צד אחר לרוק נשי בעברית

עם קצת כסאח בגיטרות וחיבה בלתי מתנצלת לדרמטיות מוגזמת, חברי להקת "מאי והלביאות" מנסים לכבוש את הקהל המקומי

אורי זר אביב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים10
אורי זר אביב

אין לה לוק נכון והיא גם לא מחפשת אותו. זה כנראה סוד הקסם הבוסרי של להקת "מאי והלביאות". חבריה לא שייכים לברנז'ת אינדי מעודכנת יתר על המידה ועל הבמה הם נראים יותר כמו "צעירי תל אביב" מאשר היפסטרים שחזרו משהות ארוכה בברלין. "אם הייתי זה שכותב את השירים שלנו, האם עדיין היינו רוק נשי?" שואל איתמר אהרונוביץ', גיטריסט בלהקה בבית קפה בתל אביב. "כן, אנחנו רוק נשי", עונה לו מאי לביא ומוסיפה "מה לעשות".

לביא, בת 25, היא זמרת וכותבת עדינת מראה, אבל קשוחת במה. אמנם ישנן להקות נוספות בישראל עם סולנית בקדמת הבמה, דוגמת "אטליז" שאהרונוביץ' בעצמו העלה כדוגמה לרוק "עם אשה ושהוא לא רוק נשי". אבל את כל השירים של "מאי והלביאות" כותבת ומלחינה לביא. לפיכך אופי הלהקה מתועל במידה רבה דרכה. ולהבדיל מ"אטליז", לביא היא הדומיננטית בלהקתה.

לפני שהכירה את "הלביאות" כבר היו לה שירים מולחנים, אבל היא לא רצתה לשיר אותם לבד בהופעות אקוסטיות ואינטימיות. לכן היא חיפשה נגנים שאתם היא יכולה, אם להשתמש במלותיה, "לתת בראש". היא הקימה את ההרכב עם הגיטריסט תומר שדה ואחריו הצטרפו המתופפת מעין זמרי (שמנגנת גם עם להקת "דה איינג'לסי", חבורת המתופפים "טררם" ועוד) והבסיסט איתי סול. את כולם הכירה בבית הספר רימון, שם היא ורוב חברי הלהקה עדיין לומדים.

לכל שיר שהיא מביאה ללהקה, מספרת לביא, היא מצרפת "רפרנסים מוסיקליים שיכולים לכוון את שאר החברים לאן אני רוצה לקחת אתם את השיר. פי-ג'יי הארווי למשל ו'וייט סטרייפס' מאוד אהובים עלינו". את העיבודים, היא אומרת, "כולנו עושים ביחד, כשאת הקו המנחה אני ותומר הגדרנו בתחילת העבודה שלנו כהרכב".

"מאי והלביאות" - לחצו להגדלהצילום: דניאל צ'צ'ק

אהרונוביץ' סבור ש"הגיע הזמן שיחזרו הכסאח, הגיטרות. ושגם ישמיעו יותר מזה ברדיו". הסאונד של הלהקה מכוון למה שחבריה אוהבים; הרבה "לד זפלין", גראנג' וחיבה בלתי מתנצלת לדרמטיות מוגזמת. "אנחנו שואפים שההופעות שלנו יהיו עם אנרגיה גבוהה, שאנשים יבואו ליהנות", מסבירה לביא. "גם מהעוצמה וגם מההפרעות הנפשיות של כל אחד מאתנו, כי זה חלק מזה". הפרעה נפשית מסוימת היא גם שם אחד השירים. "את ‘OCD' כתבתי על חברה שסובלת מאובססיב-קומפולסיב דיסאורדר". הפזמון החוזר של השיר מורכב משלוש מלים: "את לא לבד", אבל האופן שבו לביא צועקת אותן מעניק להן נופך ומשמעות עד שנדמה כי דמותה שלה וזו של חברתה מתמזגות.

"בהתחלה יגיעו קצת/ אחר כך יתמלא מעט והמקום יהיה צפוף", הן מלות הפתיחה של שיר אחר של הלהקה, "שקית של הפתעות", שמתברר שכלל לא מדבר על החרדה של להקה לפני הופעה חיה. המשכו ב"בריח בושם ושמחה עוד חברה תכתוב ברכה/ ובתוכה תטמון לי בוף", ומתקדם להקבלה בין הבדידות שביום הולדת של ילדה לבדידות שביום הולדתה האחרון. המשך השיר "הרבה בנות מעט בנים מן סתם/ כי לא היה לי ידיד תמים כל 25 שנותי".

"מאי והלביאות" - OCD

אין ל"מאי והלביאות" שיר מוקלט. היא הוקמה בתחילת 2011 ועד כה הופיעה בעיקר כלהקת חימום. עם זאת היו לה שתי הופעות מלאות שלה, בתיאטרון תמונע ובאוזןבר בתל אביב. "חיממנו את זאב טנא", מספרת לביא שמכירה את טנא מבית הקפה שהיא עובדת בו, שם הוא לקוח קבוע. "אני מאוד מתחברת לטירוף שלו". השבוע תצטלם הלהקה לקליפ חדש שלו שמופק לפרויקט "אינדי סיטי" של עיריית תל אביב-יפו וערוץ 8.

ב-4 באפריל תופיע הלהקה במועדון לבונטין 7 בתל אביב. לביא רוצה לעבוד עם מפיק מקצועי ולהקליט אלבום בכורה, אבל זה קצת רחוק לדעתה. "נראה לי שנמשיך להעלות בינתיים שירים ליוטיוב", היא אומרת. הופעות בחו"ל לא באות בחשבון, לטענתה בגלל כורח השפה העברית. אהרונוביץ' אומר שמבחינתו זו לא פנטסיה, אלא יעד להופיע בישראל מול אלפים. נשמע כמו רוח נעורים אמיתית, בלתי נגועה. יהיה יפה לראות אותה נשמרת בהמשך דרכה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ