בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפרת בן צור: קסומה, ולא בקטע רוחני

האלבום החדש של הזמרת והשחקנית, שבו הלחינה את שיריה של אמילי דיקינסון, מלא בביצועים רגישים, מדויקים ורבי קסם

15תגובות

אפרת בן צור התארחה לפני כמה שבועות בתוכנית התרבות "הינשופים" כדי לקדם את אלבומה החדש, "Robin", שכולל תשעה לחנים שלה לשירים של המשוררת אמילי דיקינסון. בן צור נשאלה על הקשר שלה לשיריה של דיקינסון, והתשובה שלה היתה מגומגמת למדי. היא לא הצליחה להסביר מדוע הם מרעידים מיתר פנימי בנפשה.

התשובה שלה, כך נדמה היה אז, יצרה (או איששה) את הרושם שיש בבן צור דבר מה ילדותי ומרוחק. אבל אחרי האזנות חוזרות ונשנות לאלבום החדש, ברור שזה היה רושם מוטעה. בן צור לא הצליחה להסביר את הקרבה שלה לדיקינסון מהסיבה הפשוטה שאי אפשר להסביר קסם.

ככל שהמציאות הישראלית נעשית פחות קסומה, כך היא נעשית יותר "קסומה". יש צימרים "קסומים", מכוני ספא "קסומים", פרופילים בלגיים "קסומים". "קסום" זה כמו "מפנק", רק בדרגה רוחנית גבוהה יותר. יש כמובן גם אלבומים "קסומים", והרבה, אבל יש מעט מאוד אלבומים קסומים. "Robin" של אפרת בן צור הוא אלבום קסום.

נועה יפה

זה לא קסם במובן של כישוף. "Robin" הוא לא אחד מאותם אלבומים מהפנטים שמוציאים את המאזין מההוויה הרגילה שלו וסוחפים אותו הרחק אל הוויה אלטרנטיבית של חלום, סיוט, או מסתורין. האלמנטים האלה קיימים באלבום, ובחלק מהשירים יש רגעים שהם על סף הכישוף, אבל רוב הזמן הקסם של "רובין" הוא קסם פחות טוטאלי, יותר מתון: הוא נובע מהרגישות המופלגת והדיוק הנדיר שבהם בן צור ושותפיה ליצירה מטפלים בשירי המשוררת.

כידוע, המוסיקה הישראלית אוהבת שירי משוררים, והמוסיקה הישראלית העצמאית, שבה בן צור מסתובבת, אוהבת לשיר באנגלית. בן צור היא אחת היחידים, אם לא היחידה, שחיברו את שתי הנטיות האלה, ועל הנייר היא לקחה על עצמה משימה לא פשוטה, ואפילו מסוכנת.

הזמרים הישראלים השרים באנגלית מקרינים לעתים די קרובות תחושה נפסדת של רצון להשתייך למקום שהם לא שייכים אליו, והמוסיקה שלהם נשמעת מאולצת ושטוחה. כשהם שרים טקסטים שלהם, אף אחד לא נפגע. אבל אילו דבר כזה היה קורה עם טקסטים של משוררת גדולה כמו דיקינסון, זה היה כישלון מהדהד.

אלא שהדבר היחיד שמהדהד ב"רובין" הוא ההצלחה של בן צור. אין שום דבר מאולץ בצורה שבה היא נוגעת בשיריה. התנועה שלה טבעית לחלוטין, יותר טבעית מאשר ברוב שירי המשוררים בעברית שהולחנו בשנים האחרונות. נדמה כאילו הקריאה שלה בשירים, הצלילה לתוך העולם הנפשי שהם מתארים והזיקה בין העולם הזה לבין עולמה הפנימי של בן צור - כל אלה זרעו ללא מאמץ את הזרעים שהנביטו את המנגינות היפות שהיא הצמידה למלותיה של דיקינסון.

מאחר שלבן צור יש דימוי מלנכולי, ומכיוון שדיקינסון לא היתה המסמר של סצינת הנשפים במסצ'וסטס של אמצע המאה ה-19, אפשר היה לחשוב ש"רובין" יקרוס תחת עומס היגון ותוגת הבדידות. משמח לגלות שזה לגמרי לא נכון.

אפרת בן צור - רובין

בשירים של דיקינסון יש תמיד כמה רבדים - חרדה לצד חדווה, היחשפות לצד הסתרה, תחושה של איון עצמי לצד מבט יודע כל - ובן צור השכילה לשקף את הקול העשיר הזה, לא רק בלחנים ובשירה, אלא גם בצליל של האלבום, שיש בו דינמיקה מרתקת בין קטן וחרישי (קולה של בן צור) לבין גדול ומלא נפח (עיבודים שפועלים על עקרון ההצטברות ההדרגתית ומתגבשים לעתים לכדי קיר של סאונד, אבל כזה שעשוי מקורי עכביש).

ליופיו של הצליל אחראים גם הנגנים: אסף שתיל (פסנתר), גיורי פוליטי (כלי הקשה ואקורדיון), קרני פוסטל (צ'לו), ובעיקר עומר הרשמן, שעיבד והפיק את האלבום ביחד עם בן צור. הרשמן כבר הראה בעבר (בלהקת "בפאלוס" למשל) שהוא יודע לטוות מתח מוסיקלי באווירה של יערות-עד צפון אמריקאיים, וכאן הוא מראה זאת שוב.

האלבום הנהדר הזה עושה חשק עז לראות את בן צור בהופעה, ומי שלא מתפעל בדרך כלל מהפרסונה שלה כשחקנית עשוי לגלות שההאזנה לשירים תגרום לו לשקול מחדש את עמדתו. אולי דווקא הדברים שגרמו לי להסתייג ממנה הם אלה שעושים אותה לשחקנית טובה; מישהו יודע אם יש עדיין את "תמרות עשן" בווי-או-די? *

אפרת בן צור, "Robin". אנובה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו