בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המנוע הקצבי של "הבנד": פרידה מלבון הלם

בתקופה שבה הצעירים חשו ניכור כלפי אמריקה, "הבנד" סיפקה דרך להתחבר מחדש לשורשים. הלם, הסולן והמתופף של הלהקה, מת ביום חמישי שעבר

12תגובות

לבון הלם, המתופף והזמר הנפלא של להקת "הבנד", מת ביום חמישי שעבר, וכמעט כל הספד שהוקדש לו בסוף השבוע התנקז בסופו של דבר אל שורה אחת: "Take the load off, Levon", כתבו חברים, עמיתים, מעריצים וסתם שוחרי מוסיקה, שקולו, אישיותו ומעשי ידיו המתופפות של הלם נגעו בנשמתם.

המשפט הזה הוא פרפראזה על משפט המפתח ב-"The Weight", השיר המפורסם ביותר (ואולי גם הטוב ביותר) של "הבנד", שיר שכל תחנת רדיו בעלת תודעה תרבותית מינימלית היתה חייבת לשדר ברוחב לב בסוף השבוע האחרון, עם היוודע דבר מותו של הלם בגיל 71 מסרטן ריאות. הלם תופף ושר בעשרות שירים נהדרים של "הבנד", אבל "The Weight", אולי יותר מכל שיר אחר, מבטא בצורה מושלמת את ייחודו ואת עמקותו הצנועה. שלוש המכות המלכותיות של תוף הבס בתחילת השיר מגלמות את היכולת המופלאה של הלם להגיד המון במעט צלילים, והשירה שלו לאורך כל השיר היא מפגש חד-פעמי של חספוס ורוך.

"The Weight" היה השיר הראשון שעלה במחשבה עם מותו של הלם לא רק מפני שזה השיר המזוהה ביותר אתו ועם "הבנד", ולא רק בגלל שהוא מגלם את גדולתו של הלם כאמן, אלא גם בגלל התוכן הטקסטואלי שלו. המוות מרחף סביב השיר הזה (השורות הראשונות הן "I pulled into Nazareth / I was feeling half past dead"), מוות שמשחרר את האדם מהמשא הכבד של החיים אבל מעמיס את המשא הזה על כתפיים אחרות."Take a load off Fanny / and you put the load right on me", כפי שהלם שר ביחד עם חבריו ללהקה.

 

מי זאת פאני? ואולי זאת בכלל אנני? ומדוע השיר נקרא "The Weight" אם מושג המפתח שלו הוא "The load"? והאם הקרדיט על כתיבתו מגיע רק לרובי רוברטסון, כותב השירים העיקרי של "הבנד", או לכל חברי הלהקה, כפי שטען הלם (המחלוקת הזאת הולידה סכסוך מר בין השניים)? 45 שנה אחרי שהשיר הוקלט, אין תשובות ברורות לשאלות האלה.

"The Weight" הוא אחד מאותם שירים אדירים שהערפל סביבם לא מתפוגג עם הזמן. אבל ביום חמישי שעבר, כשנודע על מותו של הלם, הערפל הוסר, לפחות זמנית, והשחרור מהמשא הכבד של החיים קיבל משמעות חדשה, שיצאה אל מחוץ לשיר ונגעה להלם עצמו, שידע מכאובים רבים בחייו. "לא יהיו עוד רגעים עצובים, לא יהיו עוד בעיות, לא יהיו עוד כאבים", ספד לו חברו ל"בנד" גארת האדסון.

ריאקציונרים תמהוניים

אחד הפרדוקסים המרתקים של "הבנד" היה שחרף היותה אחת הלהקות הכי אמריקאיות ­ השירים שלה מלאים בסיפורים שלקוחים מתוך ההיסטוריה והמיתולוגיה של דרום ארה"ב ­ ארבעה מתוך חמשת חבריה לא היו אמריקאים. רוברטסון, האדסון, הבסיסט ריק דנקו והפסנתרן ריצ'ארד מנואל באו מקנדה. האמריקאי היחיד בלהקה היה הלם, שנולד וגדל בדרום ארה"ב, בארקנסו. אביו היה מגדל כותנה, והזיקה העמוקה אל אמריקה השורשית, הכפרית, שהיתה יסוד חזק מאוד בשירים של "הבנד", היתה שזורה בסיפור חייו ובקעה מקולו.

בסוף שנות החמישים, כשהלם היה עדיין תלמיד תיכון, הוא התחיל לנגן עם רוני הוקינס, זמר רוקבילי מארקנסו. הוא נסע עם הוקינס לקנדה, שבה התשלום על הופעות היה גבוה יותר מאשר בארה"ב, ועד מהרה הצטרפו אליהם רוברטסון, האדסון, מנואל ודנקו. הם היו "רוני הוקינס וההוקס (Hawks)", עד שלחמשת הנגנים נמאס מהמשמעת שהשליט הזמר והם עזבו אותו. הלם לקח פיקוד, הלהקה החדשה נקראה "לבון וההוקס", אבל ספק אם החמישייה הקנדית-אמריקאית היתה נהפכת להרכב חשוב אלמלא צדה את עיניו ואוזניו של בוב דילן.

אי-פי

זה קרה ב‑1965, שנת ההתחשמלות המפורסמת של דילן. הוא היה זקוק לנגנים חדשים והציע לרוברטסון והלם להצטרף אליו. אחרי זמן קצר הלם הציב תנאי לדילן: או שתיקח את כל הלהקה, או שלא תיקח אף אחד. כך נהפכה "הבנד" ללהקת הליווי של דילן, אלא שהלם עצמו, שסבל מהתגובה האלימה של חלק ממעריציו של דילן להתחשמלות של הזמר, החליט לעזוב. "לא נועדתי שישרקו לי בוז", אמר. רק כעבור כשנה, כש"הבנד" עמדה להקליט את אלבום הבכורה שלה, הוא ניאות לחזור.

"Music from Big Pink", אלבום הבכורה הנפלא של "הבנד" ("הוורוד הגדול" היה הבית ליד וודסטוק שבו הלהקה כתבה את שיריה), היה תקליט חריג מאוד בנוף המוסיקה של אמריקה ב‑1968. הדחפים השליטים של התקופה היו המרד והשחרור, והמוסיקה של הסיקסטיז ביקשה לפרוץ גבולות ולשחרר את התודעה. פניהם של המוסיקאים היו אל העתיד. הזיקה היחידה לעבר היתה שלילה מוחלטת שלו.

אי-פי

בתוך ההזיה האורבנית החדשנית של הפסיכדליה ותרבות הנגד, "הבנד" נראו כמו ריאקציונרים תמהוניים. המוסיקה שלהם שאבה את צביונה ממה שהמבקר גרייל מרקוס כינה "אמריקה העתיקה, המוזרה" ­ שירי עם נושנים, זמרי בלוז נודדים, מופעים בכנסיות כפריות ובאסמים נידחים. כשהלם שר את השורה "בחורף של 65' היינו רעבים, כמעט מתנו" (בשיר האדיר "The night they drove old Dixie down") הוא לא התכוון ל‑1965; הוא דיבר על 1865 ­ על כניעת מדינות הדרום במלחמת האזרחים.

מרקוס העלה את הסברה שהמוסיקה של "הבנד" היתה נשמעת לאמריקאים בני המאה ה‑19 לא פחות טוב מכפי שהיא נשמעת לאוזנינו. הוא גם טען שהצליל הנושן של הלהקה "סיפק לקהל שלה, שנמנה עם תרבות הנגד, דרך להתחבר מחדש לאמריקה בתקופה שבה הצעירים האלה חשו כלפי אמריקה ניכור עמוק בשל מלחמת וייטנאם, הרציחות של מרטין לותר קינג ובובי קנדי ונשיאותו של ריצ'ארד ניקסון".

זריקת מרץ של רוקנרול

ספק אם חברי "הבנד" חשבו במושגים מופשטים כמו חיבור או ניכור כשהם סיגננו את הצליל הלא מסוגנן שלהם. הלם, שתפס את לב העניין בתמציתיות אופיינית כשאמר "מרדנו במרד", היה המנוע הקצבי מאחורי הצליל הזה. הנגינה שלו היתה מינימליסטית ומסורתית מאוד ­ - אתה לא יכול לשיר על מלחמת האזרחים ולהישמע כמו מתופף מהעתיד ­ - אבל כמו שמעידות המכות המונומטליות של תוף הבס ב"The weight", הוא ידע מתי לשים את הרגל על הפדאל, לקחת את המושכות של השיר ולתת לו זריקת מרץ של רוקנרול.

ייתכן שסגנון התיפוף שלו ­ - החזקת קצב צנועה רוב הזמן, עם התפרצויות דומיננטיות במעברים שבין הבתים ­ - נבע מהעובדה שבחלק מהשירים הוא תופף ושר בעת ובעונה אחת. כך או כך, התמונה הזאת שלו ­ מתופף כשגופו מעט כפוף ובאותו זמן מטה את ראשו הצדה כדי לקרב את פיו למיקרופון ­ היא התמונה שמזוהה אתו יותר מכל.

"הבנד" סיימה את דרכה באמצע שנות השבעים, כפי שתועד בסרטו של מרטין סקורסזה "הוואלס האחרון". כעבור כמה שנים הלם החזיר אותה לחיים ביחד עם דנקו ומנואל, שהתאבד ב‑1986 אחרי הופעה של הלהקה. דנקו מת בסוף שנות התשעים, ומותו של הלם מותיר רק שניים מחברי הלהקה בחיים ­ - האדסון, שהיה החבר המבוגר ביותר (הוא בן 75 כיום), ורוברטסון.

 

בתחילת העשור הקודם, אחרי שהתאושש זמנית מסרטן הריאות שבו לקה בסוף שנות התשעים (הוא היה מעשן כבד), הלם הפך את האסם בביתו לאולם הופעות של מוסיקה אמריקאית שורשית. ב‑2007 הוציא אלבום קאמבק, "Dirt Farmer", שזכה בפרס הגראמי. הוא גם הופיע בסרטים רבים, ובין השאר גילם את אביה של סיסי ספייסק בסרט "בתו של כורה הפחם".

בקליפ של אחד משיריו האחרונים הלם נראה נוסע לאטו בטרקטור בצורה שמזכירה את גיבור סרטו של דייוויד לינץ' "סיפור פשוט" (ספייסק גילמה כזכור את הבת בסרט הזה). "אין שום דבר חדש בעיירה הישנה, הדבר היחיד שהם בונים זה בתי כלא", הוא אומר בקול רצוץ שמעיד כמה קשה היתה ההתמודדות שלו עם המחלה שהביאה למותו בשבוע שעבר. המסע של לבון הלם הסתיים, וכך גם המשא שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו