אתה תלוי והיא הלכה: על האלבום החדש של קוב - מוזיקה - הארץ

אתה תלוי והיא הלכה: על האלבום החדש של קוב

קוב מתענג על חולשתו למושא תשוקתו - האשה החזקה, הדינמית. המתח הזה שזור לכל אורך האלבום המסוגנן והרוטט שהוציא בהוצאה עצמית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בן שלו
בן שלו

האלבום החדש של קוב נקרא "סימני תשוקה", ונדמה שהוא אומר דבר מעניין על התשוקה הגברית. הוא מתאר את התשוקה הזאת כעניין מאוד פסיבי. התשוקה הגברית באלבום של קוב היא לא בת לווייתו הצמודה של האון הגברי, אלא תמונת התשליל שלו - חוסר אונים. התשוקה הגברית היא כניעה ללא תנאי למושא שלה, האשה.

קוב לא אומר את הדברים אלה בצורה מפורשת. האלבום שלו הוא לא הרצאה בפסיכולוגיה לקאניאנית. אבל כששיר אחרי שיר מתאר נשיות דינמית אל מול גבריות דוממת, המאזין לא יכול שלא להגיע למסקנות לבדו. בשיר הראשון קוב שר "לאן את הולכת חרש, ומה מחפשת". בשיר השני: "סעי לך לרומא, לכי אליו". בשיר השלישי: "והיא עוזבת ואין לי כוח לזה". בשיר החמישי: "בפאתי ירושלים אתה תלוי והיא הלכה". השיר השישי נקרא "דגל לבן", וזאת לא האשה שמרימה אותו. להקת "רעש" שרה פעם, באלבום הבכורה המופלא שלה, על "אשה חזקה וגבר חלש", וקוב משדר באלבום החדש שלו את אותו הלך רוח.

אבל זאת לא חולשה נרפית. להיפך, זאת חולשה פורייה ומעניינת, וקוב מתענג עליה, הופך בה, עוקץ אותה, ומדי פעם טוען אותה בכוח פתאומי ונעשה פסיבי-אגרסיבי, חלש-חזק: "אני מוותר על אפשרות של יחסים אתה / מוותר על העלבון והתמיכה / מוותר על אפשרות לחלוק שנתה / חי את השריטה".

גם מבחינה מוסיקלית, וזה אולי הדבר הכי מעניין, קוב לא מפחד להפגין חולשה ויודע גם איך לטעון אותה בכוח, או מוטב לומר: בנפח. מצד אחד, רוב השירים ב"סימני תשוקה" מרחפים להם באטיות עצלה בלי לגעת ברצפה ובלי להתנקז לאיזו שורה תחתונה; מצד שני, ההפקה המדויקת של נדב כץ מייצרת למוסיקה מעטפת צלילית נדיבה ורוטטת, שמעניקה לשירים הצנועים של קוב נפח מהדהד. זה לא הסאונד הישראלי הענייני, שלא לומר שטוח, אלא צליל יותר מסוגנן ועמוק, וגם אם לפעמים הוא נשמע לא מקורי ("כמו בהתחלה", למשל, נשמע כמו הצדעה של קוב ללהקות ניו יורקיות כמו "לונה" או "יו לה טנגו" ברגעים שבהם הן בעצמן מצדיעות ל"ולווט אנדרגראונד"), זה לא אומר שהוא לא יפה.

כששמעתי בפעם הראשונה את "כמו בהתחלה", באחת התוכניות ב-88 אף-אם, נשארתי במכונית עד שהשיר הסתיים אף על פי שכבר הגעתי הביתה. קוב רחוק מלהיות זמר מדופלם, אבל יש בשירה שלו שילוב מעניין בין קול מרחף (שמזכיר פה ושם את אביתר בנאי) לבין צרידות חומצית (בילי קורגן מ"סמאשינג פאמפקינז" עולה במחשבה), ומכיוון שהוא משוטט בין שני הקטבים האלה בחופשיות רבה, אתה אף פעם לא יודע איך הוא יישמע בעוד דקה ואיזה רגש בדיוק הוא מבקש לבטא.

"סימני תשוקה", הוא אלבום קצר, שמונה שירים בחצי שעה, ורק בשיר השביעי, "הנה השקט הופר", הטון הפסיבי והקצב המושהה מפנים את מקומם לראשונה לטובת קצב חותך ונימה נחרצת: "לא חשבון משותף / לא ריצוף, לא אמבטיה / אין טיול מאורגן / לא יוון, לא קרואטיה / אני לא אהיה דויד שלה / אני לא אהיה בשבילה". אבל זה השיר היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. בשיר הבא, "גשר לעולם", שמסיים את האלבום, הקצב המושהה חוזר והמושכות נמצאות שוב בידיה, רק שהפעם קוב מבקש שהיא תרכיב אותו על הסוס שלה: "קחי אותי לאנשהו מעניין / הכל סביב שידור חוזר משעמם / אותו מקום, אותו משקה, אותה בדיחה / המשמעות של הקיום והבריחה / גשר לעולם / תהיי לי גשר לעולם". ועכשיו דמיינו שהמלים היפות האלה מושרות על גבי אחד ממהלכי הגיטרה הכי עדינים וצלולים שנשמעו לאחרונה במחוזותינו. סיום נהדר לאלבום יפה מאוד.

קוב. חי את השריטהצילום: יוסי ירום

"קוב" - "סימני תשוקה" (הוצאה עצמית)

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ