פרידה מאדם יאוך ומהביסטי בויז - מוזיקה - הארץ
לבן בחלום שחור

פרידה מאדם יאוך ומהביסטי בויז

הצער על מותו של נגן הבאס המבריק, הראפר בעל הקול הנמוך והאקטיוויסט, הוא גם צער הפרידה מאחת הלהקות הנפלאות שידע עולם המוסיקה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בן שלו
בן שלו

מי שפקד בסוף השבוע את פסטיבל יערות מנשה נתקל בוודאי בתוך מתחם הפסטיבל בבחור צעיר שלבש חולצת טי ועליה צילום העטיפה של "Check your head", אלבומם המופתי של "הביסטי בויז" מ‑1992. עד לפני שלושה ימים החולצה הזאת היתה עוד חולצת טי, גם אם כזאת שמעידה כי לאדם שלובש אותה יש טעם מוסיקלי משובח במיוחד. אבל אתמול, עם היוודע דבר מותו של אדם יאוך, חבר ה"ביסטי בויז", והוא בן 47 בלבד, החולצה הזאת נהפכה להרבה יותר מפיסת בד: היא עוררה עצב גדול על מותו בטרם עת של מוסיקאי ענק.

אחת הדרכים לעמוד על גדולתם של ה"ביסטי בויז", שחדלו למעשה להתקיים עם מותו של יאוך, היא להיזכר בתגובות שעורר "lll communication", האלבום הרביעי של הלהקה מ‑1994. הבחור שלבש את החולצה של ה"ביסטי בויז" בפסטיבל יערות מנשה עדיין לא נולד אז, אבל חובבי היפ-הופ מבוגרים יותר אולי זוכרים שהיה מי שהתאכזב במידה מסוימת מהאלבום הזה. ונשאלת השאלה: הכיצד? הרי "Ill communication" היה אלבום נפלא ­ קולאז' מרהיב, דחוס וסוחף של רעיונות, מקצבים, צבעים ואווירה, שהתחברו זה לזה בשלמות נונשלנטית.

7 מתוך 7 |
אדם יאוך בפרמיירת "הרשת החברתית", 2010צילום: רויטרס
1 מתוך 7 |
צילום: גטי אימג'ס
2 מתוך 7 |
צילום: גטי אימג'ס

אילו להקה אחרת היתה מוציאה אלבום כזה, היא היתה נישאת על כפיים אל צמרת דירוג אלבומי השנה. אבל ה"ביסטי בויז" היתה - ­ כל כך מוזר לדבר עליה בלשון עבר ­ - להקה יחידה במינה, והציפיות ממנה היו בהתאם. שני האלבומים שקדמו ל"lll communication" - האלבומים "Paul's boutique" מ‑1989 ו"Check your head" מ‑1992 - ­ היו אלבומים אדירים של להקה שהמציאה את עצמה מחדש בכל אחד מהם ובעשותה כך פתחה אופקים חדשים בשביל כל מי שהיה מספיק קשוב כדי להבין מה היא עושה.

"lll communication", להבדיל, היה אלבום אדיר של להקה שהרשתה לעצמה, בפעם הראשונה בתולדותיה, לשקוט מבחינה קונצפטואלית ולדבר - ­ בצורה הרהוטה והמלהיבה ביותר שאפשר להעלות על הדעת - ­ בשפה המוסיקלית שהיא עצמה המציאה. בהיסטוריה של הפופ יש הרבה דוגמאות לאמנים לבנים שלקחו חידושים של אמנים שחורים והנגישו אותם לקהל הרחב, הלבן. ה"ביסטי בויז" עשו את הדבר הזה, אבל הם גם חידשו בעצמם, והרבה. הם הרחיבו את גבולותיו של ההיפ-הופ, אולי יותר מכל אמן אחר, גם בכך שכוננו יחסים דיפלומטיים בינו לבין עולמות מוסיקליים שנתפשו כמרוחקים מאוד ממנו, כמו פאנק או פסיכדליה, וגם בכך שפתחו את ארגז הכלים של אמן ההיפ-הופ והכניסו לתוכו אמצעי ביטוי שלא היו בו קודם.

רענון ארגז הכלים התרחש בשני שלבים. השלב הראשון היה השימוש האינטנסיבי של הביסטיז בדגימות - ­ "Paul's boutique" היה אחד מאלבומי ההיפ-הופ הראשונים שהושתתו בצורה כמעט בלעדית על סימפולים. בשלב השני, כעבור שלוש שנים, הביסטיז הלכו לקצה השני, המנוגד לכאורה לראשון, ושוב הרחיבו את גבולות הגזרה של ההיפ-הופ ­ - "Check your head" היה אלבום שהתבסס במידה רבה על נגינה חיה של הביסטיז (יאוך בבס, מייק די בתופים ואד רוק בגיטרה), כפי שנרמז כבר בעטיפת האלבום, שהראתה את שלושת הראפרים יושבים ליד הכלים שלהם.

התנועה התזזיתית של הביסטיז בין נגינה לסימפול ובין הרצת דאחקות לחידושים מוסיקליים שמה ללעג הבחנות מקובלות בין אמנות נמוכה לאמנות גבוהה, בין מוסיקה שחורה למוסיקה לבנה, בין היפ-הופ לרוק ובין מוסיקה חיה למוסיקה מסומפלת. על הדרך היא גם עזרה לשנות את הדימוי של הראפר: אם בשנות ה‑80 עוד אפשר היה לזלזל בכישורים האינטלקטואליים והמוסיקליים של ראפרים פרחחים ששרו על מסיבות ובחורות, מאז ה"ביסטי בויז" כדאי מאוד לבדוק אם הפרחחים האלה הם לא במקרה גאונים רב-תחומיים.

יאוך, שכראפר קרא לעצמו אם-סי-איי, מילא כמה תפקידים ב"ביסטי בויז". הוא ניגן בבס (והיה אחראי לכמה מהלכי נגינה אלמותיים, שהזכור מכולם הוא ככל הנראה ליין הבס ההיסטרי בשיר "סבוטאז'"); הוא היה הראפר בעל הקול הנמוך והמחוספס, בהשוואה לקולות הגבוהים והצווחניים של שני הביסטיז האחרים; הוא היה גם קולנוען, שביים כמה מהקליפים של ההרכב וגם את הסרט הנהדר "אחלה! אני פאקינג צילמתי את זה!" שהקדים את עידן היוטיוב והתבסס על צילומים שצימלו 50 מאוהדי הלהקה בזמן הופעה; והוא היה בודהיסט, שפעל ללא לאות למען שחרור טיבט מהשליטה הסינית במדינה.

אבל חרף הזהות המובחנת והעמוקה של יאוך, קשה מאוד ואף בלתי אפשרי לבודד את התרומה שלו ל"ביסטי בויז" מהתרומה של שני החברים הנותרים. בניגוד ללהקות רוק, שבהן די ברור מי עושה מה, ולרוב הרכבי ההיפ-הופ, שבהם ידוע מה חלקו של הראפר לעומת חלקו של המפיק, ה"ביסטי בויז" היתה מאז ומתמיד קולקטיב בלתי ניתן להפרדה של שלושה אנשים שכל אחד מהם עשה הכל. לקולקטיב הזה אין משמעות בהעדרו של אחד מהשלושה, ולכן הצער על מותו של יאוך בגיל כל כך צעיר הוא גם צער הפרידה מאחת הלהקות הכי נפלאות שעולם המוסיקה ידע ב‑30 השנים האחרונות; להקה שבדקה לנו את הראש ובמידה מסוימת גם שינתה אותו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ