בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלתור הרסני: עיריית ת"א פוגעת בפסטיבל הג'ז

הוא משמש אלטרנטיבה לפסטיבל ההמוני יותר באילת ונותן במה להרכבים ישראליים מצוינים, אבל מעתה פסטיבל ג'ז תל אביב יתקיים רק אחת לשנתיים

28תגובות

לפני תשע שנים, בפסטיבל הג'ז בסינמטק תל אביב (שאז נקרא "ג'ז, בלוז ווידיאוטייפ" והיום נקרא "ג'ז תל אביב"), חוויתי את אחת החוויות המוסיקליות המסעירות בחיי. נקלעתי, כמו שקורה לפעמים בפסטיבלים, להופעה של הרכב שלא ידעתי מהו ומיהו. הם היו שניים, סקסופוניסט שחור ופסנתרן לבן, וקראו להם, כך הם אמרו, "ראס דשן". הסקסופוניסט, אבטה בריהון, היה עולה חדש מאתיופיה, ארבע שנים בארץ; הפסנתרן, יצחק ידיד - בוגר אקדמיה מירושלים. שום דבר לא הכין אותי, וגם את יתר האנשים באולם הקטן של הסינמטק, ליופי הנדיר שבקע מהבמה כששני המוסיקאים האלמונים האלה התחילו לנגן.

זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי את הצליל המופלא של המוסיקה האתיופית, והשילוב בינה ובין ג'ז חופשי א-לה-קולטריין (הסקסופון של בריהון) ונגיעות של קומפוזיציה מודרנית מהורהרת (הפסנתר של ידיד) היה מרהיב. כשבריהון פתח את הפה והתחיל לשיר תפילה עתיקה בהטעמת הבלוז הכי אותנטית ששמעתי בחיי, כבר ריחפתי כמה סנטימטרים מעל הכיסא. כל צליל בהופעה הזאת טס היישר לנשמה, לרבות הצליל של טיפות הזיעה שנשרו משערותיו של ידיד ונחתו על קלידי הפסנתר.

דניאל צ'צ'יק

המפגש עם הפלא המוסיקלי הזה לא יכול היה להתרחש בשום מקום פרט לפסטיבל הג'ז בסינמטק. ייתכן ש"ראס דשן", שעדיין לא הוציאו אז את אלבומם הראשון (והיחיד), כבר הופיעו במקומות קטנים, אבל ספק אם ההופעות הללו ניצנצו על הרדאר של חובבי הג'ז בישראל. בשביל זה, בין השאר, יש פסטיבלים - להעלות הרכבים שפועלים בשוליים על במה מרכזית ולהציג אותם לקהל.

אז אולי יכולתי להתוודע ל"ראס דשן" בפסטיבל ג'ז אחר בישראל? אין סיכוי. פסטיבל הג'ז באילת נותן במה להרכבים ישראליים, אבל לא להרכבים שמנגנים מוסיקה חופשית וקאמרית ברוחה. רק פסטיבל הג'ז בסינמטק קשוב למוסיקה מהסוג של "ראס דשן", וההופעה בפסטיבל ב 2003 היתה לא רק שעה וחצי של מוסיקה עילאית, אלא גם המקפצה של אבטה בריהון אל התודעה של חובבי הג'ז בישראל והחלון שדרכו התוודענו לפלא שנקרא ג'ז אתיופי, שהיום הוא כמעט דבר מובן מאליו.

ההופעה של "ראס דשן" היא רק דוגמה, אחת מני רבות, לתרומה החשובה של פסטיבל "ג'ז תל אביב" לנוף המוסיקלי והתרבותי בישראל. הפסטיבל הזה, שנוסד לפני 23 שנה, הביא לישראל מוסיקאי ג'ז מהטובים בעולם, הפגיש בינם ובין ג'זיסטים ישראלים, הציג לקהל הישראלי מסורות ג'ז חשובות שלא זכו לייצוג על במות אחרות בישראל (יותר מכל, כך נדמה, את המסורת האדירה של הג'ז החופשי השחור), שימש אלטרנטיבה לפסטיבל הג'ז ההמוני יותר באילת, נתן במה להרכבים ישראליים מצוינים שלא זכו לחשיפה הראויה להם ואיפשר להם לנגן בפורמטים מיוחדים ושאפתניים שלא יכלו להתממש בשום סיטואציה אחרת.

עומרי מור בפסטיבל הג'ז 2010

לפני כמה שבועות ספג הפסטיבל החשוב הזה מכה קשה. עיריית תל אביב, המממנת ומפיקה אותו, החליטה לשנות את מתכונתו ולקיים אותו רק אחת לשנתיים. בשנה הבאה הפסטיבל לא יתקיים, והוא אמור לחזור ב-2014. חובבי ג'ז ישראלים חוששים שהפיכת הפסטיבל לדו-שנתי אינה אלא צעד בדרך לביטולו, וגם אם זה חשש מוגזם - העירייה טוענת בתוקף שאין שום כוונה לבטל את הפסטיבל - הרי הפיכתו של הפסטיבל לדו-שנתי (ככל הידוע, ללא הגדלת תקציבו בשנים שייערך בהן) היא פגיעה קשה באחד הצירים המרכזיים של סצינת הג'ז בישראל, שהוא גם אחד האיים האחרונים של תרבות מוסיקלית מעמיקה ויצירתית.

מכתבים לראש העיר

הקיצוץ בפסטיבל הקפיץ את הגרעין הקשה של חובבי הג'ז ואת מוסיקאי הג'ז, ואלה פנו בכתב לראש העיר רון חולדאי והפצירו בו להחזיר את הפסטיבל למתכונתו הרגילה. הסקסופוניסט שי ברנר לא הסתפק בשליחת מסר כתוב. הוא ניגש לעירייה וביקש להיפגש עם ראש העיר ועם המנכ"ל, שלדברי חובבי הג'ז המוחים אחראי להחלטה על הקיצוץ (לשאלת "הארץ", אם אנשי התרבות של העירייה היו שותפים להחלטה, בחרה העירייה שלא להגיב). "הלכתי לשם ואמרתי שאני רוצה לבוא עם קבוצה של נגנים ידועי שם ולהביע את המחאה שלנו, אבל הם לא היו מוכנים להיפגש", אומר ברנר.

העירייה לא טרחה לנמק את הקיצוץ, והשתיקה שלה, כמו הקיצוץ עצמו, שמים ללעג את הצהרותיה משנים קודמות בדבר חשיבותו הגדולה של הפסטיבל. בתוכנייה של הפסטיבל האחרון, למשל, נכתב כי "אם תל אביב היתה סגנון במוסיקה, סביר להניח שהיתה ג'ז: צבעונית, נועזת ותמיד מפתיעה. כמו תל אביב-יפו, כך גם הג'ז מאגד צבעים, צלילים, סולמות ואינספור השפעות, המתרכזים ליצירה הרמונית העשויה להשתנות מרגע לרגע".
בתוכניית הפסטיבל מ 2011 נכתב: "ב 22 שנות קיומו פסטיבל ג'ז תל אביב צבר יוקרה ומוניטין בארץ ובחו"ל. הפסטיבל מהווה מוקד משיכה לחובבי הג'ז המושבעים ולאוהבי תרבות בכלל, לנגנים מובילים ולאמנים בולטים. הפסטיבל מארח שילובים מוסיקליים יוצאי דופן ופרויקטים מיוחדים ומספק חוויה מסעירה". כל כך מסעירה, שחייבים להירגע ממנה במשך שנתיים עד לפעם הבאה.

הרחק מניו יורק

"הפסטיבל הזה הוא גולת הכותרת של הג'ז בארץ, בוודאי באזור המרכז", אומר ברנר. "אני חושב שהעירייה עשתה טעות אומללה. גם כך יש בארץ מודעות נמוכה לג'ז, ועכשיו לוקחים את אחד המוסדות הכי חשובים של הג'ז בישראל, מוסד ששימר את המודעות במשך הרבה שנים, ופוגעים בו.

"בשבילנו, הנגנים, שהמוסיקה היא מפעל החיים שלנו, הפגיעה הזאת יוצרת ריק מסוכן", ממשיך ברנר ומבקש מחובבי הג'ז להמשיך ו"להפציץ את העירייה עם פקסים ואימיילים". "זה לא פשוט להיות נגן ג'ז במדינה הזאת. ג'זיסטים לא חיים טוב, לא מוצאים פרנסה. אז אנחנו נאחזים בשביב התקווה שמציע הפסטיבל. גם אם הוא לא מתגמל, הוא נותן לנו פלטפורמה ומתייחס בכבוד לאמנות שלנו. אז עכשיו גם את זה רומסים. זה כואב".

דניאל צ'צ'יק

"ההחלטה הזאת מעציבה מאוד", אומר החצוצרן אבישי כהן. "אני חושב שהאנשים בעיריית תל אביב לא מודעים לכך שהג'ז הישראלי נהפך לאחד מענפי היצוא התרבותי הכי חשובים של המדינה הזאת. הנגנים שיוצאים מכאן מנגנים בבמות הכי חשובות בעולם, וחבל שכאשר הם חוזרים לארץ יש להם פחות ופחות מקומות לנגן בהם. הקיצוץ הזה מקומם בעיקר בעיר כמו תל אביב, שאמורה להיות המקבילה הישראלית של ניו יורק".

כהן ניגן בצורה פנטסטית בפסטיבל ג'ז תל אביב האחרון, והוא מספר שכאשר יצא לרחבת הסינמטק אחרי ההופעה "היה לי כל כך כיף לדבר עם אנשים, להרגיש את ההרגשה הזאת שאני מרגיש תמיד בפסטיבלים בעולם, רק שזאת היתה תל אביב, וזה היה כל כך טבעי ומרגש. אני מקווה שחולדאי ישקול מחדש את הקיצוץ".

דניאל צ'צ'יק

"זו החלטה עלובה של העירייה ושל היושב בראשה", אומר אלברט בגר, שהופיע כמה פעמים בפסטיבל ואף רקם בזכותו קשרים עמוקים עם כמה מגדולי הג'זיסטים האמריקאים. "הפסטיבל הזה הוא פסטיבל הג'ז האולטימטיבי היחיד שיש בישראל. הוא מאפשר לקשת רחבה של מוסיקה להתקיים בתוכו: ממיינסטרים, ואפילו פופ שנושק לג'ז, עד לאוונגרד שאי אפשר למצוא בשום פסטיבל אחר. אז דווקא את זה לקצץ?

"כמוסיקאים, יש לנו כאן אינטרס", ממשיך בגר. "לא נשאר לנו איפה להופיע במדינה הזאת. הכל הולך ונסגר ומידרדר מדחי אל דחי. איזו עיר אמורה לתת מענה במצב כזה אם לא תל אביב? היא אמורה להיות הבירה התרבותית של המדינה הזאת, לא? אז במקום לתת מענה, חולדאי עושה את ההפך וגודע סתם כך את הפסטיבל. אני חושב שזה צעד בוטה ומכוער, שזאת שואה תרבותית, ואני מבקש שתצטט אותי, אל תעגל פינות. יש לי בטן מלאה.

"המאבק בהחלטה הזאת צריך להיות בוטה. אנחנו צריכים לצאת לרחובות, וכל האמנים צריכים להצטרף אלינו כי זאת לא רק בעיה של הג'זיסטים. זאת בעיה של התרבות הישראלית כולה, שהופכת לזולה ופשטנית וחסרת תכנים. הפרצוף שלנו הולך והופך לקטן ומושתן, והאחראים הם שעומדים בראש הפירמידה ויושבים על הברז הכלכלי. 'חסר לנו גרוש וחצי בתקציב? בואו נפטר את הש"ג הזה שנקרא פסטיבל הג'ז של תל אביב'".
מעיריית תל אביב נמסר כי "המחויבות העירונית לפסטיבל שרירה וקיימת. נהפוך הוא, דווקא מתוך חשיבה ודיון כוללים על תוכנית האירועים בעיר, ועל מנת לחזק ולרענן את התוכנית הכללית ואת הפסטיבל בפרט, הוחלט על הפיכתו לאירוע דו-שנתי".

עכשיו הכל מובן. הקיצוץ בפסטיבל נעשה במטרה לחזק אותו. בדיחה טובה, אבל למה על חשבון המוסיקה והתרבות שלנו?

***

מקצצים גם באילת

גם בפסטיבל הג'ז באילת קיצצו, אבל למרות האיומים של מנהליו ההכנות נמשכות כרגיל
פסטיבל ג'ז תל אביב הוא לא פסטיבל הג'ז היחיד שספג קיצוץ משמעותי בתקופה האחרונה. גם פסטיבל הג'ז באילת, הגדול מסוגו בישראל, ספג מכה כלכלית קשה: תקציבו, בהיקף של 1.45 מיליון שקלים, קוצץ בכשליש והוא כעת מיליון שקל בלבד.

כפי שפורסם לאחרונה ב-ynet, המנהלים האמנותיים החדשים של הפסטיבל, דובי לנץ ואלי דג'יברי, שלחו מכתב זועם לעיריית אילת ולמינהלת התיירות בים האדום, המתקצבות את הפסטיבל. "לדעתנו זו מכת מוות למוסד שמתגאה ב 25 שנות קיומו", כתבו לנץ ודג'יברי. "נראה לנו כי לאלו שהחליטו את ההחלטה הנמהרת הזאת ממש לא אכפת להשתתף בהלוויה של אחד המוסדות התרבותיים החשובים במדינת ישראל... אנחנו לא יכולים לראות את עצמנו ממשיכים בעבודתנו על הפסטיבל בתנאים אלה, היות שהמוצר שייצא תחת ידנו יהיה פגום ולא יביא אליו קהל כמצופה".

שבועיים וחצי אחרי פרסום המכתב החריף לא התממש האיום של לנץ ודג'יברי. שני המנהלים האמנותיים ממשיכים בעבודתם על הפסטיבל. דג'יברי העדיף השבוע שלא להתייחס למכתב, ואת תגובתו של לנץ לא ניתן היה להשיג. בתשובה לשאלת "הארץ" אם תקציב הפסטיבל אכן קוצץ מ 1.45 מיליון שקלים למיליון, נמסר מהפסטיבל: "ההכנות לפסטיבל בעיצומן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו