איך הפכו הבלוגרים לקובעי הטעם החדשים במוסיקה?

בין פייסבוק לטוויטר: אחת הדרכים הפשוטות ביותר להיחשף למוסיקה חדשה היא להיות חבר של אנשים שמשתפים תכנים ברשתות החברתיות

אורי זר אביב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי זר אביב

יובל אראל עבד בשנות ה-70 בחנות התקליטים "פאז" בתל אביב. מאז פנה לתחום עיסוק שלא קשור במוסיקה (משטרה). בשנים האחרונות הוא חזר לאהבתו הגדולה והולך להופעות רבות, בעיקר של להקות צעירות.

לפני כשנה פתח אראל, בן 53, את "הבלוג של יובל אראל" שבו הוא מעלה את רשמיו. לרוב הוא גם מצלם את הזמרים בווידיאו. אפשר בין השאר למצוא אצלו תיעוד של ההופעות של רוני אלטר, "עוזי נבון ומכרים", "פיסוק רחב", "אטליז", שלום גד, "סיסטם עאלי" ואחרים.

"אני קורא קבוע ב'אפרכסת', ב'15% חירשות' ובאתר של יוסי חרסונסקי", מגלה אראל כמה ממקורות המידע שלו. "אפרכסת" הוא בלוג שמלקט מכל המקורות האפשריים דיווחים על הופעות, "והוא שם דגש במיוחד על מוסיקת שוליים", לדבריו.

איור: כנרת לוריא

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות "גלריה" ישירות לפייסבוק שלכם

הבלוג שמחלק כרטיסים חינם לקוראיו הוקם כדי להמשיך את דרכו של בלוג אחר שנסגר, "אטמי אוזניים". האחרון היה בלוג פופולרי של נדב לזר (מלהקת "רו-מן אמפייר"), שבמשך שלוש שנים שימש מקור מידע מקיף על מוסיקה ישראלית חדשה.

"יש שפע מידע על יוצרים מעניינים. כל מה שצריך זה זמן לברור", אומר אראל ומבהיר בדבריו את עצם הבעיה. אנשים כמותו עושים את העבודה השחורה בשביל אלה שאין להם זמן או כוח. "השלב הראשון בהתפתחות של להקות הוא לפנות אל בלוגרים", הוא אומר. מאז שהקים את הבלוג הוא אפילו מוזמן למסיבות עיתונאים והשקות חגיגיות.

גם קוואמי ונדב רביד, עורכי ומגישי "הקצה" שירדה באחרונה אחרי 13 שנים בגלגלצ, הבינו שלתוכנית צריך להיות בלוג. מאז 2008 הם העלו בו את כל רשימות השירים ששידרו ומאוחר יותר את התוכניות. מהיום אותו בלוג בסיסי ייהפך למיזם אינטרנטי, חדשני לטענתם, תחנת רדיו מקוונת שבה יתקלטו אנשי רדיו, מוסיקה אלטרנטיבית וחיי לילה ובהם יואב קוטנר, לאון פלדמן ואמיר אגוזי.

נדב רבידצילום: אורי סוכרי

האתר שאליו מתנקזות רוב תוכניות הרדיו המוקלטות בישראל, לרבות מיקסטייפים שגולשים יוצרים באופן עצמאי, הוא Icast המאפשר לאחסן ללא תשלום את קובצי האודיו ולהטמיע נגן באתרים אחרים. יותר ויותר להקות משתמשות בשירות שמציע אתר אחר, בנדקמפ, שהחליף את מייספייס כאתר שבו אמנים מעלים שירים חדשים.

האתר פשוט לשימוש וכל אמן יכול להעלות בו אלבומים שלמים ולהציע אותם להורדה, להאזנה ישירה ולרכישה. כמו כן, ישנו האתר סאונדקלאוד שמשמש מעין רשת חברתית מבוססת מוסיקה והוא אתר שיתוף הצלילים המועדף על די-ג'ייז.

לאון פלדמן, שמשדר את התוכנית "נפוליאון" בקול הקמפוס, קורא את "עונג שבת", בלוג המוסיקה הנקרא ביותר בישראל כבר יותר משבע שנים. כמו כן הוא מציין את "אני כסף צעיר", שכותב אלון עוזיאל, כבלוג ישראלי חשוב נוסף "למי שמחפש מוסיקה מחו"ל, אף שיש שם יותר ציצים ממוסיקה", ומוסיף גם את "הבלוג של יאיר יונה, למי שלא מחפש דווקא אינדי קלאסי".

אחת הדרכים הפשוטות ביותר כיום, לדעתו, להיחשף למוסיקה חדשה וטובה היא להיות חבר של אנשים שמשתפים תכנים מוסיקליים בפייסבוק ובטוויטר. "זה לא חייב להיות מסודר כמו כתיבת פוסט בבלוג, אלא אפילו סטטוס של משפט עם קישור לשיר יכול להספיק לפעמים". הוא מציין את המוסיקאים אביב מרק, שי ליברובסקי ("דיגיטל מי") ואת מנהל ההופעות של תמונע, יונתן קוטנר (בנו של יואב קוטנר ואושיית מוסיקה אלטרנטיבית בפני עצמה), כחברי פייסבוק שמספקים לו מוסיקה שהוא לא מכיר.

קוואמיצילום: אורי סוכרי

גיא חג'ג', שכותב את "עונג שבת", טוען שבשנים האחרונות קל לו יותר באופן משמעותי למצוא מוסיקה שמוצאת חן בעיניו. גם הוא נעזר כיום ברשתות חברתיות. "פעם האוטוריטות היו אנשים כמו קוואמי ויואב קוטנר", הוא אומר. "כיום אפילו קוטנר נהפך לעוד קול בהמון. אתה יכול לבחור להקשיב לו ואתה יכול לא".

גם מפתחי אפליקציות וסטארטאפיסטים הבינו שהמוסיקה נמצאת היום ברשתות החברתיות. סרנדיפ הוא אתר חדש, בשלב הרצה, שיוצר פלייליסט המבוסס על המוסיקה שחבריך שיתפו ברשתות החברתיות.

Loudlee, גם הוא פיתוח ישראלי, רשת חברתית מבוססת מוסיקה המאפשרת למשתמש להאזין לאלבומים מלאים ולצפות למה חבריך מהרשתות החברתיות המוכרות מאזינים, וכמובן לשתף. ואילו wahwah.fm היא אפליקציה לאייפון המאפשרת לכל אדם להפוך לתחנת רדיו מהלכת ולשדר לסביבתו את שמתנגן לו באוזניות. מעולם לא היה קל יותר למצוא חברים על בסיס מכנה מוסיקלי משותף. Ialbums היא אפליקציה שתפקידה לספק את כל מה שמסביב למוסיקה, ושנעלם מעולמנו עם המעבר שלה לעולם דיגיטלי, שלעתים נראה חסר וחיוור לעומת החזקת התקליט הפיסי ביד. כלומר, המשתמש באפליקציה יקבל דרכה את כל המידע האפשרי על המוסיקה שהוא אוהב; החל ממלות השירים, ביוגרפיות של היוצרים, דרך ביקורות אלבומיהם, תמונות, קליפים וראיונות וכלה בהופעות קרבות וציטוטים וציוצים רלוונטיים.

תכנים משוכתבים

קוטנר אומר כי הוא "מוצא הרבה דברים מעניינים גם בבלוג ‘עונג שבת' ועדיין הולך לחנויות תקליטים, בעיקר האוזן השלישית". מקור מידע נוסף שהוא מציין לשבח הוא המגזין האינטרנטי Paste Lifeline.

קוטנר: "אני מוצא דברים מעניינים בבלוג 'עונג שבת' ועדיין הולך לחנויות תקליטיםצילום: טס שפלן

פיצ'פורק מדיה הוא בין האתרים בחו"ל שנחשבים כמעצבי דעת קהל. הוא פופולרי עד כדי כך שכבר יש שמגנים אותו רק בשביל לשמור על ייחודיות. האתר כולל חדשות וסקירות אלבומים, ערוץ טלוויזיה ועוד. האמנים והלהקות שמופיעים בו תחת קטגוריית "המוסיקה החדשה הטובה ביותר", תמיד יופיעו אחר כך בבלוגים, גדולים כקטנים.

מאחר שהתכנים משוכתבים אינספור פעמים בין אתרים ברשת, חג'ג טוען ש"לפעמים מתגלה שהמלך הוא עירום". הוא נותן לדוגמה את להקת ה"סטרוקס". "כשכתבו עליהם ב-2001 בכל המקומות שאני החשבתי אז לאוטריטה. ידעתי שאני לא יכול לערער על זה, אלא לקבל את ההצלחה בין שאני אוהב את הלהקה ובין שלא".

מכורים לרדיו

"גם אני וגם קוואמי נעזרים באותו זרם מידע שכולם רואים", אומר נדב רביד, "ההבדל הוא שאנחנו לא מתלהבים מכל להקה שישר נהפכת ליקירת הבלוגים. חלק מהדברים נשמעים לנו מגניב וחלק נשמעים כמו מיליון דברים אחרים". מיינסטרים ושוליים קיימים גם בבלוגים העוסקים במוסיקה אלטרנטיבית. "אני הולך גם לבלוגים מוכרים וגם ללא מוכרים", אומר רביד. בין המוכרים הוא מציין את "Stereogum" ו"Gorilla Vs Bear". הבעיה היא, לטענתו, שמבחינת תוכן "האתרים האלה נהפכים למעין מראות אחד של האחר".

הוא וקוואמי מספרים שהם עדיין מכורים לרדיו ומסכימים שתחנת רדיו של בי-בי-סי 1 היא הדוגמה המופתית לאופן שבו צריך לשדר תוכניות.

"אני מאזין לתוכניות שלהם ברשת כפודקאסטים", אומר רביד שבין השדרנים המועדפים עליו נמנים בנג'י בי, ג'יילס פיטרסון ו'רוב דה בנק'.

קוואמי מציין גם את תחנת Xfm ומזכיר כי "לרדיו הבריטי יש נטייה להיות פתוח למוסיקה אלטרנטיבית אמריקאית לפני שהאמריקאים מגלים אותה בעצמם, כמו ‘וייט סטרייפס' וה'סטרוקס' האמריקאיות שהעיתונות הבריטית חשפה קודם".

המלצה נוספת היא The Quietus אתר שמספק תוכן איכותי ומאוזן בין ההייפ של הבלוגים ואתרי האינדי והאלטרנטיב לתוכן המסורתי יותר שמציעים מגזיני מוסיקה ותיקים דוגמת "מוג'ו" ו"רולינג סטון".

מובן שכל המקורות המוזכרים פה הם רק טיפה בים, אבל באמצעותם קל יותר לשחות בו ולמצוא אהבות חדשות בשצף המוסיקה הטובה שממשיכה לצאת כל הזמן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ