לצעוק בשקט: על האלבום החדש של "סליי בלז"

הניגוד בין חברי הצמד "סליי בלז" הוא גם סוד הקסם שלהם. אלבומם החדש, "Reign Of Terror", עוסק בצד האפל אבל ההפקה פחות מחוספסת

משה קוטנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה קוטנר

הרקע המנוגד של חברי הצמד "סליי בלז" מסביר את הקסם שלהם: מצד אחד מוסיקאי עם רקע בלהקת הארד-קור ומטאל. מצד אחר זמרת עם רקע בהרכב פופ מהונדס לבני נוער ופרסומות במגזין של ערוץ ניקלודיאון.

דרק אדוארד מילר, שהיה גיטריסט להקת "פויזן דה וול", פגש את בת זוגו להרכב כשעבד כמלצר במסעדה ברזילאית בניו יורק. אלקסיס קראוס, שעבדה אז כמורה לשפות בברונקס, באה לאכול במסעדה עם אמה, שדחקה במילר לקחת את בתה כזמרת ללהקה. הצליל המלוכלך והדחוס שנוצר מהחיבור בין השניים נשמע רחוק מהשידוך שיזמה אם שאפתנית.

"סליי בלז" התחילו להופיע בניו יורק ומהר מכפי שציפו היו מהם ציפיות שהרקיעו שחקים. השניים הוחתמו בתוך זמן קצר על ידי מ.י.ה, שלא עמדה בפיתוי לקדם ללייבל שהקימה, N.E.E.T, את ההרכב שאוהב לא פחות ממנה לשלב במוסיקה רעשים של מכונות ירייה.

כשהוציאו את האי-פי הראשון ובהמשך את האלבום השלם שלהם "טריטס", לפני שנתיים, היה מפתיע לגלות עד כמה ההמולה התקשורתית היא מהסיבות הנכונות - ושהפעם מאחורי סערת הבלוגים התקופתית הסתתר אלבום שיצר עניין אמיתי ולא רק אריזה מעוצבת בצורה מפתה. מילר הגדיר את ההשראה שלו כניסיון ליצור את המקבילה המוסיקלית לסרט "קטיפה כחולה" של דייוויד לינץ', במובן שבו "הכל ממש נוצץ, אבל משהו גם תמיד ממש לא בסדר".

הרקע המנוגד של מילר וקראוס יצר מוסיקה עם צבע הרפתקני ולא מפוענח, שהפגישה גיטרות רוקנרול מלוכלכות וביטים אלקטרוניים אפוקליפטיים עם השירה של קראוס, שנעה בין רכות שמימית ופופית לצעקות. השילוב הזה יצר הופעת רוק אלקטרונית אנרגטית, שכללה גיטריסט נוסף, מופע לייזרים מסנוור ואת קראוס במעיל עור שחור עם ניטים קופצת קפיצת ראש אל הקהל.

הם אמנם מזכירים להקות קרוס-אובר שהפגישו אלקטרוניקה וגיטרות, עם סולנית אשה בחזית - החל ב"קריסטל קאסלס" וכלה ב"אטארי טינאייג'-ריוט" - אבל היה קל להתאהב בהם כי יש להם פרשנות אישית למסורת שנעה בין רעש לפופיות, נוסח סגנונות מוסיקליים כמו נויז-פופ, שו-גייז וצ'יל-וייב. אל מעטפת הרעש המלודית הזאת מכניסים "סליי בלז" השפעות נוספות ובהן "דף לפארד" ולהקות פופ נשיות. קראוס, בדומה לאליס גלאס מ"קריסטל קאסלס", היא נכס מהסוג שהוא אחד הפרמטרים הכי מועילים להצלחה של הרכב אינדי בימינו: סולנית אשה עם טוויסט פאנקיסטי קשוח על נערת פין-אפ.

בדרך בין האלבום הקודם לחדש הם שיתפו פעולה עם מ.י.ה באלבום שלה "מאיה" והקליטו קטע עם ביונסה שעדיין אף אחד לא שמע, אבל הוא עשוי בהחלט להיות ההתנסות הראשונה של ביונסה עם דת'-מטאל. לסיבוב השני הם מגיעים עם הפקה מוקפדת יותר, ודגש גדול יותר לגיטרות בצליל שלהם.

האלבום "Reign Of Terror" כולל שירים שעוסקים בצד האפל - מוות וטרגדיות משפחתיות, שדים ואלימות - אבל הכיוון ההפקתי הפעם פחות דחוס ומחוספס לעומת אלבום הבכורה, והנויז מעט מעודן יותר לטובת הנטיות הפופיות שהתחבאו שם מלכתחילה, מאחורי הרעש. האלבום נפתח ב"True Shred Guitar" עם קולות של קהל המריע ל"סליי בלז" במופע איצטדיון. כשברקע נגינת גיטרה צורמנית וצעקות נלהבות של קראוס זו נשמעת פארודיה על להקת רוק כבד משנות ה-70, כולל תפאורת גולגולות וצלב ענק עולה באש במרכז הבמה.

ב"Comeback Kid", הסינגל השני מתוך האלבום, שרה קראוס במתיקות על רקע גיטרות ומקצבים ברוח להקת המטאל התעשייתית "מיניסטרי", ובשיר "End Of The Line" הם מתנסים באזורי דרים-פופ מלודיים. זו בלדה עם שירה חלומית, שבה שרה קראוס על אביו של מילר, שנהרג בתאונת אופנוע.

"Leader of the Pack", שנקרא כמו להיט הפופ של להקת הבנות "שאנגרי-לאס" מהסיקסטיז, שאליהן מתייחסת קראוס בשירתה בקטעים באלבום, כולל קריאות קצובות בסגנון של מעודדות. זהו אחד האלמנטים החוזרים בקליפים של הלהקה ולצד סמלים אמריקאיים נוסטלגיים אחרים הוא הגרסה המתומצתת של ההרכב לאמריקנה: דימויי מרד נעורים משנות ה-50, התרפקות על נסיעה במרחבים במכונית מהירה ופטישיזם לרובים ודם.

"סליי בלז" - "Reign Of Terror" (Mom + Pop Music)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ