שירים מסוימים".

צורף, אחיו הצעיר של המוסיקאי אמיר צורף (בן זוגה של הזמרת סיון שביט ולשעבר חבר להקת "ג'ינג'יות", "נוער שוליים" ועוד), אינו רואה בעצמו זמר מקצוען; לכן, הוא מסביר, בחר לאלבום החדש רק את השירים שהביצוע שלו מתאים להם לטעמו. עם זאת, הוא מסכים שרוב המוסיקאים האהובים עליו חושבים כמותו: גם הם אינם רואים בעצמם זמרים כלל. כך למשל סחרוף, ששר את שירו של צורף "אחים לנשק" ב"פרויקט 30", וכך גם טום וייטס, לו ריד ואהוד בנאי. "מייק פאטון הוא מוסיקאי יוצא דופן מהבחינה הזאת", מציין צורף, "כי הוא גם דמות בעלת אישיות וכריזמה וגם קול גדול". אפילו אצל גיטריסטים, הוא מוסיף, היכולת הטכנית פחות חשובה בעיניו מהחופש היצירתי.

מלווייתנים עד כלבים

"אני מבין למה אולי יהיה קשה לאנשים לבלוע את האלבום בביס ראשון", אומר צורף ומסביר: "אני משתמש בהמון אלמנטים מוסיקליים לא קונוונציונליים; סירנות, צפצופים, אוסילטורים ואסוציאציות של סאונד". אוסילטורים הם "מכשירים שמתחברים לחשמל ויוצרים תדרים; מהכי נמוכים שרק לווייתנים מסוגלים לשמוע ועד הכי גבוהים שרק כלבים שומעים".

למרות דבריו אלה, ועל אף הניסיוניות האלקטרונית וההפקתית והמלים הדורשות חשיבה - מדובר באלבום קומוניקטיבי. "אני חושב שזו מחמאה שצריך לתת ליובל שפריר", אומר צורף. "אמנם שנינו אמונים על ההפקה, אבל כשאני הגעתי אליו עם השירים, ההפקה היתה הרבה יותר אלקטרונית, יותר אלימה".

לדעתו, שפריר השכיל להפוך את מכלול השירים להומוגני יותר בעבור המאזינים. "מבחינתי הגעתי אליו עם אלבום כמעט מוכן וכל מה שרציתי ממנו היו רק תופים ומיקסים", הוא מספר. "ואז הוא אמר לי משהו שריגש אותי: שאני מגיע אליו כמו לניתוח לב פתוח. הרי אני מוסיקאי שכבר עשה כמה סיבובים בחיים שלו. פתאום אני בא אליו עם יצירה שאולי לא יצליחו להבין. משהו חשוף מאוד. יובל עידן את ההפקה שלי ואת הסאונד האלקטרוני הקיצוני לטובת המלל, שהוא העיקר. לטובת השירים".

שגיא צורף - "שהכל נהיה בדברו" מתוך "הקו נמחק"

האם יש אמן שהושפעת ממנו כמפיק של מוסיקה אלקטרונית?

"יש אמן אחד ויחיד ששינה את ההסתכלות שלי על מוסיקה והוא קורא לעצמו אפקס טווין. אני מעריץ את התעוזה שלו. בזמן שכולם קיבלו את הבוקס שלהם מ'נירוונה', אני כבר הייתי עמוק בתוך צפצופי האימה של אפקס טווין".

בצלה של ההשפעה הזאת יצר צורף כבר ב-1999 תקליט אינסטרומנטלי אלקטרוני, אך גנז אותו.

עתה, המוסיקאי הוותיק יחסית, שעד כה לא היה באור הזרקורים, יעלה לבמה לראשונה לא כבסיסט, אלא כסולן שעומד מול מיקרופון.

עכשיו אתה פתאום צריך לדעת איך לזוז על במה.

"בהופעה האחרונה הופעתי בהדרן ללא הגיטרה עלי, ואני חייב להודות שזו היתה חוויה אדירה. הייתי בעברי ספורטאי, מתאבק מקצועי, ילד פליק-פלאקים וסאלטות. פתאום גיליתי את החתוליות שבתנועה ללא גיטרה".

האם לאחיך אמיר היתה נגיעה לתהליך העבודה על האלבום?

"לא. ממש שמרתי שלא יתקרב. גם חברים לא. כך אחי בעצמו חינך אותי. הכי טוב להגיע להאזנה ליצירה אחרי שהושלמה, באופן אובייקטיבי ומבלי שאתה מעורב בתהליך. כך גם ההשפעה שלה הכי גדולה. אני אוהב להיות מופתע".

אתה חושב שיש סיכוי ששיר מאלבום הבכורה שלך ייהפך ללהיט גדול כמו "לרוץ מהר", שכתבת ושביצע יהלי סובול עם מלאני פרס?

"ממש לא. אני בכלל לא חושב שיהיה לי אי פעם להיט כל כך גדול כמו ‘לרוץ מהר'. וגם הוא היה מבחינתי פוקס, או טעות שקרתה בתוך הרנדומליה של החיים".

נגד הירואין-שיק

מבחינת מלות השירים, אומר צורף, "התקליט די עצוב". בשיר "שהכל נהיה בדברו" הוא שר: "העיתונאי נהיה אחרון הטוקבקיסטים/ השוטר נהיה אחרון העבריינים/ ואתה מברך/ שהכל נהיה בדברו". נשמע כי הוא מוחה על התבוסתנות שבקבלת הגורל. צורף, המכריז "אני מעריץ את היהדות", מתייחס כאן לאמירתו של רבי עקיבא "הכל צפוי והרשות נתונה". "העמקתי באמרה הזאת ואני מאמין בה באמונה שלמה", הוא אומר. "רק מעטים מצליחים להכיל את התעתוע שבמשפט הזה, את העומק שבו ואת הסתירה. גם בשיר שלי יש תעתוע, אבל כל אחד מוזמן לקחת אותו לאן שהוא ירצה".

על המצית שלך כתוב "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד".

"רבי נחמן זה הכי רוקנרול".

ואילו ב"כל מה שחלמת", השיר הלפני-אחרון באלבום, צורף מצר על התפישות החברתיות המניעות נשים לרצות לרזות עוד ועוד; ההירואין-שיק. "עצוב לי שבחורה תנסה כל חייה להשיג את הרזון, גם אם היא יודעת שלעולם לא תצליח", הוא מסביר. השיר אמנם מדבר על נשים באופן כלל, אבל צורף מודה שהוא נכתב בהשראת אשה מסוימת.

בשיר שאחריו הנועל את האלבום, "מטוסים חושפים כנפיים", הוא מדבר אל מישהי בגוף שני: "השארת מאחורייך/ את כל מי שאוהב אותך/ הכי הכי בעולם". הוא מספר ש"כתבתי את השיר על מערכת יחסים שהיתה מאוד קרובה ללבי ושאותה נאלצתי לשחרר". עם האשה שבה מדובר חשב להקים משפחה, הוא מוסיף.

אחרי "פרויקט 30", שעסק רבות במשבר של הגיל הזה, נדמה שצורף עדיין מתמודד אתו. טשטוש הוא התמה השלטת באלבום שלו. "אני מרגיש שאני כבר לא יכול לשפוט שום דבר חוץ מעצמי", הוא אומר. "זה משגע אותי. פעם היה לי ברור מאוד היכן עובר הקו בין טוב לרע, בין יפה למכוער ואפילו בין גבר לאשה, אך עם השנים הקו נמחק".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ