להאזין למלאכים: על האלבומים של דיימון אלברן וג'ק וייט

העושר המוסיקלי של דיימון אלברן ב"ד"ר די" עשוי להישמע מאתגר מדי לחובבי "בלר" וה"גורילז", וג'ק וייט יוצר אווירה קרקסית באלבום הבכורה שלו

משה קוטנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה קוטנר

דיימון אלברן הוא אחד המוסיקאים הפוריים ביותר כיום. אחרי אוסף פרידה של להקת ה"גורילז" ופרויקט של מוסיקה אפריקאית, הוא ממשיך לעשות מה שבא לו. "ד"ר די" עלה לראשונה בשנה שעברה כאופרה בפסטיבל מנצ'סטר שתעלה שוב בקיץ בלונדון כחלק מאירועי המשחקים האולימפיים. את הרעיון הגה אמן הקומיקס אלן מור ("Watchmen") שהחליט בסופו של דבר לא להשתתף בהפקה.

האיש במרכז האופרה, ד"ר ג'ון די, הוא מתמטיקאי, אסטרונום ומיסטיקן בריטי שפעל במאה ה-16 ונחשב מקור השראה של שייקספיר. הוא נעזר בכוכבים כדי להחליט על מועד הכתרתה של אליזבט, ובערוב ימיו התמסר להאזנה לקולות מלאכים. כמו אלברן, די ראה מעבר לגבולות השמרניים של תחום פועלו ובכל זאת זכה לתמיכת הממסד.

דיימון אלברן. ממשיך לעשות מה שבא לוצילום: לינדה ברונלי

"ד"ר די" הוא בעצם אלבום סולו של אלברן, שנוטה מאז ימי "בלר" לשיתופי פעולה שבהם הוא לפעמים דמות מצוירת ולפעמים מפיק מוסיקלי. רגעים מסוימים באלבום החדש עשויים להיות מאתגרים במיוחד לחובבי "בלר" וה"גורילז". כשהשירה האופראית הדרמטית נכנסת לפעולה בקטעים כמו "קורניישן" או "אה פרייר", האווירה אמנם שמימית לא פחות מבכמה מרגעי השיא של "בלר" בשנות ה-90, אבל באופן אחר לגמרי. ב"קורניישן", קטע המלכת המלכה אליזבט, שבהופעה דמותה מרחפת מעל הבמה, יש שירה נשית מלאכית, נגינה של תזמורת בי-בי-סי ואזכור של החתונה המלכותית האחרונה. בקטעים אחרים שילב אלברן פולק, מוסיקה כנסייתית ואפריקאית, לצד ציוצי ציפורים ואזכורים לעיסוק במאגיה.

העושר המוסיקלי ורוחב האופקים מרשימים, אבל הקטעים המרגשים באמת הם לא אלה שבהם אלברן מרחיק למאות קודמות או מקומות אקזוטיים, אלא דווקא הבלדות הצנועות שמזכירות את המגע המלודי המדויק שלו. אלה הם "קתדרלס" הנוגה ו"דנסינג קינג", עם מטען גנטי מלודי של "פט שופ בויז".

טקסטים גועשים

ג'ק וייט הקליט את אלבום הסולו הראשון שלו בנסיבות דומות לאלה של אלברן. הוא התפרסם בלהקה שהגדירה תקופה ברוק, "וייט סטרייפס", ובה בעת ניגן בשתי להקות נוספות ("רקונטאור" ו"דד וותרמן"), יצר מוסיקה לפסקולים והופיע בסרטים.

לאלבום החדש, "בלאנדרבס", שיוצא אחרי עשור וחצי של שיתופי פעולה בהרכבים, שמר וייט כמה מהשירים המוצלחים שכתב. איך שלא מסתכלים עליו, זהו אלבום פרידה מובהק. בתקופת יצירת האלבום הודיעו וייט ומג, שותפתו ל"וייט סטרייפס", על הפסקת פעילות הלהקה. בה בעת וייט נפרד מאשתו בשש השנים האחרונות, קארן אלסון. בת הזוג לשעבר מספקת קולות ליווי לשירים באלבום, שעוסקים במערכות יחסים שמתפרקות לרסיסים.

ג'ק וייט. אלבום פרידה מובהקצילום: אי-פי

הדרמה מתחילה כבר בעטיפה הגותית שבה וייט נראה כמו כוכב אחד מסרטי "העורב" וממשיכה בטקסטים גועשים על מצבים קיצוניים, אלימות ואסונות רגשיים. "כשאומרים לך שלא יכולים לחיות בלעדיך, לא משקרים לך, הם לוקחים חתיכות ממך ועוזבים", הוא שר ב"מיסינג פיסס" הקופצני. לעתים קרובות ובאופן מנוגד לטקסטים, המוסיקה שלו מרוממת ומאופיינת בגמישות סגנונית המשלבים את צלילי הפרויקטים הקודמים שלו, לצד בלוז-רוק, פסיכדליית סיקסטיז, ג'ז ואמריקנה.

וייט חידש באלבום את קלאסיקת הריתם אנד בלוז של ליטל וילי ג'ון, "'I'm Shakin", והוסיף לגרוב המקורי שלה גוון חלוד. המעברים המהירים משרים אווירה קרקסית, שיקבלו ביטוי גם בסיבוב ההופעות של האלבום שבו יהיו שתי להקות ליווי - האחת נשית והאחרת גברית. וייט יחליט ביום של ההופעה מי מלהקות תלווה אותו בערב. *

דיימון אלברן - "Dr Dee" (הליקון)

ג'ק וייט - "Blunderbuss" (אן-אם-סי)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ