שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קללתו של איש הראסטה: על הסרט התיעודי "מארלי"

חייו של בוב מארלי עומדים במרכז סרט תיעודי חדש. איך התגברו היוצרים על הקשיים שעמדו בדרכם ומה שבר את הבמאים מרטין סקורסזי וג'ונתן דמי?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

מכל החברים, בנות הזוג, קרובי המשפחה והראסטפארים שהבמאי קווין מקדונלד מצא וכינס בסרטו התיעודי החדש "מארלי", אחת הדמויות החביבות עליו היתה דאדלי סיבלי, אמן מקליט לשעבר, ששימש בתפקיד השרת באולפני ההקלטה בג'מייקה שבהם הקליט בוב מארלי את תקליטו הראשון.

"הוא גר עם בוב במשך שנה וחצי בחלק האחורי של אולפן מספר אחת", אומר מקדונלד לא מכבר בפגישת בוקר במנהטן. "אף אחד לא חשב לדבר עם הבחור הזה. התחקירן שלי בג'מייקה אמר לי, ‘אה, דרך אגב, פגשתי איש שאומר שהוא גר עם בוב'. אמרתי, ‘כן, כן, אני לא מאמין'. אבל פגשתי אותו, והוא דובר אמת".

הפקת סרט חשוב על חייו של מארלי, כוכב הרגאיי הגדול שמת מסרטן ב-1981 היתה תמיד אתגר לא פשוט, בשל מחסור בחומר ארכיוני, מחלוקות בעניין זכויות היוצרים על המוסיקה והעובדה שמארלי הביא לעולם 11 ילדים משבע נשים ולא כתב צוואה.

"יש הרבה מוסיקאים שמרגישים שלא קיבלו את ההזדמנות הראויה", אומר מקדונלד. "ג'מייקה היא מדינה ענייה. הרבה אנשים חושבים: ‘יש לי תמונות של בוב', ‘יש לי סרט של בוב', או ‘יש לי זיכרונות מבוב - למה שאתן אותם חינם כשהעיזבון שלו מרוויח מיליוני דולרים?'" לדבריו, הוא ניסה לשמור על פשטות, "כי הסיפור כל כך מורכב".

גם סיפור לידתו של הסרט החדש שיצא בימים אלה בארצות הברית, הוא מורכב. המפיק הראשי של "מארלי", סטיב בינג, רצה שמרטין סקורסזי יביים את הסרט, לאחר שעבד אתו בסרט שתיעד את הופעת הרולינג סטונז ב-2008, "האבנים המתגלגלות - סקורסזי". כשהתברר שלוח הזמנים שלו אינו מאפשר זאת, גויס להפקה הבמאי ג'ונתן דמי, ואז פרש. ושוב חזר. ושוב פרש.

"הצטרפתי לפרויקט ושאלתי את עצמי, ‘האם זאת הקללה של מארלי?'" אומר מקדונלד, ומציין שמלבד הסרטים התיעודיים על הדמות שבמוקד סרטו, היו לפחות שישה ניסיונות להפיק סרט קולנוע עלילתי על האיש שנחשב לכוכב העל של העולם השלישי. אבל מתברר שהקשיים המוקדמים היו יתרון למקדונלד, שביים גם סרטי קולנוע כגון "המלך האחרון של סקוטלנד" מ-2006. בינג קיבל את הזכויות על המוסיקה לתקופה של שנים ספורות בלבד, ולכן, לדברי מקדונלד, לא היה יכול להרשות לעצמו להציג לבמאי דרישות רבות (בינג סירב להתראיין לכתבה).

"בגלל זה האפשרות קסמה לי כל כך", אומר מקדולנד. "סטיב היה מתוסכל מאוד". בינג השקיע ארבע שנים בניסיונות להפיק את הסרט. "מבחינתו העובדה שקיבל את הזכויות היתה עניין גדול מלכתחילה, והוא כבר ראה איך הן נשמטות מידיו". חברת ההפקה של הסרט, "שנגרי לה", אמרה בהודעה ששלחה: "נשמח תמיד לעבוד עם סקורסזי כדי ליהנות מההצלחה שנחלנו יחד בעבודה על הסרט התיעודי על הרולינג סטונז. ג'ונתן דמי הוא במאי גדול ומוכשר, היה לנו ניסיון נפלא אתו ב'ניל יאנג: לב של זהב', אבל התגלעו בינינו חילוקי דעות בעבודה על ‘מארלי'. שני הצדדים חשבו שלטובת הסרט כדאי לתת הזדמנות למישהו אחר".

בהודעת דואר אלקטרוני אומר דמי, "לצערי הסכם הפשרה שלי עם המפיקים אוסר עליי להגיב; אוכל לומר רק שעשיית סרט המבוסס על חייו של בוב מארלי ועל המוסיקה שלו היתה עבורי כבוד יוצא מן הכלל, ואחת החוויות הקולנועניות הגדולות בחיי".

זיגי מארלי (מימין) והבמאי קווין מקדונלד. תעשה מה שמתחשק לךצילום: אי-פי

בתגובה למידע הזה, מקדונלד, שביים את סרט התעודה זוכה האוסקר "יום אחד בספטמבר" (על רצח הספורטאים הישראלים במשחקים האולימפיים במינכן ב-1972), צחק. "אני לא צריך לדבר בדיפלומטיות", הוא אומר. "סקורסזי עמד לעשות את זה, ואז קלט שיש לו עוד 19 סרטים לעשות והוא יגיע לזה רק בעוד כמה שנים. אני לא מצוי ברזי המחלוקת בין סטיב ודמי, אבל כשסטיב פנה אלי, המצב איפשר לו להגיד, ‘שמע, אני רוצה לעשות את הסרט, אז אתה יכול לעשות מה שמתחשק לך'".

זיגי מרוצה

האנשים שמקדונלד ריאיין היו "כל מי שחי והכיר את בוב מקרוב", הוא אומר. נכללו בהם נוויל ליווינגסטון, הידוע בשם באני ויילר מהוויילרס המקוריים (הלהקה שנקראה בהמשך "בוב מארלי והוויילרס") וקרובי משפחתו של מארלי, שחורים ולבנים (אביו הנעדר, בן התערובת נורבאל מארלי, שנחשב לג'מייקני לבן, הוא נוכח-נעדר בסרט).

כל מי שמכיר את בוב מארלי הניח שיהיה קשה להביא את הסיפור כולו למסך, בראש וראשונה משום שלא יהיה אפשר לשכנע את כל בני המשפחה מהמעגל הקרוב ביותר לתת את ברכתם לסרט אחד. אך מקדונלד אומר שקיבל שיתוף פעולה מלא. זיגי מארלי, בנו הבכור של בוב, אומר שהמשפחה מרוצה מהתוצאה.

"ככה רצינו שהסרט יהיה", אומר הזמר זיגי מארלי בשיחת טלפון. "לא קראתי שום ספר שנכתב על אבא שלי", הוא אומר. "מי אלה? הם לא מכירים אותו". ריטה מארלי, אמו של זיגי ואלמנתו של בוב, מסכימה עם בנה. "זה לא סיפור בדוי, זו לא פנטסיה", היא אומרת בטלפון, "זו המציאות". ריטה, זיגי ואחותו של זיגי, סדלה מארלי, מתראיינים כולם בסרט, וגם סינדי ברייקספיר, לשעבר מיס עולם שבוב מארלי ניהל אתה רומן מתוקשר והביא אתה לעולם ילד, הזמר דמיאן מארלי.

בוב מארלי. עדות ממי שגר אתוצילום: אי-פי

בהפקה היו מעורבים רבים ולכל אחד מהם היתה דעה. "הייתי בלונדון", נזכר מקדונלד. "זיגי וסטיב היו בלוס אנג'לס. הגרסה הערוכה הראשונה שהראיתי להם נמשכה שלוש שעות. זיגי אמר, ‘אל תקצץ מהסרט שום דבר. זה נהדר'. וסטיב אמר: ‘מה זאת אומרת? אי אפשר להוציא סרט בן שלוש שעות'".

בסופו של דבר אורכו של הסרט הוא כשעתיים וחצי. "בחוזה התחייבתי לעשות סרט בן שעתיים", אומר מקדונלד. "אבל פשוט היה לי חומר כל כך טוב. אמרתי, ‘סטיב, הוצאתי כל מה שיכולתי', ולזכותו ייאמר שהוא אמר, ‘תקצר אותו כמה שתוכל ונשאיר אותו ככה'". חוץ מזה, מוסיף מקדונלד, מארלי הוא דמות חשובה בתרבות המאה ה-20. "אם סקורסזי יכול לעשות סרט בן ארבע שעות על בוב דילן, והוא לא מת אפילו", הוא אומר, "אני חושב שמגיע לבוב שיעשו עליו סרט של שעתיים וחצי".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ