שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

לקראת סוף ההופעה מישהו בקהל צעק לעבר הבמה "ואז הופיעה בטי!" איזה חוסר הבנה בסיסי בזואולוגיה. קטע הדקלום האימתני הזה, שהיה קיצוני אפילו בסטנדרטים הקיצוניים של ערן צור ("שם נטלתי את הידית של מנקה האסלה, הרטבתי את הישבן במים, ריככתי בסבון והחדרתי לפי הטבעת..."), יצא ב-1994. מה שאומר שהכלבה השחורה הרצחנית שכיכבה בו, זו "הדורשת לסלק את השיער הגברי מהרגליים שלי", כבר לא יכולה להיות בין החיים. והיא אכן לא חשפה שיניים בהופעת הסיום של סיבוב האיחוד הקצר של "כרמלה גרוס ואגנר", שהתקיימה במוצאי שבת במועדון זאפה בירושלים.

אבל הטיפוסים האחרים שמאכלסים את השירים של "כרמלה" חזרו לחיים, ולו לרגע קט. כרמלה, גרוס וואגנר, כמובן, וגם הבחור-ישראלי-ימאני-תופס-עליה-בעלות מהשיר "קרבות תרנגולים", והמורה חנוך והתלמיד המופרע גילי גרשלר.

גם האנשים שבאו לראות את "כרמלה", ולפני ההופעה הראו זה לזה תמונות של הילדים באייפון, חזרו למשך שעה וחצי (או לפחות רצו לחזור) אל הנערים והנערות שהיו פעם, לפני 20 שנה, כשהשירים של צור הזריקו אדים ממכרים של דקדנס מגונה ומטושטש-מגדרית לתוך האוויר המהוגן של הרוק הישראלי הגברי של תחילת שנות ה-90.

"כרמלה גרוס ואגנר". רגע אחד של התרגשות

בעבור מי שחושב, כמוני, שצור היה היוצר הכי מוכשר וחריף שהופיע בתקופה ההיא; בעבור מי שכרוך אחרי השילוב החד פעמי של תעוזה, מוסיקליות, שריטה ונוכחות שמתקיים אצלו - הופעת האיחוד של "כרמלה" (בהרכב המקורי עם הגיטריסט אורי פרוסט, הקלידן אבשי כספי והמתופף אורי בלק) היתה חייבת לספק שעה וחצי של הנאה.

שלושת השירים הראשונים היו מהוססים קמעה, אבל כשהמכסה הירוק נפתח בשיר הרביעי - ההופעה התחילה להיכנס לתוך החורשה האפילה שצור נטע ביער המוסיקה הישראלית. עם "יחפשו לא ימצאו" היא העמיקה עוד לתוך החושך, ואז חתכה למקומות יותר מוארים, וגם הציגה שני שירים חדשים שנשמעו טוב בהאזנה ראשונה - הכל על מצע מוסיקלי יציב ויפה שפרוסט, כספי, בלק וצור תפרו עם הכלים שלהם.

ובכל זאת, משהו הפריע. כהופעה רגילה זאת היתה הופעה טובה, אפילו טובה מאוד, אבל כהופעת איחוד היא היתה קצת מאכזבת. הופעת של להקה מתאחדת אמורה לייצר תדר ייחודי ששייך אך ורק ללהקה, תדר שלא נשמע מאז הפעם האחרונה שהיא ניגנה ביחד. סתם דוגמה: להופעת האיחוד של "איפה הילד" לפני שלוש שנים היה ערך, מפני שהתדר שנוצר בה לא יכול היה להיווצר בהופעות של חמי רודנר.

"כרמלה גרוס ואגנר". עוד הופעה טובה של ערן צור, עם מבטא "כרמלאי" קלצילום: אוליבייה פיטוסי

"כרמלה" כשלה לדעתי בנקודה הזאת. הצליל שייצרה על הבמה של זאפה ירושלים לא היה נושך ולא הרפתקני, ובעיקר - חסר חותם ייחודי. ומאחר שהשירים שנוגנו היו ברובם שירים שצור מבצע בהופעות הרגילות שלו, לא היתה תחושה של חוויה מיוחדת. עוד הופעה טובה של ערן צור, עם מבטא "כרמלאי" קל, שזה הרבה אבל זה לא בדיוק מה שהאיחוד התיימר לעשות.

היה רגע אחד של התרגשות אמיתית. זה קרה כשפרוסט ירד מהבמה, בלק לקח כלי הקשה ועבר לחזית, צור החליף את הבס בגיטרה אקוסטית, ו"כרמלה" בהרכב חסר התחילה לנגן את "בגן שלך". אז, ב-1991, השיר הזה נבלע בין השירים היותר כבדים וממגנטים של "כרמלה", אבל במוצאי שבת בירושלים הוא האפיל על כולם, פרח ונפתח ושבה את הלב.

"כרמלה גרוס ואגנר". זאפה ירושלים, 25.2

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ