הצד האפל והמלנכולי של נורה ג'ונס

באלבום הנוכחי, "Little Broken Hearts", פונה הזמרת האמריקאית לכיוון חדש ועוזבת את הסאונד השורשי והטבעי של אלבומיה הקודמים

ג'ון פרליס, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ג'ון פרליס, ניו יורק טיימס

באחד מערבי חודש מארס השנה נהרו עשרות אנשים אל ה"ליבינג רום", מועדון זמרים-יוצרים בלואר איסט סייד במנהטן. הם לא באו לחינם. שמועה פשטה כי נורה ג'ונס ולהקתה יבצעו באותו ערב שירים מאלבומה החדש, "Little Broken Hearts".

"אני מזיעה ומתוחה", אמרה ג'ונס, בת 32, לקהל לאחר שביצעה כמה שירים. "אני מרגישה מוזר כי אתם לא מכירים את השירים. אני מוטרדת, מה דעתכם עליהם?"

הקהל השקט שמע את 12 שירי הפרידה הממלאים את אלבומה החדש. זהו ללא ספק האלבום האפל והמלנכולי ביותר של ג'ונס, אם כי גם אלבומה הקודם, "The Fall" מ-2010, עסק ברומן כושל. היא החלה את ההופעה בשורה: "בוקר טוב, המחשבות שלי על פרידה שוב על השולחן". השירים, שכתבה עם המפיק בריאן ברטון (דיינג'ר מאוס), עוסקים בכמיהה, חרטה, צער, בגידה, הקלה ונקמה.

כמה שבועות לאחר ההופעה, ג'ונס עדיין נזכרת במתח שחשה אז. "זה היה מביך", אומרת הזמרת, שמכרה מיליוני עותקים מאלבומיה הקודמים. "תחושת החשיפה גדולה כשמבצעים חומר חדש".

נורה ג'ונסצילום: רקס

יותר צער מכעס

המוסיקה שלה התקבלה כאנטיתזה לפופ הסינתטי, אפילו כמפלט ממנו - נקודת מפגש מלודית ונינוחה של פולק, ג'ז וקאנטרי. היא קנתה לה אוהדים בני כל הדורות וזכתה בשלל פרסי גראמי. ב"The Fall" המוסיקה שלה נעשתה דומיננטית יותר. היו בה יותר גיטרות חשמליות ואפילו קצת דיסטורשן. באלבום הנוכחי היא פונה לכיוון חדש - במקרים רבים עוזבת את הסאונד השורשי והטבעי של אלבומיה הקודמים.

האלבום אפוף ערפל שמימי. כלי נגינה סטנדרטיים מקבלים צליל שונה באמצעות אפקטים אחרים, כל אחד מהם ממוקם בממלכה קולית משלו; העיבודים מתווים מבנים ברורים של פופ, אך למעשה יוצרים רקע שמזכיר רוחות רפאים. לדבריה, האלבום החדש הוא "הכי ניסיוני" שלה.

ואילו ברטון אומר: "האלבום קצת שונה ממה שהמעריצים שלה מצפים לשמוע. לא ניסינו להתחבב על העורכים ברדיו או משהו כזה. זה היה הדבר האחרון שהטריד אותנו. עשינו את האלבום שרצינו לעשות".

קולה השקט, המלנכולי, הלא מאומץ של ג'ונס, נשמע אינטימי. השירים החדשים תמציתיים וניכרת בהם מודעות לשורות קליטות; שירי פופ ההולמים את הגדרתו של ברטון: "שירים מלודיים שיכולים לתקשר בקלות". הטקסטים גלויי לב וכפי שאומרת ג'ונס, "אפשר להתחבר אליהם בקלות". בסינגל הראשון, "Happy Pills", היא שרה: "הגיע הזמן לזרוק את זה; אני רוצה לוודא שלעולם לא תבזבז שוב את זמני".

אבל באלבום יש יותר צער מכעס: "ניסית להחליף אותי, אבל לא הגעת רחוק; ואני ניסיתי לנקום בך אבל רק נפגעתי", שרה ג'ונס ב"4 Broken Hearts". המקצב הדליל והחובט והמלודיה הקצבית של "Say Goodbye" נושאים הערות מרירות: "אתה לא צריך להגיד את האמת, כי אם תגיד את האמת גם אני אגיד את האמת". ובל נשכח את "מרים", שבו מנגינה אצילית המזכירה שיר ערש מספרת שהזמרת רוצחת את יריבתה.

"אנשים מגיבים לשיר הזה בצורה מוזרה", אומרת ג'ונס בחיוך. "יש לי חברות שטופחות לי על השכם ומתחילות לצחוק. היו בחורים שהחווירו ואמרו, ‘אני לא בטוח שכדאי שהשיר הזה יהיה באלבום'. אנשים אמרו לי, ‘זה השיר האהוב עלי'. אחרים אמרו, ‘השיר הזה מפחיד אותי'. הם צודקים, יש בו משהו מפחיד".

השירים, מודה ג'ונס, מעוגנים בחייה. "קשה מאוד להיפרד, גם אם את זו שיוזמת את הפרידה", היא אומרת. "זה לא כיף. לפעמים זה דרמטי ומורכב. אני מתרחקת וחושבת, למה זה היה מוכרח להיות כל כך מורכב ודרמטי?" ועם זאת, "אני לא רוצה לשיר את היומן שלי. אם האלבום היה כמו יומן, הוא היה פחות כיפי".

נורה ג'ונס: Say Goodbye

השיר המושלם

ג'ונס כתבה את האלבום כולו, מלים ומנגינה, באולפן עם ברטון. השניים נפגשו ב-2008, כשהוא ביקש ממנה לשיר באלבומו "Rome", הכולל מוסיקה מאת המלחין האיטלקי דניאל לופי. היא שרה את התפקיד הנשי באלבום, לצד ג'ק וייט. ג'ונס וברטון התיידדו ועשו ניסוי בן חמישה ימים שבהם חיברו שירים באולפן שלו, אך דרכיהם נפרדו לכמה שנים. כשהציעה לו להפיק שירים שכבר כתבה ל"The Fall", הוא סירב; הוא רצה לעבוד אתה בשיתוף פעולה מלא על שירים חדשים.

ב-2011 הסתנכרנו לוחות הזמנים שלהם; לשניהם היה זמן פנוי ביולי ואוגוסט. הם שלפו את ההקלטות המוקדמות שלהם והתחילו לחשוב על שירים חדשים. בשלב מוקדם פישפש ברטון באוסף הדיסקים שלו, כדי להשמיע לג'ונס את "Dreams" של "פליטווד מק" - "השיר המושלם" בעיני שניהם, לדברי ג'ונס. היא זוכרת שחשבה, "גם אנחנו יכולים לכתוב שיר כזה".

באולפן של דיינג'ר מאוס, מקום חסר יומרות שהוסב לאולפן ממשרד עורכי דין, הם בנו מרקמי מקצב ופיסות מלודיה. האולפן "די קטן ודי חשוך", היא אומרת. "אני חושבת שאילו היינו באולפן שטוף שמש, האלבום הזה היה נשמע אחרת".

העבודה עם ברטון השפיעה על תהליך הכתיבה שלה. "הוא עובד בשיטה מעולה", היא מספרת, הוא אומר דברים כמו ‘זה מצוין אבל צריך פה בהתחלה עוגן, שורה קליטה שתחזור שוב'. אף פעם לא חשבתי בצורה הזאת, כי כל השירים שלי חופשיים יותר, ואם היו עוגנים - זה קרה לא בכוונה. העוגנים שלו מכוונים מאוד. בהשפעתו גם אני התחלתי לחשוב על כך. זה היה שיעור מצוין, שלימד אותי איך לעשות דברים אחרת".

עטיפת האלבום

לדברי ברטון, "ניהלנו אין סוף שיחות באולפן ומחוצה לו על יחסים, אהבה וכל הדברים האלה. תמיד יש שאלות, תמיד יש דברים שמתנגשים, יש לפעמים דברים בלב ובראש שממש מסבכים אותך. אומרים שאומללות אוהבת חברה, וזה קורה. אתה עובר חוויה, מספר עליה למישהו והוא עוזר לך לעבור את זה. זה יותר נעים ככה. לבטא זאת בשירים - זה עניין טבעי".

כמה אמת מחייה חושפת ג'ונס בשירים - זאת יודעים רק כותבי השירים. מאחר שברטון הצטרף לכתיבת הטקסטים, האמת והבדיה שזורות בשירים "שורה אחרי שורה", אומרת ג'ונס. "אני יודעת איפה המלים האמיתיות, בריאן יודע, זה בסדר. אין רע בעיני בשיתוף בתחושות שלך, בייחוד אם אנשים יכולים להתחבר אליהן. אל תפרשו זאת כפשוטו. אל תלכו להרוג אנשים. זה רק שיר. הוא נועד לשחרר את הרגשות האלה דרך משהו לא מסוכן. זה מקום בטוח שאפשר להרגיש בו כך. אף אחד לא יגיד לך שאתה לא בסדר כי כתבת שיר על התחושות שלך".

הבידוד והאומללות שעולים מן האלבום אינם משקפים את מצבה הנוכחי. "יש לי חבר", היא אומרת. "יחסית לאלבום כזה עצוב, אני ממש מאושרת. לא יהיו עוד תקליטי פרידה. שניים זה מספיק".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ