ביקורת

האלבום החדש של מדונה: קליט וחסר כל ייחוד

פרט לכמה הבלחות ב-MDNA, ולמרות הפרובוקציות שהתלוו ליציאתו, מדונה של 2012 מזכירה רק את קליפתה של זו שהיתה פעם

משה קוטנר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הסינגל החדש של מדונה, "Girl Gone Wild", מלווה בקליפ הומו-ארוטי בהשתתפות להקת בנים אוקראינית בעקבי סטילטו שלשים את הזמרת כמו בצק. הקליפ הוגבל לצפייה ביוטיוב ומנהליה של מדונה השוו זאת לצנזורה של אם-טי-וי על הקליפים שלה בשנות ה‑90. הנסיבות אמנם נראות זהות, אבל מדונה של 2012 מזכירה רק את קליפתה של מדונה הנועזת של אותם ימים. "בנות רוצות רק לכייף", היא שרה בשיר שחולק את שמו עם סדרה אמריקאית מפוקפקת שבה מעודדים צעירות להתערטל ולהתגפף מול המצלמה תמורת פרסים.

כשמקשיבים לשיר, הפותח את האלבום החדש "MDNA", נדמה שיצירת הפרובוקציה סביבו היתה מהלך של חוסר ברירה. פרט לכמה הבלחות היוצאות מחוץ לאזור הנוחות המובהק של מדונה בעידן הזה ­ הרפרור העצמי והניסיון הנואש להדביק את הפער עם הצליל השולט ­ זהו אוסף שירים קליטים שנעדרים ייחוד. "כל האלבומים נשמעים אותו דבר, כנסו לעולם שלי", שרה מדונה בסינגל הראשון מהאלבום, "'Give Me All Your Luvin" במה שנשמע עכשיו כמו יישור קו יותר מכל דבר אחר.

בני בנאסי, שזכור מהלהיט "סאטיספאקשן", ומארטין סולבייג הצרפתי הם שניים מהמפיקים שרתמה ליצירת צליל הדאנס המהונדס והכוחני באלבום. בין השקת קו הבגדים החדש להשקת הבושם החדש שלה, מדונה משיקה גם את האלבום שבמהותו אינו שונה מהשקות המיזמים העסקיים האחרים שלה. כמוהם, הוא יצליח מאוד, אבל ימשיך לחזק את התפישה הרווחת שימיה כזמרת משמעותית וקובעת סדר יום שייכים לעבר הרחוק.

אל יציאת האלבום, ששמו דומה לחומר הפעיל באקסטזי, MDMA, התלוותה גם תקרית. מפיק הדאנס דדמאוס מתח ביקורת על הזמרת בעקבות הופעתה לצד המפיק אביצ'י בפסטיבל אולטרה במיאמי. מדונה אמרה לקהל בפסטיבל שבשבילה המלים "מוסיקה" ו"דאנס" היו תמיד מחוברות ותהתה מי מהם ראה לאחרונה את "מולי" שהוא כינוי רחוב לאקסטזי.

כמי שמדברת על עצמה באלבום לעתים קרובות כ"girl", ושההשמצה הנפוצה בטוקבקים עליה היא כינוי של "זקנה", מדונה ללא ספק נפגעת מן היחס לגילה ומבלבול בכל הנוגע לביטויי מיניות. במובנים רבים, כמי שרוצה להמשיך ולהקרין מיניות גם בעשור השישי לחייה, מדונה תחווה יחס משפיל לא משנה איך תבחר לבטא זאת. אבל ויליאם אורביט, שעיצב את הצליל של מדונה ב"ריי אוף לייט", שהיה חלוצי באופן שבו הציג סגנונות אלקטרוניים במיינסטרים, מספק את הרגעים היותר מוצלחים באלבום.

השיר "Gang Bang" בהפקתו הוא ההתגלמות המדויקת לאופן שבו מדונה היתה רוצה לראות את עצמה: חסרת עכבות, מכורה לחטאים ולא מתחרטת על כלום. אף שהשימוש האינטנסיבי שלה במלה "ביץ'" אינו מוסיף אמינות, היא מצליחה להשכיח לכמה רגעים את כל מה שיודעים עליה והדבר הכרחי בשלב זה בקריירה שלה. הדמות הרצחנית שלה בשיר, מעין מדונה דרך עיני טרנטינו, שרה על רקע מקצבי אלקטרו-האוס ודאבסטפ אגרסיביים.

אורביט הפיק גם את השיר החותם את האלבום, "Falling Free", בלדה שמזכירה מעט שיר אחר של מדונה, "דיר ג'סי" מהאלבום "Like a Prayer". זו מדונה שנשמעת פתאום נטולת מאמץ, שלא נעזרת בשימוש בסלנג של הילדים או אזכורי סמים, בלדה שמכוונת לרגש ומדגישה את היעדרותו משאר האלבום. עוד נקודת אור באלבום היא נוכחותה של ניקי מינאז' בשני שירים באלבום. הראפרית מסתמנת כמי שהיתה מסוגלת להפיח חיים ועניין גם באלבום הקאמבק של מילי ונילי, אילו היה כזה.

למרות הפונטציאל הלהיטי של רבים מהשירים, האלבום נשמע כמו צליל מערכת שהתמסרה לשכפול של מה שכבר הוכח כאפקטיבי, לאמירה אסטתית פתיינית לצרוך עוד מאותו הדבר, ולרעב של זמרת אחת למכור עוד ועוד דיסקים ולשמר את מעמדה. לכן הקונסנזוס בקרב בלוגרים ומבקרי מוסיקה שלפיו "MDNA" חסר עניין אמנותי הוא חדשות מצוינות: גם אם מדונה בוחרת להתמקד בעטיפה ולא בתוכן, הקהל שלה כבר מבדיל בין השניים.

מדונה ­ "MDNA" (הליקון)

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ