בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טוב שהיא הזמינה טכנאי: על ההופעה של משל אנדגאוצ'לו

תקלה רדפה תקלה בהופעתה של משל אנדגאוצ'לו בפסטיבל מוסיקה והעיר הלבנה. זה לא מנע ממנה להיות הופעה עתירת כוח, רגש, יופי ואמת

תגובות

כאשר נשאלה הזמרת משל אנדגאוצ'לו בראיון מקדים על ההרכב שאתו תופיע בישראל, היא מנתה ארבעה אנשים - הגיטריסט כריס ברוס, המתופף דיאנתוני פארקס, הקלידן ג'בין ברוני וטכנאי הסאונד ג'סי הוניג. גם באתר של פסטיבל מוסיקה והעיר הלבנה, שהביא את אנדגאוצ'לו לישראל, מופיע הטכנאי כאחד מחברי ההרכב. מדוע, בעצם? עם כל הכבוד לפונקציה החשובה הזאת, האם איש הסאונד אינו מקבל קרדיט קצת מוגזם?
לא ולא. מה שקרה בהופעה של אנדגאוצ'לו ביום חמישי שעבר (ההופעה הראשונה מתוך שתיים של הזמרת בביקורה הנוכחי) הבהיר שאיש הסאונד הוא לפעמים חבר חשוב בהרכב. זו היתה אחת מאותן הופעות שבהן כל מה שיכול להשתבש אכן משתבש. בשיר הראשון - קאוור נפלא ל"מלון צ'לסי" של לאונרד כהן - מערכת הסאונד עדיין עבדה כהלכה, אם כי הצליל היה די גרוע, אבל מהשיר השני ואילך תקלה רדפה תקלה, והמוסיקה הופסקה כל שתי דקות.

ג'סי הוניג, ככל הנראה טכנאי הסאונד הראשון בהיסטוריה שבא לעבודה כשהוא עונד עניבה, עבד ברגעים האלה כמו מטורף: זינק לבמה, חיבר מה שחיבר, חזר לעמדה שלו, ושוב זינק, ושוב חיבר, עשר פעמים לפחות, וגם נעמד במקומות שונים בחלל האולם, הקשיב בריכוז, ואז חזר לעמדה שלו כדי לכוונן את הכפתורים. בסופו של דבר, אחרי כחצי שעה מפרכת, הוא ניצח את המערכת. התקלות נפסקו והסאונד הכללי, שהיה בתחילה עמום ומרוח, נעשה חד ובהיר יותר.

דודו בכר

"אנחנו אוהבים אותך, ג'סי", קראה מישהי בקהל, ואנדגאוצ'לו אמרה: "כן, הוא הרוויח את זה". לקריאה הזאת קדמה קריאה אחרת, של אותה אשה: "משל, אנחנו אוהבים אותך". על הקריאה הזאת הזמרת דווקא לא הגיבה, והאשה התעקשה: "אהבה זה דבר טוב". אנדגאוצ'לו חייכה ואמרה: "כן, אהבה היא תמיד דבר טוב. לפעמים".

איזה משפט יפהפה, וכמה שהוא הולם את האישיות המורכבת של אנדגאוצ'לו, שיש בה אחדות ניגודים של נשמה גדולה ושלמה מצד אחד ושל ספק תמידי מצד שני, של שמחה על יופיו של העולם ושל מועקה בגין העצב שהוא חלק בלתי נפרד מהעולם הזה. מאיפה המידע המפורט הזה על נפשה של אנדגאוצ'לו? קצת מהטקסטים שלה, אבל בעיקר מהמוסיקה עצמה ומהאישיות שקרנה מהזמרת בעלת הקרחת (יותר כמו שיער קצוץ, למען האמת) בהופעה הנהדרת שלה.

שמה של אנדגאוצ'לו הופיע לבדו על הכרטיס, אבל זו היתה הופעה של להקה לכל דבר, כפי שרמז סידור המיקרופונים: המיקרופון של אנדגאוצ'לו עמד בקו אחד עם המיקרופונים האחרים. גם התקשורת שלה עם הנגנים היתה על בסיס שוויוני לחלוטין, יותר מכל ברגעים הנהדרים שבהם היא התרחקה מהמיקרופון והתרכזה בנגינה בבס שלה (היא בסיסטית מעולה).

דודו בכר

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

כשהיא שרה, היא שרה מצוין. כשהיא ספק שרה-ספק דיברה, זה היה אפילו יותר טוב. הגרוב היה עמוק ויציב אך יצירתי מאוד ולא כלוא בתבניות. השירים זזו, נשמו, רקדו מהורהרים כמו אנשים שרוקדים לבדם. והנגנים היו נפלאים (המתופף פארקס היה אפילו נפלא פלוס).

יש סיכוי טוב שאנדגאוצ'לו תרצה לשכוח את ההופעה הזאת. יותר מדי תקלות טכניות, כאמור. אבל נדמה לי שלא מעט אנשים בקהל ירצו לזכור אותה. כי כשארבעה מוסיקאים (ואיש סאונד, כמובן) מצליחים להתגבר על כל כך הרבה תקלות אובייקטיביות ולכונן הופעה שיש בה כוח, רגש, יופי ואמת, ההופעה הזאת מרשימה אפילו יותר מהופעה מצוינת שאין בה שום תקלה.

משל אנדגאוצ'לו. פסטיבל מוסיקה והעיר הלבנה, אולם הפדרציה בהאנגר 11 בתל אביב, 3.5



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו