בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיון

סולן "אוף מונטריאול" לקראת הגעתם לתל אביב

קווין ברנס, הסולן וכותב השירים של הלהקה, מסביר למה הוא אוהב להיאבק על הבמה עם החברים שמלווים אותו

תגובות

"מי ייתן ולעולם לא נתחרפן/ מי ייתן ולנצח נישאר עדינים" הוא ציטוט מתוך "Forecast Fascist", שיר של להקת "אוף מונטריאול". נדמה כי הוא מתאר את הלך הרוח של אלבומיה ובעיקר את תחושותיו של הסולן וכותב השירים הראשי שלה קווין ברנס. למרות שמה, הלהקה הוקמה באתנס בג'ורג'יה שבארצות הברית. את השם נתן לה ברנס אחרי אהבה נכזבת לצעירה ממונטריאול.

הלהקה הוקמה ב-1996 כחלק מקולקטיב "אלפנט 6" שבו היו חברות בין השאר הלהקות "ניוטרל מילק הוטל", "The Apples In Stereo" ו"אוליביה טרמור קונטרול". "אוף מונטריאול", שמוציאה אלבום כמעט בכל שנה, נחשבת ללהקת אינדי-פופ פסיכדלית לא צפויה, חסרת מעצורים בהופעה. באלבומיה הראשונים בלטו סאונד אנלוגי ואלמנטים נוספים משנות ה-60. בהמשך ניכרו השפעות של פאנק, רוק גרמני, פרינס ודייוויד בואי.

אבל בדומה לקריירות המפותלות של פרינס ובואי, גם "אוף מונטריאול" לא שומרת על רמה אחידה בכל אלבומיה. היא דומה יותר לרכבת הרים שמשקפת את מצבו הנפשי של ברנס בזמן הקלטת האלבום. גוף היצירה העשיר עתיר במעידות שמשתוות לפסגות.

הלהקה, שהוציאה באחרונה את אלבומה ה-11, "Paralytic Stalks", תבוא לראשונה לישראל, להופעה שתתקיים ב-7 במאי בבארבי בתל אביב. "אני אף פעם לא בשליטה על התוצאה הסופית", מסביר ברנס בראיון טלפוני. "אני משתדל לאפשר לאלבום לקחת לעצמו כיוון ואישיות, וללכת עם זה". אחת מאותן פסגות יצירה של הלהקה היא שיר באורך 12 דקות מהאלבום "?Hissing Fauna, Are You The Destroyer" מ-2007. השיר, "The Past Is a Grotesque Animal", נכלל לפני כשנתיים בפסקול "I'm Here", סרט קצר של הבמאי ספייק ג'ונז ("להיות ג'ון מלקוביץ'", "אדפטיישן"). בסרט מתאהבים שני רובוטים זה בזו ויוצאים להופעה שבה "אוף מונטריאול" מבצעת את השיר.

"זה כנראה השיר הכי טוב שאי פעם כתבתי", מודה ברנס. "לפחות מבחינה מלולית". בשיר מזכיר ברנס, כמו בשירים רבים אחרים שלו, יצירה תרבותית שאהובה עליו. "התאהבתי בילדה הראשונה שפגשתי/ שיכלה לפחות להעריך את ז'ורז' בטאיי/ עומד בפסטיבל שוודי/ משוחח על ‘סיפור העין'", מלות אחד הבתים בשיר. "סיפור העין", ספרו של בטאיי הצרפתי, נחשב ליצירה שנויה במחלוקת. מבחינה מוסיקלית השיר נשלט בידי ביט אלקטרוני אפל ומרקיד, שעושה יותר חשק להתנגש במהירות בקיר בטון מאשר להיכנס מתחת לשמיכות פוך. "בחנתי אותך בריחוק רגשי של אנליסט/ אבל ברוב הלילות פשטנו על אותן הממלכות/ כעת סודותינו אינם פיסיים/ עכשיו שום סוד שלנו כבר לא פיסי".

האם אי פעם ראית את השיר מקועקע?

"כן, ראיתי אנשים שקיעקעו את השיר על גופם. גם פגשתי בחורה שקיעקעה שורה מהשיר ‘So Begins Our Alabee', אבל היא זכרה את המשפט לא נכון. זה שיעשע אותי. אני משלב הרבה התייחסויות לספרות ולסרטים שמשקפים את מה ששימש לי השראה בזמן העבודה על אלבומים. בתקופת האלבום ‘The Sunlandic Twins', לדוגמה, קראתי הרבה ספרים של ז'אן ז'נה. לכן שמו אוזכר בשיר ‘Actor's Opprobrium'. בשיר ‘Lysergic Bliss' יש אזכור ל'Phantom of Liberty' כי הייתי אז חזק בעניין של סרטי לואיס בונואל".

שירי הלהקה מכילים לעתים קרובות סתירה בין המוסיקה למלים. גם כשמלות השיר עמוקות ואפלות, השיר צבעוני מאוד. "אני יכול להיות פסימי, אבל משתדל שלא לרחוץ ברחמים עצמיים, אלא לרומם את דעתי ונפשי דרך המוסיקה", מסביר ברנס. "אבל אני גם סובל מדיכאונות ומפסיכוזות". הוא מקווה שהמוסיקה שלו מייצגת את מה שהוא מייחל לעצמו, "בעוד שהמלים מייצגות את מה שאמיתי".

"Heimdalsgate Like a Promethean Curse" הוא שיר שמדגים היטב את הניגוד הזה. "כימיקלים, אל תחנקו לי את העט/ כימיקלים אל תעשו אותי שוב חולה". "היימדלסגייט הוא שם הרחוב בו גרתי באוסלו, נורווגיה", ברנס מסביר את שם השיר. "עברתי שם תקופה קשה והמקום הצטייר לי כמו צד ההר שאליו נקשר פרומתאוס המקולל".

הופעותיה של הלהקה ידועות כאירוע צבעוני ופרוע. ברנס עצמו התפשט לא פעם לגמרי על הבמה, ניהל קרבות היאבקות עם חבריו ללהקה ואף נצלב בעירום.

אוף מונטריאול - Heimdalsgate Like A Promethean Curse

מי לוחם ה-WWF האהוב עליך?

"'ג'ייק דה סנייק'. אהבתי איך שהוא היה ‘מרדים' את היריב ב'לפיתת השינה' ואז מוציא מהתיק שלו רצועת חנק ובזמן שהקורבן מחוסר הכרה נמרח עליו עם כל גופו".

האם עדיין יש קרבות היאבקות בהופעותיכם?

"לא ממש. זה היה משהו מיוחד שעשינו לסיבוב ההופעות הקודם. אבל אפשר להרים איזה קרב, אם החבר'ה בתל אביב יהיו מעוניינים".

אמרת בעבר שנראה כי בעולם האינדי-רוק לא כל כך שכיח לשמוע שירים שמדברים על סקס. מה לדעתך הסיבה לכך?

"אני לא בטוח. אבל משום מה הנושא של סקס, שפופולרי בז'אנר כמו האר-אנ'-בי, כמעט לא קיים באינדי רוק. אולי רוקרים הם אנשים יותר עצורים מינית מאחרים, מי יודע?"

האם לאלבום החדש של הלהקה יש קונצפט ששולט בו?

"האלבום החדש, כמו ‘Hissing Fauna', הוא מאוד וידויי ואישי. שני האלבומים האלה הגיעו ממצב תודעתי חשוך ומיוסר".

ברנס אומר שהיה אובססיבי לסאונד של הסיקסטיז בכל האלבומים שקדמו ל"Satanic Panic In the Attic" מ-2004 "עד שהבנתי שהציוד האנלוגי הזה מגביל אותי ורציתי לחקור ז'אנרים אחרים של מוסיקה". לפני הקלטת האלבום ההוא, לדבריו, הלהקה התפרקה והוא התאהב במוסיקת דאנס. "הגילוי של מכונת התופים היה בשבילי פריצת דרך וגילה לי עולם חדש ליצירה של קטעים הרבה יותר פאנקיים".

איזו קלישאה תמיד רצית לכתוב בשיר ולא העזת?

"שום קלישאה. אני מתעב קלישאות ומנסה להתחמק מהן בכל מחיר".

אמרת בעבר שבשביל לאהוב את "אוף מונטריאול" המאזינים צריכים להיות מעין נטע זר בסביבתם או כאלה שלא מסתדרים במסגרות. למה אתה מרגיש כך?

"אני מניח שהמוסיקה שלי היא בשביל אנשים כמוני, ואני בחלט מרגיש נטע זר בעולם. אני מניח שכדי להזדהות עם זמר עליך לחלוק עמו כמה מאפיינים אישיותיים דומים. אני חושב שהמוסיקה שלנו מתקשרת עם אנשים שמשתעממים מקלישאות ומיצירות מלאכותיות. אנשים שמחפשים יותר תוכן רגשי ואינטלקטואלי באמנות. זה לפחות מה שאני מחפש בה". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו