רגע לפני הפריצה, זולה ג'יזס מגיעה להופיע בארץ

עוד מעט ישראל תהיה קטנה עליה, אבל עד שזה יקרה, זמרת האינדי מספרת איך התפתחה בה תשוקה לאופרה ולמה טועים כשמשווים אותה לג'וי דיוויז'ן

אורי זר אביב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי זר אביב

זולה ג'יזס (Zola Jesus) היא אחד השמות הבולטים בשנתיים האחרונות בעולם המוסיקה האלטרנטיבית. כמי שגדלה בבית עם אוסף מרשים של תקליטי Pאנק וניו וייב, ג'יזס החליטה למרוד בהוריה - במודע או לא במודע - כשפיתחה בגיל צעיר תשוקה לאופרה. "האופרה שבחרתי ללמוד בילדותי היתה משהו שצמח בתוכי באופן טבעי. מאז ומתמיד אהבתי לשיר וליצור מוסיקה ואיכשהו התשוקה לאופרה השתוללה מתוכי החוצה כבר כשהייתי בת שמונה", היא אומרת. זולה ג'יזס הוא שם הבמה של הזמרת והמפיקה האמריקאית ניקה רוזה דנילובה. השיחה עמה נערכת לקראת הופעתה הראשונה בישראל, שתתקיים ב-14 באפריל במועדון זאפה בתל אביב.

השמועה מספרת שג'יזס לימדה את עצמה לשיר אופרה באמצעות האזנה לקלטות. "זה נכון, מצאתי אנשים שלימדו פיתוח קול באמצעות קלטות ששלחו בדואר, והתחלתי לקנות אותן בעצמי. אבל כשההורים שלי גילו, הם אמרו שזה מריח להם כמו הונאה ושלחו אותי ללמוד באופן מקצועי". דנילובה גדלה בבית ממוצא רוסי, בקהילה נוצרית אדוקה של חוטבי עצים ובעלי מלאכה, באזור מיוער בוויסקונסין שבארצות הברית. זו לא היתה הבמה המתאימה לביטוי של יכולותיה האופראיות, ואת הופעותיה הראשונות בילדות נאלצה לעשות בתחרויות שירה שהוציאו לה את החשק להמשיך ללמוד.

את השם זולה ג'יזס המציאה כשהיתה צעירה מאוד, כמעין התרסה. "השם הוא חיבור בין הסופר אמיל זולא וישו. היכן שגדלתי, כל הנושא של ישו רגיש מאוד. השם הגיע הרבה לפני שהקלטתי מוסיקה".

היא רק בת 22 ועל אף גילה הצעיר, הספיקה כבר להוציא שלושה אלבומים. האחרון בהם, "Conatus" שיצא בשנה שעברה, זכה להצלחה מסחרית ומיצב אותה בין השמות החמים ביותר בגזרת האינדי העולמית.

שם האלבום קשור במידה רבה לקריירה של ג'יזס - זהו מושג פילוסופי המתאר את שאיפתו של כל יצור חי לגדול ולהתפתח, להתמיד ביישותו ולהעצים את כוחו. במקרה של ג'יזס מדובר בהליך אבולוציוני-עצמאי מואץ ביותר. שכן, תשומת הלב הרבה שנוצרה סביבה לאחרונה הובילה אותה לשיתופי פעולה עם אמנים בולטים וותיקים ממנה. היא הופיעה עם להקת "The XX", הזמרת פיבר ריי, המפיק המוסיקלי האפלולי "ביוריאל" ואחרים; הקליטה שיר עם "אורביטל", צמד חלוצי האלקטרוניקה והדאנס הבריטי; זכתה לרמיקס שיצר בעבורה הבמאי הידוע דיוויד לינץ' (לשיר "In Your Nature"), ואף תרמה את קולה העוצמתי לקטע הפותח את אלבומו האחרון של M83, השיר "Intro", שנחשב לאחד הקטעים המוצלחים בו.

"זה שיר כל כך מרגש שלו (אנתוני גונזלס, מייסד - M83 אז"א), לא יכולתי לסרב להצעה", היא אומרת. "הוא התקשר אלי, אמר שהוא מתפעל מאוד ממה שאני עושה וביקש להיפגש. אני מעריצה גדולה של M83, אז כמובן שהסכמתי וייצא שהסתדרנו ממש טוב זה עם זו. אנתוני בחור מתוק".

פופ אקספרימנטלי

את הסגנון שלה אפשר לתאר כפופ אלקטרוני עם השפעות כבדות של מוסיקה אפילה משנות ה-80 ואלמנטים גותיים שבטיים. שיריה אינם מורכבים מדי וקולה הוא האלמנט הבולט בהם. "הסיבה לכך שכלי הנגינה הראשון שבו ניגנתי הוא הקול שלי, היא שכמו כולם, זה כלי הנגינה הראשון שקיבלתי", היא אומרת בניסיון להצניע את הייחודיות שבקולה.

למרות שאת ההכרה הרבה של התחילת דרכה היא חבה לבלוגים המוסיקליים, שדרכם הגיעה גם לאמצעי המדיה הממוסדים והגדולים יותר, נשמע כי היא לא מאוד מעוניינת להכיר יוצרים חדשים באינטרנט. "לא ממש השתמשתי ברשת כדי להכיר מוסיקה. אני גם לא בטוחה שאני מסכימה עם הקביעה הזאת שאני מוסיקאית ש'נולדה בבלוגים'. אני עובדת קשה כבר המון זמן ולעניות דעתי המוסיקה שלי עברה יותר מפה לאוזן מאשר על ידי מפרסמים כאלה או אחרים. באופן אישי אני לא ממש קוראת בלוגים כי המידע בהם המון פעמים לא אמין. אני יודעת על דברים מאוד לא נכונים שנכתבו עלי, אז קשה לי לבטוח בהם גם כשזה מגיע לקריאה על מוסיקאים אחרים".

כדוגמה בולטת לאי-הדיוק שבבלוגים היא מזכירה את השיר "Atmosphere" של להקת "ג'וי דוויז'ן". בלוגים רבים טענו כי השיר הוא אחת ההשפעות המרכזיות על היצירה שלה. "אנשים תמיד שואלים אותי על ‘ג'וי דוויז'ן' ואני אף פעם לא מבינה למה", היא מצחקקת. "הרי גדלתי בתור אחת שיוצרת מוסיקה באופן אימפולסיבי לחלוטין. אני לא חושבת על להקה כזו או אחרת כשאני יוצרת, אני מרגישה שזה מנוגד לדרך הטבעית שבה צריך ליצור".

ג'יזס. קשה להאמין לבלוגים צילום: גטי אימג'ס

גישתה האימפולסיבית ליצירה מקורית, תואמת את אהבתה לזמרת הגותית ואמנית המיצג דיאמנדה גאלאס וללהקת "הרזידנטס" המסתורית. אולם לצד מוסיקאים ניסיוניים, ג'יזס מצהירה בגאווה על אהבתה לפופ. "אני חושבת שמוסיקת פופ היא ההשתקפות הנשגבת ביותר של התרבות בעת המודרנית. מצד אחד, אנשים בדרך כלל מאזינים למוסיקת פופ מתוך צורך לברוח ובאותו הזמן גם מהצד ההפוך - כדי להרגיש מחוברים לחברה שבה אנו חיים. הניגוד הזה מרתק אותי".

ג'יזס מסבירה שכשהיא מדברת על פופ, היא מתכוונת למבנה של שירים ולמעברי אקורדים מסוימים שלמאזין קל לזהות אותם. "אני אוהבת לשמוע ולשיר אותם. מבני שירים מוכרים מרגשים אנשים ומשחררים אותם", היא אומרת ושוב עוברת מיד לכיוון ההפוך: "מצד שני אני מאוד אוהבת מוזיקה ניסיונית שמפרקת בדיוק את אותם הדברים שמושכים אנשים. אלו שני הצדדים של אותו שלם - הפופ שתואם את טבע האדם והדה-קונסטרקציה שלו שהולכת נגד הטבע. אני משתדלת לחבר את השניים במה שאני עושה".

אפשר להגיד בביטחון שבשלב הזה של הקריירה שלה, ג'יזס נוטה יותר לצד שקל להאזין לו. "כרגע אני מעדיפה את פורמט הפופ של שירים קצרים בעלי מבנה ברור", היא אומרת ומדגישה שוב את בחירתה ליצור מוסיקה ללא תכנון מוגזם. עם זאת, היא מבהירה כי מדובר ברוח התקופה, "הקריירה שלי עוד ארוכה ואני בהחלט עשויה בעתיד ליצור שירים של עשר דקות שקשה יותר לפענח. אבל בתור מי שרגילה לעבוד בחדר השינה שלה, דווקא יותר מאתגר אותי ליצור מוסיקה שנשמעת כאילו עבדו עליה 50 מפיקים ועם תקציב של חברת תקליטים ענקית".

באלבום האחרון, זונחת ג'יזס את גישת הלואו-פיי ורעשי הרקע שאפשר לשמוע בשני האלבומים הראשונים. את שניהם הפיקה לבדה ואילו באחרון הסתייעה במפיק המוסיקלי בריאן פוט. "הלחיץ אותי מאוד לערב עוד אדם בהפקה", היא מודה. "כי אני לא אוהבת לוותר על שליטה. אבל בבריאן בחרתי כי הוא חבר טוב שלי, כזה שיכולתי לסמוך עליו שלא ינסה לשים את חותמת הצליל שלו על האלבום ושיכבד את צורת העבודה שלי. הוא עזר לי מאוד מבלי לחרוג מגבולותיו". היא מסכימה שזהו אלבומה הקומוניקטיבי ביותר ושזו בהחלט היתה אחת המטרות כשיצרה אותו.

"ג'וי דוויז'ן". תמיד מחברים אותה אליהם צילום: רקס

על הבמה, ג'יזס נחשבת לפרפורמרית מדהימה ומלאת אנרגיה והבעה, להבדיל מזמרים רבים וטובים שנשמעים נפלא באולפן אך משעממים על הבמה. "כשאני מופיעה אני פשוט מנסה לדמיין שאני נמצאת בחדר השינה שלי ושאף אחד לא מסתכל עלי. נראה לי שכשחושבים יותר מדי על הבמה, התנועה הופכת מאולצת או מודעת מדי לעצמה". מודעת או לא, נראה כי עם פופולריות שרק עולה, ג'יזס נמצאת היום על המסלול שיוביל אותה מפאתי האינדי ישירות אל המיינסטרים. להבדיל מהדינוזאורים המוסיקליים שמרבים לפקוד את במותינו, יהיה נחמד להספיק לראות כאן הופעה של מוסיקאית, רגע לפני שכבר יהיה כמעט בלתי אפשרי להביא אותה לכאן.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ