בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין השמש לירח: ראיון עם סולן "סאן קיל מון"

שיריו הופיעו ב"ונילה סקיי" ו"דוסון קריק", אבל מארק קוזלק כמעט לא מוכר לקהל הרחב. לרגל ההופעה בארץ, הוא מספר למה חשוב לו לבצע גם גרסאות כיסוי

4תגובות

שמו של מארק קוזלק (Mark Kozelek) אומר מעט מאוד, אם בכלל, לקהל הרחב, אבל הרבה מאוד למי שאי פעם נחשף לכוח המהפנט והמכשף של שיריו. לפני 20 שנה הוא נחשף לעולם, בזכות אלבום הבכורה של להקתו "רד האוס פיינטרס". הלהקה יצרה את הצליל היפה ביותר שקרוב לשקט. כמה משיריה יכולים היו להתחרות בקטגוריית השירים האטיים ביותר שנכתבו אי פעם.

הסגנון הזה, שקוזלק נהפך לאחד ממאפייניו, נקרא סלואו-קור. אטי, מהורהר, קסום, עגום. "רד האוס פיינטרס" התפרקה בסוף המאה ה-20 ואל המילניום החדש קוזלק הגיע עם הרכב חדש, "סאן קיל מון".

שירים שלו הופיעו בסרטים כמו "ונילה סקיי" ו"חובבים". בסדרה "דוסון קריק" היו כמה שירים עגמומיים-מאוהבים. לקוזלק יש סגנון שאי אפשר להחמיץ. הוא מזוהה. הוא מאופיין. הקול שלו, הגיטרות המעורפלות. טעם של פעם וריח של סתיו.

 

אלבומה החמישי של הלהקה, "Among the Leaves", המושפע מאהבתו של קוזלק לסן פרנסיסקו וקליפורניה, ייצא החודש. ביום שלישי הבא תופיע הלהקה לישראל.

ב-1992, בשיקגו, נפגשנו לשיחה שהיתה אמורה להיהפך לראיון. זה לא קרה. קוזלק היה קשה מדי, אני הייתי נסער מדי, ובאיחור של 20 שנה נסגר המעגל. קוזלק מפויס יותר עם העולם, תקשורתי ונינוח ומגיע לתל אביב להופעה. את השיחה הנוכחית התחלנו מהסוף, מהאלבום החדש, המצוין.

זהו אלבום שונה מכל מה שעשית קודם.

"באלבום החדש של ‘סאן קיל מון' יש קצת יותר הומור, זה שינוי מסוים לכל מי שהכיר את היצירות שלי. יש באלבום שירים עם שמות מאוד ארוכים וזה גם סוג של הומור. השיר, ‘אני יודע שזה פאתטי, אבל ...' הוא משפט שמישהו אמר לי לפני כמה שנים".

האלבום הכי מצליח שלך עד כה הוא "רוחות רפאים מהדרך המהירה". שיר מתוכו, "Carry Me Ohio", נבחר במגזין "פיצ'פורק" כאחד השירים הגדולים של המאה ה-21 עד כה. הופתעת?

"שימח אותי. אני מניח שאבצע את השיר הזה גם בישראל. אני משבץ אותו לעתים קרובות בהופעות שלי".

הרבה משמות השירים והאלבומים שלך מבוססים על ספרים, נראה שספרים וספרות נותנים לך המון השראה ומשפיעים עליך. חשבת פעם על כתיבת ספרים משלך?

"זה בהחלט משהו שאני רוצה וחולם לעשות, ברצינות, אבל יש לי בינתיים כל כך הרבה שירים לכתוב ולהלחין ולהקליט... אין זמן לכל דבר, ויש סדר עדיפויות".

אתה בוחר שמות מעניינים להרכבים שלך. תמיד תהיתי, בנוגע ל"רד האוס פיינטרס", מהו הבית האדום ומיהם הצבעים-הציירים. ומה זה "סאן קיל מון", מי השמש ומי הירח.

"את השם ‘רד האוס פיינטרס' קיבלתי בניו אורלינס. כמה חברים שלי היו בחבורת ציירים אנרכיסטית שקראה לעצמה ‘הליגה הבינלאומית של ציירי הבית המהפכני'. הם חשבו שהשם ארוך מדי והוא קוצר ל'ציירי הבית האדום'. השם נתקע לי בראש ונהפך לשם הלהקה. את השם ‘סאן קיל מון' קיבלתי מהמתאגרף הקוריאני סאנג קיל מון. פשוט אהבתי את הצליל של שמו. אני אוהב שמות של להקות שצורפו משלוש מלים".

 

אתה מקליט לפעמים שיר מסוים בשתיים-שלוש גרסאות. את "מיסטרס", למשל, הקלטת פעם אחת בהרכב חשמלי מלא, פעם רק עם פסנתר מינימליסטי מכושף, ועוד פעם אחת בגרסה שונה עם הלהקה לכבוד יום הולדת 13 לחברת התקליטים 4AD.

"יש לי שלוש גרסאות מכל שיר שלי. ‘סאן קיל מון' מקליטה שלוש פעמים, בשלוש צורות שונות, כל שיר. אני אוהב לנסות צורות שונות של ביטוי. באלבום החדש של ‘סאן קיל מון' יש שתי גרסאות שונות של שיר הנושא. לגבי ‘מיסטרס', אני הכי אוהב את גרסת הפסנתר, דווקא מפני שאני לא פסנתרן ואני לא מנגן טוב על פסנתר, ולכן נדרשו לי 30 טייקים כדי להגיע לגרסה שנכנסה לאלבום. זו היתה עבודה מפרכת, מטורפת".

אנשים שעבדו אתך סיפרו שאתה אף פעם לא מרוצה באולפן, ואף פעם לא ממש מאושר מהתוצאות הסופיות. אני חושב שזה טוב לאמן, כי זחיחות ושביעות רצון עצמית הורגות את הרוח היצירתית, אבל איך אתה עצמך מרגיש עם קפדנות היתר שלך.

"אני קצת יותר רגוע היום, אבל עדיין יש בי כמות לא מבוטלת מהחומר ההוא, שלא מאפשר לי להיות נינוח ומרוצה לגמרי ממה שאני עושה. אני משתדל תמיד לנוע קדימה, ולכן גם כשיש לי בעיות עם עצמי, בנוגע לגרסה הנכונה לשיר מסוים, אני מרשה לעצמי להניח לו, בשלב מסוים, וללכת בדרכו, ואני הולך בדרכי. אני לא טופח על שכמי".

המעריצים שלך סקרנים לדעת מיהי "קאתי" מ"השיר של קאתי" ומיהו מייקל מ"מייקל", השיר הבולט בתקליט של "רד האוס פיינטרס". אלה דמויות אמיתיות?

"כמובן. קאתי היתה אהובה שלי, לפני שנים רבות, ומייקל היה חבר נעורים. בספר שלי אני מזכיר אותם, אבל אני לא רוצה להרחיב יותר מזה. מי שקורא, ומבין, מבין בדיוק למה ומדוע. הדבר החשוב ביותר בשיר, ובכלל ביצירת אמנות כלשהי, זה לתת לדמיון שלך לפרוח וללכת בדרכו. להסביר יצירה ולנתח שירים זה הדבר הכי גרוע. זה נוטל את המסתורין מהשירה. שני האנשים האלה, מייקל וקאתי, הפרו את הכתיבה שלי בדרכם. לצערי הגדול, קאתי מתה בשנת 2003 בנסיבות עצובות".

בימים אלה מלאו 20 שנה לאלבום הבכורה שלך כאמן, אלבום הבכורה הפנטסטי של "רד האוס פיינטרס", "דאון קאלרפול היל". האם אתה עדיין מחובר אליו? האם אתה מבצע שירים מתוכו בהופעות?

"אני מנגן שירים ישנים של ‘רד האוס פיינטרס', מדי פעם, כן, שירים כמו ‘השיר של קאתי', ‘מיסטרס', ועוד, אבל לעתים נדירות אני חוזר לאלבום הראשון ההוא. אני מכין את רשימת השירים להופעות שלי ממש זמן קצר לפני ההופעה עצמה, ככה שאי אפשר לדעת. אני עצמי לא יודע מה בדיוק אני הולך לבצע בהופעה כלשהי. מה שאני מרגיש, זה מה שאני עושה. מרשה לעצמי להפתיע גם את עצמי, וגם את הקהל".

נולדת וגדלת באוהיו, התבגרת בג'ורג'יה אבל היום אתה חי בסן פרנסיסקו והחברה שהחתימה אותך על חוזה הקלטות בפעם הראשונה היתה בכלל 4AD הבריטית.

"נכון, זו החברה היחידה שהיתה ישירה וממוקדת בתקשורת אתנו. עם ‘רד האוס פיינטרס' ניגנו בכל מיני מועדונים מקומיים קטנים, וחבר שלנו, מארק אייצל (חבר להקת ‘אמריקן מיוזיק קלאב' - ב"כ), שלח קלטת שלנו לעיתונאי אנגלי בשם מרטין אסטון, והוא כבר דאג שבחברת 4AD, החברה של ‘קוקטו טווינס' וה'פיקסיז', ישמעו את החומרים שלנו. השאר הוא כבר היסטוריה".

קראתי פעם ראיון אתך במגזין בריטי ובו אמרת שאתה לא מקליט סקיצות, אלא ישר הולך על הדבר האמיתי. האולפן הגדול.

"זה נכון. אני לא מבזבז זמן על דמואים, על גרסאות מוקדמות וניסיונות. לא מבזבז זמן ואנרגיה על זה יותר. אני מאמין באינסטינקטים הראשונים שלי, שהם הדבר אמיתי, ואני רוצה ללכוד את הרוח הראשונית של היצירה והביצוע באפשרויות ההקלטה הטובות ביותר שעומדות לרשותי. בתחילת דרכי, כשניסיתי ליצור מחדש משהו שהיה יפה בעיני בהקלטה הביתית, תמיד הדמו הראשוני היה בעיני יפה יותר מכל ניסיון מאוחר לשחזר באולפן את הריגוש המיידי. אני לא אוהב להתקשקש סביב השיר. אני רוצה להביא את חוויית הביצוע כשהשיר עדיין מרעיד ומרגש אותי, הכי קרוב שאפשר ליצירה של השיר עצמו".

מהן ההשפעות העיקריות עליך? מוסיקה? אמנות פלסטית? ספרות?

"אני אוהב מוסיקה קלאסית, סרטי קולנוע, ספרים. כל דבר שיש בו עומק ורגש. אמנות היא דבר משפיע. אני רגיש למלים. בימים אלה אני קורא את הספרים של ג'ון קונולי וכעת את ‘פעמוני הגיהנום' שלו. הוא סופר גדול בעל דמיון מדהים".

לקוזלק יש הרבה כבוד לעבר, לאמנים ותיקים, ליוצרים אחרים. הוא ביצע שירים של פול מקרטני, של להקת "יס", של סיימון וגרפונקל, וכמובן הפרויקט המוזר והמדהים שבו חידש שירים של להקת "AC DC" והפך את הקטעים הרוקיים שלהם לשלו - אקוסטיים, מלנכוליים, פולקיים. מה דוחף אותו לבצע את גרסאות הכיסוי האלה? "אני לא בטוח מה זה, אבל לפעמים שיר פשוט מכה בי ואני מגלה שאני רוצה לשיר אותו מול קהל, כמו ‘13' של ‘דנציג', או שיר של ‘מודסט מאוס', או סיימון וגרפונקל, ומה שתופס אותי זה בדרך כלל המלים. אני שומע מלים שאני אוהב, שמרעידות אותי, ופשוט רוצה לשיר אותן. אני לא מתכוון לקחת שירים של אחרים ובכוח להפוך אותם לשלי. אני לא מתעקש לעשות קאברים רדיקליים רק כדי להשאיר עליהם את החותם השונה שלי".

מה מתחשק לך לראות בישראל? יש לך איזושהי תפישה, כלשהי, של המקום?

"בכנות, אין לי שמץ של מושג למה לצפות. הייתי כל כך עסוק לאחרונה ואני באמת כל הזמן הולך קדימה, כדי לגלות משהו חדש, תרבות חדשה. אני מצפה לגלות מקום שאני לא מכיר, תרבות חדשה, לאכול אוכל טוב ולהתבונן אל דברים שאני לא מכיר. אני מחכה להופעה ומקווה שאנשים יקשיבו ולא יערכו מצעדים מולי... עשיתי סיבוב הופעות באנגליה וכשההצעה מישראל הגיעה אמרתי: כן! אני ממש מצפה לקראת תל אביב!"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו