"מדסקי, מרטין ווד": הגרוב של הג'ז מגיע לת"א - מוזיקה - הארץ

"מדסקי, מרטין ווד": הגרוב של הג'ז מגיע לת"א

להקת "מדסקי, מרטין ווד", החוגגת 20 שנות פעילות, יכולה לנגן מול אלפי חובבי רוק, ובאותה טבעיות להופיע במועדון קטן מול שוחרי ג'ז ומוסיקה מאולתרת. בשבוע הבא הם נוחתים בבארבי בתל אביב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בן שלו
בן שלו

"חכה רק רגע, אני עוצר בצד עם הטנדר שלי", אומר בילי מרטין כשהוא עונה לטלפון. "אוקי, עצרתי. אני בדרך לגלריה שבה מוצגת תערוכת יחיד שלי, אבל זה בסדר, אפשר לדבר".

הוא מצייר וגם עושה סרטים, אבל מרטין הוא בראש ובראשונה המתופף של להקת "מדסקי, מרטין ווד" Medeski Martin and)(Wood, והסצינה שבה נפתח הראיון אתו - נסיעה בטנדר בדרך לגלריה - לוכדת את הרוח המיוחדת של השלישייה, שתופיע ביום חמישי הבא (26.4) במועדון בארבי בתל אביב. המוסיקה של MMW אוהבת לנסוע בטנדר מאובק ומקרקש - יש בה יסוד חזק של פשטות מחוספסת וארצית ושל קצב קבוע ומתגלגל. אבל באותה עת היא גם אוהבת להגיע לגלריה האנינה והמתוחכמת וללכת בנתיבים אמנותיים שאפתניים ומופשטים. נמוך וגבוה, גרוב ואוונגרד, ג'ז ורוק, סווינג והיפ-הופ, אפריקה ואלקטרוניקה - אלה רק חלק מהחומרים שמהם עשויה המוסיקה הנהדרת של השלישייה, שחוגגת עכשיו 20 שנות פעילות.

"מדסקי, מרטין ווד" יכולים לנגן על במה של פסטיבל המוני מול אלפי חובבי רוק מיוזעים, ובאותה טבעיות הם יכולים להופיע במועדון קטן מול שוחרי ג'ז ומוסיקה מאולתרת. בפעם הקודמת שהם הופיעו בישראל, לפני כארבע שנים, הם ניגנו במועדון זאפה המיושב, ובשבוע הבא הם יופיעו באכסניה הרוקיסטית של הבארבי. האם הם מעדיפים אתר הופעה אחד על פני השני? "אנחנו אוהבים כל מקום שמוציא מאתנו מוסיקה טובה", אומר מרטין. "זה יכול להיות אולם קונצרטים, או סיטואציה אינטימית של מועדון ג'ז, או קהל גדול של רוקרים. אני מניח שבבארבי אנחנו נתמקד בצד היותר גרובי ורקיד שלנו, אבל יהיו גם דברים ניסיוניים ופסיכדליים".

מימין לשמאל: ג'ון מדסקי, כריס ווד ובילי מרטין - לחצו להגדלהצילום: דניאל צ'צ'יק

הקלידים החליפו את הפסנתר

מרטין (תופים וכלי הקשה), ג'ון מדסקי (פסנתר וקלידים) וכריס ווד (בס) התחילו את דרכם המשותפת כשלישיית ג'ז מסורתית למדי, אבל מהר מאוד החלו לחרוג מתו התקן הג'זיסטי. הביטוי הכי בולט לסטייה מהנתיב המקובל היתה ההחלפה של הפסנתר בקלידים מסוגים שונים. "המניע הראשוני לצעד הזה היה אילוצים", אומר מרטין. "התחלנו להופיע בבתי קפה ובמועדוני רוק, ובמקומות האלה לא היה פסנתר, או שהפסנתר היה ממש גרוע. אז ג'ון (מדסקי) העדיף להביא את האורגנים שלו, ובלי להתכוון הוא יצר לעצמו תזמורת משלו - אורגן המונד, קלווינט, וורליצר וסוגים אחרים של מקלדות. לא רק הוא התאהב בכלים האלה. גם אני וכריס התאהבנו בהם, והסאונדים שלהם איפשרו לנו לבטא השפעות חשובות כמו סול, פאנק, רוק, מוסיקה אפריקאית. המוסיקה שלנו התחילה להתרחב".

לא אמרת "היפ-הופ". אפשר לשמוע שזאת השפעה גדולה עליכם.

מרטין: "מאוד חשובה. ולא רק היפ-הופ אלא כל תרבות הדאנס והדי-ג'יי. זאת אחת ההשפעות הכי חזקות על ‘מדסקי, מרטין ווד'. אני חושב בעיקר על תקליטוני ה-12 אינץ' שהתחילו לצאת באמצע שנות ה-70. התקליטנים החלוציים של התקופה ההיא לקחו שירים והתחילו לשחק אתם - להאריך אותם, לשנות את המקצבים שלהם, להוסיף להם סאונדים מעניינים. זאת בשבילי המהות האמיתית של ההיפ-הופ, ואנחנו אימצנו את דפוס הפעולה הזה. אני מנסה לעשות עם התופים שלי את מה שהדי-ג'ייז ההם עשו עם הפטיפונים שלהם. זה אחד הדברים שמגדירים את ‘מדסקי, מרטין ווד'".

בעולם הג'ז והמוסיקה המאולתרת, ש"מדסקי, מרטין ווד" משתייכים אליו גם אם הם נשמעים לפעמים כמו להקת רוק או כמו הרכב אלקטרוני, יש מעט מאוד הרכבים שמחזיקים מעמד 20 שנה. בעולם הזה יש גם מעט מאוד להקות של ממש, להבדיל מהרכבים של סולן וסייידמנים. האם המנטליות הלהקתית היא סוד אריכות הימים של MMW?

"אין ספק שהעובדה שאנחנו להקה היא אחד מסודות ההצלחה שלנו", אומר מרטין. "MMW היא שלם שגדול מסכום החלקים שלו".

כשהתחלתם, לפני 20 שנה, כמעט לא היו בג'ז הרכבים שהתנהגו כמו להקות. היום יש קצת יותר. אתם מרגישים כמו חלוצים במובן הזה?

"אני לא יודע אם אנחנו חלוצים. אנחנו החלוצים של ‘מדסקי, מרטין ווד', על זה אני מוכן להתחייב. זאת גם לא היתה החלטה מודעת להיות להקה של ממש. זה מה שאנחנו עושים. לא חשבנו על זה. זאת האנרגיה שלנו. שלושה יוצרים בעלי קול עצמאי שמנהיגים את הלהקה שלהם ביחד. אבל זה לא חייב להיות כך. להקה אמיתית יכולה להיות מורכבת ממנהיג בעל חזון וממוסיקאים נוספים שהולכים אחריו. מה שחשוב זה שיהיה חזון אמנותי בלתי מתפשר. זאת המוסיקה שתישאר. המוסיקה שלא תישאר, אם מדברים על ג'ז, היא כל הגל הזה של מחוות והצדעות ללואי ודיוק. זה לא יישאר. זה נגמר. התפקיד של מוסיקאי ג'ז עכשוויים הוא לבטא את הרוח של לואי ודיוק במוסיקה חדשה, לא לבצע שוב ושוב את הקלאסיקות הישנות".

"מדסקי, מרטין ווד" - "Amber gris"

כותבים תוך כדי נגינה

הדרך של "מדסקי, מרטין ווד" לבטא את הרוח של הג'ז היא לאלתר, ולא בצורה של סולואים ארוכים, שבהם נגן אחד מראה את הווירטואוזיות שלו ויתר הנגנים דוממים או תומכים בו חרישית. האלתור מתבטא אצל MMW בראש ובראשונה בכך שהמוסיקה שלהם נכתבת תוך כדי נגינה. "אנחנו מופיעים, זה מה שאנחנו עושים כמוסיקאים, וזה לא משנה אם זה במועדון, באולפן או בחדר חזרות", אומר מרטין. "לא תמצא אותנו יושבים עם ניירות וכותבים מוסיקה. התהליך היצירתי נעשה תמיד תוך כדי נגינה. זאת הדרך שלנו לתקשר".

אחרי 20 שנה ביחד, לא נמאס לכם לפעמים אחד מהשני? לא משעמם לכם ביחד?

"בוודאי. אני מרגיש כך לפעמים, וגם שני החברים שלי. קורה שאנחנו מנגנים ואני חושב ‘או מאן, זה נשמע בדיוק כמו מה שעשינו לפני...' וזאת הנקודה שבה אתה דוחף את עצמך ומנסה לעשות משהו חדש. זה אחד הסעיפים הכי החשובים בחוקה של ‘מדסקי, מרטין ווד'. אם אנחנו לא מתפתחים וגדלים, אם אנחנו לא מפתיעים אחד את השני, אנחנו גמורים".

אחת ההפתעות של השלישייה בשנים האחרונות היתה אלבום הילדים שהיא הוציאה, "Let's Go Everywhere". "השתעשענו ברעיון הזה כמה שנים, בלי לנסות ליישם אותו", אומר מרטין. "לי יש שני בנים, לכריס (ווד) יש בת. העולם הזה נעשה קרוב אלינו. ואז חבר שעובד בחברת תקליטים בא עם הצעה מעשית, ובתוך כמה ימים כתבנו את כל השירים".

שיר הנושא של האלבום, "בואו ניסע לכל מקום", כולל רשימה עליזה ואינסופית של מקומות שחברי הלהקה (והילדים ששרים אתם) רוצים לבקר בהם. אחד המקומות האלה, שממוקם בין טלהאסי לברמודה, הוא לא אחר מאור יהודה.

איך הגעתם לאור יהודה?

"אין לי מושג", צוחק מרטין. "אני לא כתבתי את המלים, רק הצעתי את הרעיון. יש שיר של ג'וני קאש, ‘I've Been Everywhere', והצעתי לעשות משהו דומה. חבר של ג'ון כתב את המלים, אתה צריך לשאול אותו. לא ידעתי שזה מקום בישראל. יש לו צליל נחמד".

קדימון לסרט תיעודי על הלהקה

אני חייב לשאול על השם שלכם. אתה יודע שזה נשמע כמו שם של חברת עורכי דין.

"כן, אומרים לנו את זה. לא הצלחנו למצוא שם מגניב כמו ה'רולינג סטונס' או ‘פוליס', אז אמרנו ‘לעזאזל, למה שלא נישאר עם השמות שלנו?' אני אוהב את הקצב של השם הזה. שלוש הברות-שתי הברות-הברה אחת. במסורת של הג'ז זה קביל. מין שם זמני כזה. כמו אלינגטון-מינגוס-רוץ'" (מרטין מתכוון לתקליט של דיוק אלינגטון, צ'ארלס מינגוס ומקס רוץ').

אני חושב שהאסוציאציה הראשונה היא "אמרסון, לייק ופאלמר".

"אין לי בעיה עם זה. הקשבתי להם קצת בנערותי. זה לא הסגנון שלנו, אבל זה מתאים. גם אצלם יש איש עם המון מקלדות".

אני חשבתי שבשם "מדסקי, מרטין ווד" אתם אומרים למאזינים שלכם משהו כמו "המוסיקה שלנו אולי מגניבה, אבל אנחנו לא".

"פרשנות לא רעה. אולי אתה צודק. זה כמו הלוגו שלנו. הוא לא לגמרי ברור, ואז לכל אחד יש פרשנות משלו. כבר שמעתי הכל - כוס מרטיני, דמות מ'סנופי', הסמל של קבוצת ההוקי פילדלפיה פליירס. אנחנו אוהבים להשאיר את הדברים פתוחים, רב-משמעיים, ושאנשים ינסו להבין בעצמם".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ