בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיצד המוסיקה משפיעה על המוח?

מדוע מוסיקה מעוררת רגשות וכיצד אפשר לזהות יצירה קלאסית בלי להקשיב לה - אלה אחדות מהשאלות שמעניינות את חוקר המוח פרופ' דניאל לויטין. אז למה פול מקרטני לא רצה לקרוא את הספר שלו?

39תגובות

כשעץ נופל ביער ואין איש בסביבה, האם הוא משמיע קול? "תלוי כיצד אתה מגדיר קול", אומר פרופ' דניאל לויטין בראיון טלפוני. עם זאת, צליל, בעיניו, מתרחש במוח אדם ולכן "אמנם נפילת עץ תגרום להפרעה באטמוספירה שתתבטא בשליחת גלים אקוסטיים ביער. אבל עד שאלה יגיעו לאוזני יצור חי כלשהו, אי אפשר להגיד שנוצר צליל כלשהו".

לויטין, בן 54, הוא פרופסור לפסיכולוגיה, מוסיקה ומדעי המחשב במחלקת הפסיכולוגיה ומדעי המוח של אוניברסיטת מקגיל במונטריאול. שם, במעבדה חדשנית שהקים, הוא חוקר לצד מוסיקאים, טכנאים, סטטיסטיקאים, פסיכולוגים וכימאים את השינויים הקוגניטיביים שמתרחשים למשמע מוסיקה.

דרך סדרה של אירועים מנטליים, לרוב תת הכרתיים, הוא שואף להגיע לייצוג סופי של הגירויים ראשוניים שנקלטו באוזן; לראות איך מוסיקה באה לידי ביטוי בתוך ראשנו.

ספרו "This Is Your Brain On Music: Science of A Human Obsession", שיצא ב-2006 ותורגם לשפות רבות, עוסק בהשפעות הביולוגיות והפיסיות של מוסיקה על האדם. הוא מתאר קשרים בין מאפיינים מוסכמים של מוסיקה כמו קצב, גובה צליל והרמוניה לתחומי מחקר ובהם נוירוכימיה, פסיכולוגיה קוגנטיבית ואבולוציה. בעקבות הספר הופקו שני סרטי תעודה טלוויזיוניים. בראשון מתארח בובי מקפרין, בשני סטינג.

אוון איגן

לפני שנהפך לחוקר מוח היה לויטין טכנאי סאונד ומפיק מוסיקלי. הוא גם מנגן בגיטרה, גיטרה בס וסקסופון. כנגן, איש אולפן הקלטות ויועץ מוסיקלי עבד בין השאר עם סטיבי וונדר, "סנטנה" ו"סטילי דן".

ספר אחר שלו, "The World In Six Songs", שיצא ב-2008, מתאר כיצד המוח התפתח לצרוך וליצור מוסיקה, כדי לתווך רעיונות ורגשות. הוא מסביר זאת באמצעות סוגי שירים שמדברים על ידע, חברות, דת, נוחות ואהבה.

לויטין, העוסק גם בסטטיסטיקה, כותב בין השאר על "חוק 10,000 השעות". על פי החוק, על מוסיקאי, שחקן או ספורטאי, להתאמן לפחות עשרת אלפים שעות (שלוש שעות ביום במשך עשור) כדי להגיע לרמה הגבוהה ביותר.

האם סריקות דימות המוח אכן מראות כי אימון והתמדה בהכרח מביאים לשיפור היכולת?

"הוכחנו שקורים שינויים ברורים במוח עקב אימון והתמדה. המבנה הניורוכימי משתנה ונוצרים יותר ויותר קשרים בין אזורים שונים במוח. חלקים ממנו אף נעשים גדולים יותר, כמו שריר במאמץ. למידה דורשת מיזוג ואיחוד הידע ברקמות העצבים. ככל שהניסיון גדל וחוזר על עצמו, כך גדלה יכולת המוח לזכור את החוויה וללמוד אותה".

פול מקרטני ידוע כמי שהעדיף לא ללמוד את התיאוריה של המוסיקה.

"הוא קיבל את הספר שלי, This' 'Is Your Brain On Music, מג'ורג' מרטין, המפיק של הביטלס. כשהוא הגיע לפרק השני, הקדמה שמסבירה כמה מושגים תיאורטיים במוסיקה, בחר להניח את הספר בצד. אני מניח שחשש מהפיתוי להתחיל לכתוב כמו ש'צריך' במקום איך שנשמע לו הכי טוב".

יש רבים שלא מעוניינים להיות מודעים לאופן שבו מוסיקה משפיעה עליהם עכשיו או בעתיד, בין השאר מחשש שההאזנה תהיה שכלתנית מדי ומודעת ותפגע בחוויה.

"נכון, אני בעצמי הרגשתי כך לפני שהתחלתי לחקור. לכן הייתי זהיר מאוד בזמן המחקר. אבל בדיעבד התברר לי שהפחד היה מיותר. בכל פעם שלמדתי דבר חדש ומפתיע, הוא רק סיקרן ודירבן אותי לחקור עוד - מה שהוביל בכל פעם מחדש לשלוש חידות חדשות".

בין הקצב למלודיה

הוא מתעקש כי אינו מוכיח דבר בנוגע למוסיקה, אלא רק חושף, באמצעות שיטות מדעיות, את ההשפעה שלה עלינו. "מעניין אותי להבין למה מוסיקה מאז ומתמיד היתה חלק מאתנו, מנקודת מבט ביולוגית. אני גם רוצה לחשוף יותר עובדות על הדרכים שבהן היא מעוררת בנו רגשות. בנוסף, מוסיקה ושפה הן דברים דומים מאוד. לשפה יש אלמנטים מוסיקליים, קצב, מלודיה". דוגמה למלודיה שבשפה מתבטאת באופן שבו נשמעת שאלה לעומת האופן שבו נשמעת קביעה, אפילו אם המלים במשפט זהות ולא משנה באיזו שפה. על בסיס זה, בין השאר, חיות מבויתות מתקשרות עם בעליהן".

בלומברג

כל בני האדם, הוא מוסיף, "יודעים את ההבדל בין שמח לכועס, גם בלי שיבינו את משמעות השפה שבה נעשה שימוש כדי להעביר את המסר". הוא מדגים זאת בזיכרון ילדות שלו מסדרת האנימציה "צ'רלי בראון" שבה דמות המורה בבית הספר אף פעם לא מדברת, אלא מוציאה קולות של טרומבון. "תמיד היה ברור לצ'רלי בראון אם היא כועסת או מרוצה".

על פי הספר אתה סבור כי השפה המוסיקלית הקדימה את השפה המדוברת.

"אני לא משוכנע שהיא הקדימה אותה, אבל נראה לי הגיוני, מכיוון שבשפה המדוברת כבר ישנם האלמנטים המוסיקליים מוטמעים בתוכה. שני ההבדלים המעניינים בין שפה למוסיקה הם שמוסיקה אינה מתייחסת לעולם באופן ספציפי כמו השפה. וההבדל הגדול השני ביניהן הוא שהתקשורת המוסיקלית היא הרבה יותר אמוציונלית מזאת המילולית".

כאשר לויטין אומר שמוסיקה יותר אמוציונלית משפה מילולית כוונתו שיש בה יותר מידע מהסוג שמחולל שינויים ניורוכימיים. עוד טוען לויטין בספרו כי רק בעת החדשה הופרדו המלים ריקוד ומוסיקה. לפני כן שתיהן היו למלה אחת ברוב התרבויות. "לפני כ-500 שנים החלו באירופה לבנות את אולמות הקונצרטים הראשונים. קודם לכן ברחבי העולם נהוג היה להאזין למוסיקה ולרקוד באותו הזמן". אולמות הקונצרטים, הוא אומר, יצרו לראשונה הפרדה בין המבצע למאזין. כך קהל חווה מוסיקה רק דרך האזנה והתבוננות. "שני ההבדלים הגדולים שנוצרו הם בין המבצע למאזינים ובין פעולת ההאזנה לפעולת הריקוד. והרי זה לא טבעי, אפילו כשאתה קורא על הלויים הקדומים בברית הישנה, למשל, הם תמיד שרו ורקדו תוך כדי כחלק מהטקס".

שם הספר "This Is Your Brain On Music" הוא פרפראזה על סיסמת קמפיין למלחמה בסמים שיזם הנשיא רונלד רייגן בארצות הברית בשנות ה-80. מה הקשר המדעי בין שימוש בסמים להאזנה למוסיקה? "מוסיקה משנה את המבנה הכימי במוח בדומה לשימוש בסמים לא חוקיים מסוימים", אומר לויטין. "אנחנו יודעים שישנם אנשים המשתמשים במוסיקה כמו שאחרים משתמשים בסמים. מאזינים למוסיקה מסוימת כדי להצליח לצאת מהמיטה בבוקר, או נרגעים עמה כשחוזרים מהעבודה, משתמשים בה כדי לבצע מטלה אחרת באותו הזמן. האזנה למוסיקה נוטה להפעיל את אותו אזור במוח שאחראי על תחושת העונג, על ייצור והפרשת הדופמין. עם זאת, לא כל סוג מוסיקה תיצור אצל כל אחד את השינוי הזה במוח. זה תלוי בטעם המוסיקלי האישי".

רויטרס

תינוקות תופשים את המרחב והסביבה באופן יותר פסיכדלי מכפי שאפשר להעלות על הדעת; כל החושים שלהם בגיל הינקות הם מקשה אחת; הם רואים צלילים, חשים אותם פיסית ואף מסוגלים ליצור קשרים אסוציאטיביים בין טעמים למנגינות. אחד מתוך 200 בני אדם ימשיכו לחוות אלמנטים מסוימים של התופעה, הנקראת סינסתזיה, ברמה פחות טוטאלית מזאת שחווים תינוקות. בין המוסיקאים אפשר למצוא זאת אצל הזמר בילי ג'ואל, הכנר יצחק פרלמן, המוסיקאי האלקטרוני אפקס טווין ומייסד להקת "פינק פלויד", סיד בארט.

מדוע אנחנו לא מצליחים להבין או להתרגש ממוסיקה מסגנון מסוים? "הגמישות הנוירולוגית שלנו ויכולת הלמידה של המוח מואצת בשנות הילדות ומאטה בגיל העשרה", מסביר לויטין. הדבר נכון גם בנוגע ליכולתנו לקלוט מוסיקה בעלת מבנה שחדש לנו. לכן גם קל יותר לילדים לקלוט שפות זרות מאשר למבוגרים. "כל מוסיקה חדשה שאנו שומעים מתמזגת במערכת ההקשרים של המוסיקה שהכרת עד אותו שלב. כך שאנחנו כל הזמן מוסיפים מידע לאותו מאגר המידע הקוגניטיבי, אבל בפועל שולפים את אותו מידע ומנתחים אותו על בסיס מה שאנו כבר יודעים".

אלמנט ההפתעה

על פי לויטין, כל מה שאנחנו מוצאים מהנה במוסיקה קשור באלמנט ההפתעה. כשהמוסיקה צפויה מדי אנו משתעממים ממנה. כשהיא מפתיעה מדי אנחנו מתוסכלים ממנה. "יש מוסיקה שמפתיעה אותנו ששומרת אצלנו על רמת קשב ועניין. השינויים הללו, שרבים מהם כביכול לא נקלטים, הם אלו ששומרים על המוח דרוך ובהאזנה". מן העבר השני יש גם מוסיקה שכל כך מפתיעה אותנו, הוא אומר, "עד שהיא יוצרת אצלנו דיסאורינטציה כלפיה, וחוסר יכולת להפיק ממנה רגשות".

תפקיד המלחין הוא, לדבריו, למצוא את האיזון בין שני הקצוות הללו. לכן הוא חושב שהגרוב הכי מענג מופק מנגינה חיה של בני אדם. מאחר שנגינה אנושית לעולם לא תהיה מושלמת, ברמה התת-הכרתית השינויים למשל בתזמון בנגינת תו לזה שבא אחריו נרשמים כולם בזיכרון ויוצרים ציפייה, מייחדים אותם משירים אחרים.

האם יש רמת הפתעה אופטימלית להעדפתם של כל בני האדם?

"לא, וזו בדיוק הסיבה שאין שיר שבכל העולם אוהבים או שונאים. לכן זה גם כל כך מרשים כאשר שיר מצליח לפנות לחתך רחב מאוד ולחבר בין אנשים".

מה הסוד של אותן מנגינות דביקות, שירים קליטים וג'ינגלים טורדניים?

"הכינוי הגרמני לאותם שירים מרגיזים שנתקעים לך בראש הוא ‘תולעי אוזניים'. אין לנו ממצאים עליהם דרך סריקות מוח, אלא רק עדויות של אנשים".

יש לפחות דרך להיפטר מהם?

"לא", לויטין צוחק ואז נאנח. "בעצם כן, הדרך היחידה היא לחשוב על שיר אחר שידחוף החוצה את הקודם. כדאי רק לקוות שהשיר החדש שבראש שלך לא ידבק עוד יותר חזק מקודמו. זה כמו לנקות לכלוך עם סמרטוט, אבל אז הסמרטוט מלוכלך ואיך אתה מנקה אותו? יש אנשים שסובלים מזה כל כך חזק שהם לא מסוגלים לעבוד או לישון, זו בעיה של ממש. הם לוקחים תרופות כדי להיפטר מהמנגינות האלה".

אתה מדבר על אנשים הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD)?

"לא בהכרח, אלא כאלה שפשוט נתקע להם שיר בראש. עם זאת, תרופות שרושמים לטיפול ב-OCD אכן עשויות לעזור במצב שכזה".

מה הופך ערימה של צלילים למשהו שאפשר לקרוא לו מוסיקה ולמה יצירות מוסיקליות יכולות להיות כאלו שנעשו גם עם הקלטות שטח, במקום כלי נגינה? לויטין רואה במוסיקה סאונד מאורגן, הגדרה שלטענתו מאפשרת לסגנונות שונים להיחשב למוסיקה. "מה שמייחד מוסיקה מסתם צלילים אקראיים היא סדרה של מערכות יחסים בין הגבהים שלהם", הוא מסביר. "היחס בין גובה תו לתו העוקב אחריו בסולם תמיד יהיה של 6% מהתדר של קודמו. סדרה זו של, הבדלים פרופורציונליים בין גובהי צלילים, יוצרת מוסיקה. למשל השיר ‘Happy Birthday'. אנו מזהים אותו, לא משנה אם התחיל בגובה צליל כזה או אחר, מכיוון שהשוני היחסי בין תו לתו נשאר זהה".

רפרודוקציה: טלי שני

מה בנוגע לנוסחה מוסיקלית לגירוי מיני, האם יש אחת כזאת?

"לא. זה אינדיווידואלי לחלוטין".

מהי התגלית האחרונה והמסעירה ביותר שלך?

"לאחרונה מצאנו באמצעות מחשבים נוסחה מתמטית שעוזרת לתאר את המבנה הריתמי של סגנונות מוסיקליים רבים, סגנונות שהתקיימו במשך 400 שנים". הוא מדבר על מעין חתך זהב מוסיקלי, נוסחה מתימטית המתארת דפוס וצורה שחוזרים על עצמם גם בטבע, באבנים ובעצים, בדפוס שמדענים מכנים פרקטלים. "מלחינים רבים הפנימו את הסדרים הפרקטליים הללו מן הטבע והטמיעו אותם במוסיקה שיצרו, דבר הבא לידי ביטוי יותר במקצבים מאשר במלודיות. הקצב הוא שמבדיל בין מלחין למלחין. לבטהובן היה הקצב הצפוי ביותר לעומת מוצרט שהקצב שלו היה הכי פחות צפוי. עם זאת, לכל מלחין יש חתימת הקצב הייחודית שלו. אני יכול לזהות, בעזרת נוסחה שפיתחתי, למי שייכת יצירה קלאסית מסוימת באמצעות דגימה ממנה במחשב בלי להאזין לה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו