אלבום המחווה לבוב דילן: מחאה מגוונת

מהבנאלי לחדשני, מהאקוסטי לחשמלי ומהפוליטי לאישי. אוסף הקאוורים החדש לשיריו של היוצר הוותיק מציג צדדים מגוונים ביצירה שלו

משה קוטנר
משה קוטנר

האוסף החדש לציון 50 שנה לארגון אמנסטי נועד להציג את בוב דילן כמקבילה המוסיקלית לארגון זכויות האדם. האוסף, "Chimes of Freedom: The Songs of Bob Dylan Honoring 50 Years of Amnesty International", מתמקד בתקופת שירי המחאה הקצרה של דילן, בתחילת שנות ה-60, אז גם קם הארגון.

אוסף הגרסאות המחודשות כולל עשרות קטעים המשתרעים על פני ארבעה דיסקים, בהשתתפות מבחר מגוון של מבצעים, שמגלמים את הצדדים השונים ביצירתו של דילן. החל בבחירות הצפויות, של בני דורו וכאלה ששיתפו אתו פעולה כמו ג'ון באאז ומריאן פייתפול, וכלה בזמרות פופ עכשוויות כמו קאשה ומיילי סיירוס שנועדו למשוך את הדור הצעיר. לצד אלה נכללים בין השאר ביצועים של סטינג, שינייד אוקונור, ג'וני קאש ואדל שנשמעת כאילו היא מבצעת עוד שיר שלה. הקטע היחיד בהשתתפות דילן באוסף, וגם היחיד שיצא בעבר, הוא הגרסה המקורית ל"Chimes of Freedom".

נדמה כי עורכי האוסף הקלידו בגוגל את הערך "מוסיקת מחאה" ובחרו את המבצעים על פי התוצאות הפופולריות. בילי בראג הוא דוגמה לאחד מאותם שמות צפויים ומתבקשים. בראג, אחד מזמרי המחאה הוותיקים באנגליה, חידש באלבום דווקא את "Lay Down Your Weary Tune" שנחשב לנקודת המעבר של דילן מעיסוק בפוליטיקה לאזורים מיסטיים יותר. את השיר כתב דילן בניסיון ליצור תחושה של בלדה סקוטית, סגנון שבו משתלב בראג בטבעיות, אבל הבחירה להישאר בסגנון המוסיקלי המקורי של השיר מדגישה את חסרונו של החספוס המצמרר מהגרסה המקורית.

זיגי מארלי

את מורשת הרגאיי מייצג זיגי מארלי, ששר את "Blowin' In The Wind". מארלי מפיח חיים בקטע, שכמו קטעים אחרים באוסף, חודש כבר אין ספור פעמים בכל סגנון אפשרי. מארלי יצר עיבוד מלודי שונה והפך את השיר לבלדת פולק חשמלית, המגשרת בין רוח הפולק לרגאיי.

כמה מהשירים באוסף הם בביצוע להקות פאנק ואלטרנטיב, אזורים מוסיקליים שהשפעתו של דילן עליהם, כזמר מחאה או כמוסיקאי, היתה מזערית. אבל הפרשנויות מכיוון הפאנק באוסף מדגימות, בניגוד לדיכוטומיה המסורתית בין היפי לפאנק, את האופן שבו הפאנק המשיך את תרבות הנגד של הסיקסטיז באמצעות רטוריקה אנטי-היפית. "באד רליג'ן" הוותיקה, מהלהקות המשפיעות בהארד-קור ופאנק-רוק האמריקאי, מבצעת את "It's All Over Now, Baby Blue" בסגנון פופי, מהיר ומלודי. אבל דווקא "מיי כמיקל רומאנס", להקת אימו שמעריצים נערים עם פוני, אחד השמות האחרונים שמצפים למצוא באוסף קאברים לדילן, מספקת את הפרשנות הפאנקיסטית הכי מוצלחת לדילן, נטולת הצליל הנפוח הרגיל של הלהקה, עם גרסה רעשנית מהודקת ל"Desolation Row". לעומתם הרכב הפאנק-רוק מקליפורניה "ברונקס" מופיע כאן בווריאציה המקסיקאית שלו, "מריאצ'י אל ברונקס", ומבצע את "Love Sick" בסגנון נגני רחוב מקסיקאים.

שיר נוסף שמקבל תוספת של אמפטמינים פולקיים הוא "The Times They Are a-Changin'", מהשירים המזוהים ביותר עם המאבקים החברתיים שכתב דילן. הרכב הפולק-פאנק "פלוגינג מולי" יצר לו גרסה של מעגל ריקודי פוגו במסיבת אסם קלטית.

מתוך אוסף הקאוורים לשיריו של בוב דילן

"Lonesome Death Of Hattie Carroll" נכתב על הגזענות בארצות הברית וסיפר על האטי קרול, מוזגת שחורה בבר שחוואי לבן רצח בתחילת שנות ה-60 וספג עונש של שישה חודשי מאסר. בראג חידש בעשור הקודם את השיר והחליף את שמה של קרול בשמה של פעילת תנועת הסולידריות הפלסטינית רייצ'ל קורי שנהרגה בעזה בידי צה"ל. את הגרסה באוסף, בלדה שנשמעת כאילו בוצעה בתחנת חלל, מבצע ההרכב "קייג' דה אלפנט". זהו אחד הקטעים היפים באוסף והוא לוקח את השיר לאזורים מוסיקליים רחוקים מהמקור.

פיט סיגר, בן 92, שהשפיע על דילן כזמר פולק פוליטי, מבצע באלבום את "Forever Young" לצד חבורת ילדים. השיר, שנכתב כשיר ברכה מהורה לילד, הוא סיום אופטימי לאוסף עמוס שכולל מחוות לצדדיו השונים של דילן מכל זווית אפשרית: מהבנאלי לחדשני, מהאקוסטי לחשמלי ומהפוליטי לאישי.

"Chimes of Freedom: The Songs of Bob Dylan" (Fontana)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ