חופשייה כמו ציפור: ראיון עם משל אנדגיאוצ'לו

כמי שבחרה בעמדת שוליים במוסיקה השחורה, הזמרת והבסיסטית רגילה להיות חריגה: בעיצומו של גל ביטולי הופעות בארץ, היא דווקא שמחה להגיע

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים2
בן שלו
בן שלו

היא נשאלה את השאלה הזאת מיליון פעמים, אבל היא אומרת "הו כן, בשמחה" כשהיא נשאלת בפעם המיליון ואחת. "אנדגה", היא אומרת, ואחרי פאוזה של חצי שנייה משלימה את השם - "אוצ'לו. אתה רוצה שאני אגיד את זה שוב?"

השם שלה - גם ה"אנדגאוצ'לו" (Ndegeocello, שאותו אימצה בגיל 17 ומשמעותו היא "חופשייה כמו ציפור" בסוואהילית) וגם השם הפרטי, משל (Meshell, להבדיל ממישל, השם שנתנו לה הוריה) - סימן אותה כאמנית לא שגרתית מיד כשעלתה על במת הפופ בתחילת שנות ה-90. ולא שהיו חסרים סימנים אחרים. הזהות המינית הלא ברורה שלה, למשל; והעובדה שהיא גם בסיסטית וגם זמרת - שילוב לא שכיח אצל גברים, ונדיר מאוד אצל נשים; והקול העמוק והכהה שלה, שסירב להתיישר לפי הסטנדרטים המזוהים עם זמרות סול ואר-אנ-בי.

סטיות התקן האלה - וכן, גם הדואט עם ג'ון קוגר מלנקמפ שצעד במצעדים ב-1994, הפכו את אנדגאוצ'לו לדמות מוכרת יחסית בשנים הראשונות של הקריירה שלה, אבל בשנים האחרונות, שבהן נעלמה כליל מהרדאר של הפופ, היא לא סיפקה לחובבי המוסיקה יותר מדי סיבות להגות את שמה - כראוי או לא.

משל אנדגיאוצ'לו. אוהבת לערבב סגנונותצילום: צ'רלי גרוס

עכשיו יש סיבה כזאת. אנדגאוצ'לו תופיע ביום חמישי וביום ראשון הבא בפסטיבל החדש מוסיקה והעיר הלבנה, שיתקיים בנמל תל אביב החל מהיום ובמשך עשרה ימים. זה יהיה הביקור הראשון שלה בישראל, וההתלהבות הרבה שלה לקראתו נשמעת כנה. היא שואלת כמעט בדאגה אם הקהל שיפקוד את הפסטיבל יהיה על טהרת חובבי הג'ז. "טוב לשמוע", היא אומרת כשנאמר לה שלא. "אני אוהבת לערבב דברים, אני לא רוצה שהקהל יצפה ממני לסגנון אחד ברור".

מכל העולמות

"אוהבת לערבב דברים" זה אנדרסטייטמנט. המוסיקה של אנדגאוצ'לו לא רק שואבת מהרבה מאוד עולמות (בעיקר בתוך היקום של המוסיקה השחורה: סול, ג'ז, היפ-הופ, בלוז, ספוקן וורד ועוד), אלא גם משתנה במידה ניכרת מאלבום לאלבום.

אם האלבום הקודם שלה, "Devil's Halo", היה אלבום לכיד וכמעט ניסיוני בהווייתו, עם ביטים חמקמקים וללא רמז לשורה תחתונה פופית, הרי שהאלבום החדש-יחסית, "Weather" (ששיריו יככבו בהופעות של הזמרת בישראל), הוא אלבום אקלקטי ופופי יותר, עם כמה שירי קצב יציבים ומצוינים ובלדה יפהפייה, "Oysters", שהיתה יכולה להיות להיט רדיו אילו היתה אנדגאוצ'לו נשארת בחברת תקליטים גדולה ונהנית ממכונת השיווק שלה, במקום לסטות אל השוליים העצמאיים.

"Oysters" הוא שיר אהבה שכמעט אין בו קונפליקט, עניין לא שכיח אצל אנדגאוצ'לו, ושורת המפתח האופטימית יחסית שלו: "Sometimes you do get it right", עומדת בניגוד מעניין לשורת המפתח באחד משירי האלבום הקודם, שבו אנדגאוצ'לו אומרת "I always pick the wrong way. Feels right".

נדמה שהשורה הזאת משקפת את האישיות שלך: האם זה נכון שאת נוטה לבחור בדרך ה"לא נכונה" ושאת מרגישה טוב עם זה?

"הו כן. אני באמת עושה את זה. אני מנסה ללכת בדרך הנכונה, אבל זה קשה. השאלה היא, כמובן, איך מגדירים את הדרך הנכונה. בשביל הרבה אנשים, הדרך הנכונה היא צורת ביטוי מוכרת, צורה שהם רגילים אליה. בשבילי הדרך הנכונה היא בדרך כלל דרך חדשה, צורה שאני לא רגילה אליה. זאת המשמעות של יצירתיות. צ'ארלס בוקובסקי אמר שהצורה מופיעה כשהיצירתיות מתחילה להידלדל. אני מרגישה שהיצירתיות שלי לא מידלדלת, אז אני לא רוצה להיות מחויבת לצורות המסורתיות. זה קשה, אבל זה בסדר. יש אנשים שהם חיילים ויש אנשים שהם מוסיקאים".

את יכולה לתת דוגמה למקרה שבו הלכת בדרך ה"לא נכונה" והרגשת טוב עם זה?

"האלבום ‘The Spirit Music Jamia', שהוצאתי באמצע העשור הקודם. זה היה אלבום ג'זי, מאולתר לחלוטין. לא המוסיקה שאני מנגנת בדרך כלל. כל מי שהתייעצתי אתו אמר לי לא לעשות אותו, אבל עשיתי והרגשתי נהדר. זכיתי לנגן עם ג'זיסטים מדהימים. סוני רולינס אמר פעם שכשהוא מאלתר הוא מרגיש שהשמים נפתחים. כשהופענו עם החומרים של האלבום הזה הבנתי על מה הוא מדבר".

אנדגאוצ'לו התחילה לנגן בבס בגיל 15. מאחר שיש לה קול נמוך ועמוק ואהבה גדולה לגרוב, אפשר היה לחשוב שהיא בחרה בבס מפני שהצליל שלו משקף את ההוויה הפנימית שלה. "האמת הרבה פחות מעניינת", היא אומרת. "בחרתי בבס מפני שאח שלי ניגן בגיטרה ורציתי כלי משלים, שיאפשר לנו לנגן ביחד. זה הכל".

אז אם אח שלך היה מנגן בפסנתר...

"היית מדבר עכשיו עם חלילנית", היא צוחקת.

בתחילת הדרך חשבת שתהיי גם זמרת, או שרצית להיות רק בסיסטית?

"לא רציתי להיות זמרת. גם עכשיו אני לא בטוחה שאני רוצה. זה היה כורח. הקלטתי דמואים, והיה לי קשה למצוא זמרים שישירו את השירים שלי. אז שרתי בעצמי, והאנשים ששמעו את הדמו אהבו את השירה שלי. השירה הביאה לי עבודה. אבל להיות זמרת זה דבר קשה מאוד. אני מקווה שאשתפר כשאהיה גדולה".

להיות זמרת זה קשה, אבל לשיר תוך כדי נגינה בבס זה עוד יותר קשה, לא?

"בלתי אפשרי", צוחקת אנדגאוצ'לו. "הכי קשה בעולם. יש שירים שבהם אני יכולה לעשות את זה, ויש שירים שבהם זה לא עובד. אני מעריצה את המוסיקאים שיכולים לעשות את שני הדברים. סטינג, לארי גרהם (לשעבר הבסיסט של "סליי אנד דה פמילי סטון"), מארק קינג (הבסיסט והזמר של "42 Level") ופול מקרטני, כמובן".

באמצע הראיון אנדגאוצ'לו נזכרת בעוד מהלך שבו היא בחרה בדרך ה'לא נכונה' אבל הרגישה נהדר - המעבר שלה מעולם הפופ (היא היתה אחת ההחתמות הראשונות של "מווריק", חברת התקליטים של מדונה, והוציאה בחברה כמה אלבומים) אל העולם של היצירה העצמאית, שמספק לה פחות תגמול כספי אבל מאפשר לה יותר חופש אמנותי. "היה לי קשה בעולם הפופ", היא אומרת, "אבל אני שמחה שהייתי שם. למדתי כמה דברים".

מה למדת?

"למדת שיש אנשים שהכישרון שלהם הוא למכור מוסיקה, וזה בסדר. ויש כאלה שרוצים להיות כוכבים, וגם זה בסדר. ויש כאלה שרוצים לראות את ילדים שלהם, וזה בוודאי בסדר. טוב לי במקום שבו אני נמצאת היום. אני לא רוצה לחזור לעולם הפופ. הדבר היחיד שאליו אני מתגעגעת זאת העריכה. יש כל כך הרבה מוסיקה היום, שלפעמים אני מרגישה מופצצת. המנגנון של עולם הפופ ידע לסנן, וזה דבר שחסר לי היום, גם במוסיקה שלי".

אנדגאוצ'לו מזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, ואפשר היה לשער שהלחץ שגרם לזמרות כמו קסנדרה וילסון וטיון יארדס לבטל לאחרונה את ההופעות המתוכננות שלהן בישראל, יופעל גם עליה. "אף אחד לא פנה אלי", היא אומרת. "אני חיה חיים שקטים, אי שם ביער. קשה מאוד למצוא אותי", היא מוסיפה, ספק בצחוק ספק ברצינות, ואחר כך עוברת לטונים יותר רוחניים.

"אני מאמינה במה שיצר אותנו, אף על פי שאני לא נותנת לו שם. אחד הפסוקים האהובים עלי הוא ‘מי בכם חף מפשע הוא ידה בה אבן בראשונה'. (אנדגאוצ'לו מצטטת מפרק ח' בבשורה על פי יוחנן, שבו ישו מתבקש לפסוק בעניינה של אשה נואפת ואומר שלמי שחוטא בעצמו אין זכות מוסרית לגזור את דינו של חוטא אחר).

"לממשלה שלכם יש בעיות, וגם לממשל שלי יש בעיות. אני לא יכולה להיות שופטת. כל מה שאני יכולה לעשות זה להיות שגרירה של אהבה. אני מוסיקאית, לא חיילת, ואם מזמינים אותי למקום כלשהו כדי לנגן ולהביא אהבה, אני תמיד אקבל את ההזמנה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ