סערות שקטות נהדרות בהופעה של חמישיית קיט דאונס

חמישיית קיט דאונס מנגנת ג'ז כמעט מסורתי, אבל בדרך אינטליגנטית ומרעננת. חבל שמעטים כל כך באו לשמוע אותה

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

אחד הרגעים הכי יפים בהופעה הזאת - והיו ב-75 הדקות שלה לפחות 73 רגעים יפים - התרחש בסיום הקטע הראשון. חמשת המוסיקאים גמרו לנגן את הקטע, שהיה מעודן מאוד ומולחן לעילא, ומנהיג ההרכב, הפסנתרן קיט דאונס, סיפר לקהל שהקטע נקרא "What's the Rumpus". "הוא נכתב בהשראת ‘צומת מילר'", הוסיף דאונס, כפי שכבר ניחשו באי ההופעה שאוהבים את סרטם של האחים כהן, שבו הדמויות מברכות זו את זו בביטוי האמריקאי הנושן.

לא שהיינו זקוקים ליותר מדי רמזים לכך שזאת עומדת להיות הופעה נהדרת. זאת הפעם השנייה שבה דאונס מופיע בישראל, וההופעה הקודמת שלו, לפני כשנתיים עם הטריו שלו, היתה תענוג צרוף. ובכל זאת, השתרבבותו של סרטם הנפלא של האחים כהן לתוך הסט של דאונס, והגילוי שהטעם שלו ושלנו שומר על קרבה גם כשעוברים ממוסיקה לקולנוע, כמו הפכה את הסביר לוודאי: אנחנו נמצאים רק בסוף הקטע הראשון, אבל אין ספק שזאת עומדת להיות הופעה נהדרת. והיא אכן היתה.

הטריו של דאונס מלפני שנתיים (עם המתופף ג'יימס מאדרן והקונטרבסיסט קאלום גורליי) חוזק הפעם בנשפן (סקסופון וקלרינטים) ג'יימס אלסופ ובצ'לנית לוסי ריילטון, אבל עיבוי ההרכב לא הפך את המוסיקה של דאונס ליותר דחוסה. להיפך, היא נעשתה אפילו יותר אוורירית וחרישית, כאילו דאונס הורה לנגנים שלו להקפיד לא לנצל יותר מ-40% מפוטנציאל העוצמה של הכלים שלהם. אבל מעצמם - מהמוסיקליות ומהביטוי הרגשי שלהם - הוא דרש 100%, או כך לפחות הם ניגנו, ויותר מכולם המתופף המעולה מאדרן, שחולל עם המברשות שלו סערות שקטות נהדרות.

דאונס רחוק מלהיות מוסיקאי חדשן או נועז. הקצב פועם אצלו בקביעות יחסית, המנגינות נזהרות מזוויות חדות מדי. זאת כמעט מוסיקה מסורתית, אבל בדרך מעניינת, מרעננת ואינטליגנטית מאוד. הקטע "Two Ones", למשל, התחיל עם זרימה מקבילה של שני קצבים שונים - קצב אחד לריתם סקשן וקצב שני, סרבן, לצ'לנית. אבל ככל שהקטע נמשך, הצ'לנית התרככה, סינכרנה בהדרגה את הקצב שלה לפי הקצב הכללי, עד שבסופו של הקטע כבר לא היו two ones אלא one one.

ההופעה כללה כמה מחוות יצירתיות למוסיקאים. היה קטע שהוקדש לפסנתרן פול בליי, והיה עוד קטע שהוקדש לפסנתרן שוודי, יאן יוהאנסון, שמת בגיל צעיר. חבל שדאונס וחבריו לא ניגנו את המחווה הנפלאה שלהם לענק הבלוז סקיפ ג'יימס, שהיתה הקטע הכי יפה בהופעה הקודמת, אבל זה הדבר השלילי היחיד שאפשר לומר על ההופעה הנהדרת שלהם - ג'ז קאמרי עכשווי במיטבו, שזכו ליהנות ממנו רק כ-20 איש בהופעה שבה נכחתי ועוד פחות אנשים (כך דיווח חבר) בהופעה שהתקיימה יום לפני כן.

חמישיית קיט דאונס. לבונטין 7 בתל אביב, 29.2

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ