שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אגלה לך את הסוד

נמאס לו ממסיבות וחיי לילה. עם אלבום גרסאות כיסוי, מונודרמה מוסיקלית חושפנית ותפקיד בסרט, מספר אדם למה הוא מגדיר את עצמו פגוע נפש

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

"לא פירגנו אז ואין סיבה שיתחילו עכשיו", אומר הזמר אדם כשהוא נשאל אם לדעתו אלבום הבכורה שלו, "סוד" מ-1987, ייחשב יום אחד לציון דרך במוסיקה הישראלית. "זו תובנה של הגיל. זה לא שמישהו יושב שם למעלה בתעשייה וחושב איך לא לפרגן לי, אלא שכשהמדיה היום בוחרת להנציח מישהו, זה רק כי יש לה אינטרס, והוא בדרך כלל כלכלי. אבל אם מחר אני אספק למדיה משהו שיביא לה צרכנים - היא תחבק אותי, תשתולל עלי. השאלה היא אם יש לך מה למכור".

אדם, כיום בן 51, כבר לא אותו אדם שהיה, בוודאי לא אליל הנערות וכוכב הפופ שהיה בשנות ה-80, אבל גם לא "חזיר חיי לילה", כפי שהגדיר את עצמו בעבר. לפני כשנתיים יצא אלבומו השמיני, "רגעים קטנים", שלא עורר תהודה. "הביקורות היו טובות, אף שכולם אמרו שהוא היה לא מסחרי מספיק. אבל זה לא עניין אותי".

בקרוב ייצא אלבום חדש שלו ובו ביצועים לגרסאות הכיסוי ששר בתוכנית הריאליטי "היכל התהילה" שבה השתתף. סינגל ראשון מתוכו, חידוש ל"הכוס הכחולה" של עברי לידר, כבר יצא לרדיו. כמו כן הוא מופיע לצד אילנה אביטל ומייקל הרפז, שהשתתפו לצדו בתוכנית הריאליטי של ערוץ 24, ומעלה מופע אקוסטי במועדונים קטנים. אבל רוב זמנו מוקדש ל"חיים ואדם - מונודרמה מוסיקלית" שההופעה הבאה שלה תהיה ב-29 בחודש בתיאטרון הקאמרי בתל אביב. היא כוללת, לצד שירים, מונולוגים אינטימיים ולעתים הומוריסטיים.

אדםצילום: נועה יפה

נראה שאדם, שנולד תחת השם חיים כהן, החל לפני כשנתיים חיים חדשים. הלידה השנייה התקיימה עם הקרנת סרט הטלוויזיה התיעודי "חיים ואדם", שביימה מירי פרלמן, כיום גם המנהלת האישית שלו. בסרט חשף אדם כל שרק אפשר היה לחשוף מחייו הפרטיים: את עבודתו כמנהל שעשועים על סיפון ספינות קיט (עבודה שזנח מאז), שם פינה את מקום האגו לטובת זמרים ואמנים שבאו להופיע. הסרט גם חשף את הרומן שלו עם בן זוג צעיר, שהסתיים כעבור שמונה שנים בפרידה מכאיבה.

בראיון עמו בתל אביב הוא מספר כי בימים אלה הוא מצטלם לסרט עלילתי חדש שמביימת פרלמן, המתמקד בשואה. הסרט הוא היצירה שהוא הכי גאה בה. "זו טרילוגיה, ואני משחק בסיפור הראשון", הוא אומר. "לגטו מגיע זוג הורים צעיר עם תינוק בן יומו. האם חולת טיפוס ולא מוכנה להיניק, כדי שהתינוק לא יידבק. הוא כל הזמן רעב ובוכה. זה סיפור אמיתי, התינוק הזה היום בן 70".

אדם מתנדב בעמותת "אנוש" ומגדיר את עצמו "פגוע נפש". באירועים של העמותה הוא מספר על החיים לצד אמו, שהיתה ניצולת שואה וחולת מאניה דיפרסיה. "המטרה היא להעלות את המודעות לכך שמדובר במחלות, ממש כמו סוכרת. רק שלהבדיל מהן, כשאומרים לך שמישהו חולה סוכרת אתה לא מרגיש צורך לתפוס ממנו מרחק", הוא אומר. "קצת מכבסים שם מלים. הם קוראים לחולים ‘פגועי נפש', אבל פגועי הנפש האמיתיים הם אלה שסובבים את החולים עצמם, המשפחות והחברים. החולים הם חולי נפש. אמא שלי היתה חולת נפש, אני פגוע נפש".

את הפוסט הראשון בבלוג החדש שלו באתר תפוז הקדיש לאמו. "תודה לאל שאמא לא כאן", היתה הכותרת לטקסט שבו תקף את השימוש הציני בטלאי הצהוב שעשו באחרונה חרדים בירושלים.

תקופת הצילומים של "היכל התהילה" היתה מטלטלת בשבילו. "זה לא מתאים לכולם, היה שם יותר קשה מטירונות", הוא אומר ומסביר ש"בניגוד לצבא, שאתה יודע מה לצפות על בסיס חוויות של אחרים, כשאתה הולך לתוכנית ריאליטי אתה לא יכול לדעת איך זה ישפיע לך על הנשמה. כשאתה רואה את המתמודדת המעצבנת שתמיד מאיימת כל רגע לעלות במדרגות ולצאת מהבית, אתה יושב בבית וחושב לעצמך, יאללה תעלי, נו, מה את עושה סיפור, מישהו מפריע לך? אבל אני, שתמיד נותן למוח לעבוד שנייה לפני הרגש, גם נשברתי שם. כל הדמעות האלה על כלום, כשרק עובר איזה חתול, הן אמיתיות. ובכל זאת, משהו בך לא נותן לקום ולעלות במדרגות".

כשנכנס לתוכנית, הוא אומר, "לא באתי לשם כאסטרטג, אלא כדי לראות כמה זמן אני מסוגל להחזיק מעמד כמי שאני חושב שאני. וזה לא היה קל. היו רגעים שלא רציתי להיות יותר אני, כי המצב דרש שאתנהג אחרת. אנשים שם עפו עלי חופשי ואני במציאות אדם שלא יוצא מן הכלים. לא כי אני לוזר. אני יודע להחזיק את עצמי".

בסוף שנות ה-80 הוא היה אחד מזמרי הפופ-גלאם היחידים בארץ. עם להיטים כמו "אין מוצא", "נוסע רחוק" ו"סוד" הוא היה כוכב ענק וכרזות שלו צורפו לעיתוני הנוער. הוא היה סמל סקס, אבל לא נחשב כיוצר בעל חשיבות לתרבות הישראלית.

כיום הוא חי בחיפה, העיר שבה גדל. לפני כשנתיים, "ביום בהיר אחד", במלותיו, מאס בהוללות ששלטה בחייו במשך 30 שנה. כשהוא נשאל על שימוש בסמים ואלכוהול בעבר, הוא עונה: "תמיד ידעתי לעצור שנייה לפני שנהיה מאוחר מדי".

"חלק מהסיבה שאני בחיפה עכשיו היא שעד לפני שנתיים אני הייתי זה שפתח וסגר מסיבות בתל אביב. אם היו סוגרים מסיבה ב-11:00, הייתי אומר: ‘טוב, בואו נמשיך בבית'. נמאס לי מזה. אני סוגר עוד מעט שנתיים בלי סקס, לא כי החלטתי. אם זה לא בא עם אהבה, עם כל הממלכה, אז תנו לי שקט".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ