איך להקת "טורטויז" מסתדרת בלי זמר - מוזיקה - הארץ

איך להקת "טורטויז" מסתדרת בלי זמר

קטעי הרוק נשמעים מאולתרים וכמעט דאדאיסטיים, אבל הכל מתוכנן. לרגל בואה של להקת "טורטויז" להופעה בישראל, ראיון עם המתופף והמפיק המוסיקלי שלה ג'ון מקנטייר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי זר אביב

המון מלומדים יש בין מעריצי להקת "טורטויז". אנשים עם ידע נרחב בהיסטוריית הפופ והאוונגרד כאחד, וכן מוסיקאים רבים, בעלי השכלה קלאסית או כזו של ג'ז. הגיוני איפוא לחשוב שגם חברי להקת "טורטויז" הם מוסיקאים מדופלמים, בעלי תארים, אנשים משכילים, אך בפועל "טורטויז" היא להקה שצמחה מתוך תרבות ואידיאולוגיה של Pאנק - הז'אנר שבשנות ה-70 וה-80 כלל הכי הרבה נגנים שלא ממש ידעו לנגן ובעיקר עשו רעש.

"הרבה מהחברים בלהקה לימדו את עצמם לנגן. אנחנו לא חבורה של אקדמאים, אבל אני מניח שאנשים שמנגנים נוטים לאהוב כל מיני דברים במוסיקה, שבאים לידי ביטוי במה שאנחנו עושים", מסביר ג'ון מקנטייר, אחד משני המתופפים והמפיק המוסיקלי של הלהקה, בראיון טלפוני עמו לקראת הגעתה של "טורטויז" לראשונה להופעה בישראל.

"אמנם המוסיקה שלנו לא נשמעת כמו Pאנק, אבל הלך הרוח ודרך העשייה של הדברים מאוד קשורים לPאנק-רוק. זו מעין פילוסופיה או גישה לעשייה יותר מאשר האסתטיקה של הצליל. אולי זה מה שעוזר לרבים להתחבר למוסיקה שאנחנו יוצרים. אין צורך בדרישות מוקדמות בשביל ליהנות ממנה".

חברי "טורטויז" (משמאל): ג'ון מקנטייר, אליוט דיקס, ג'ף פארקר, דאג מקומבס וג'ון הרנדון. סרטים בראש צילום: ג'ים ניוברי

"טורטויז", שתופיע ב-31 בחודש בבארבי בתל אביב, הוקמה ב-1990 בשיקגו. בתוך זמן קצר היא כבר נחשבה למהפכנית בהשפעתה על הרוק העצמאי האמריקאי. את אותם רעיונות Pאנקיסטיים משוחררים היא התיכה לרוק אינסטרומנטלי שכולל השפעות בלתי צפויות כמו ג'ז, אמביינט, פרוג-רוק, דאב, רוק גרמני, אלקטרוניקה ועוד. אף שהמרכיבים כה שונים זה מזה, במוסיקה שלה הם חוברים בהרמוניה, כך ששום סגנון אינו משתלט על האחר.

"טורטויז", כמו ששמה מרמז (אחד ממיני הצבים), היא להקה שפועלת בקצב שלה. אלבום הבכורה, הקרוי על שמה, יצא ארבע שנים אחרי שהוקמה. שנתיים אחריו יצא "Millions Now Living Will Never Die". רק בעקבות אלבומה השלישי, "TNT", שיצא ב-1996 היא פרצה לתודעה. עד אז נחשבה ללהקה מחתרתית. "אני מניח שזה מאוד קשור בתזמון. נראה שאנשים היו מוכנים לצלילים חדשים ב-1996", אומר מקנטייר.

את רוב אלבומיה הוציאה הלהקה בחברת התקליטים האלטרנטיבית משיקגו "Thrill Jockey", שהוקמה בתחילת שנות ה-90. עד כה הוציאה שישה אלבומי אולפן, אלבום רמיקסים והשתתפה בפרויקטים שונים. אלבומה האחרון עד כה, "Beacons of Ancestorship", יצא ב-2009.

ייאמר לזכותו של מקנטייר ששילוב המלים פוסט-רוק או פיוז'ן שתמיד מוצמד ללהקה לא עלה על שפתיו במשך הראיון. "מעולם לא חשבנו על עצמנו כלהקה אקספרימנטלית, אלא ללהקת רוק אינסטרומנטלי", הוא מסביר. אלבום רמיקסים לשיריהם, "Rhythms, Resolutions and Clusters", שיצא ב-1995 כלל אינטרפרטציות חדשות שלהם בסגנון ששילב היפ-הופ, טכנו והקלטות שטח. רק אחרי צאת האלבום השני הם אישרו למוסיקאים אחרים, ובהם ג'ים אורורק ולוק וייברט, ליצור רמיקסים לשירי הלהקה.

סרט טוב

הרכב הלהקה כולל בין השאר שני מתופפים, ויברפון ושני בסיסטים. זמר, לעומת זאת, אין. הבסיסט דאג מקומבס והמתופף ג'ון הרנדון ראו עצמם כחטיבת קצב להשכרה בדומה לגיבוריהם רובי וסליי. אבל עד מהרה פגשו בבסיסט אנדי קיי בראון ובמקנטייר ואליהם הצטרפו נגן כלי ההקשה דן ביטני (שכבר לא חבר כיום). לפני האלבום השלישי והמצליח ביותר, "TNT", עזב הגיטריסט דיוויד פאג'ו ובמקומו הצטרף ג'ף פארקר שהביא עמו השפעות ג'זיות עמוקות.

אף שקטעי הנגינה של הלהקה נשמעים לעתים כמעט דאדאיסטיים, הם אינם מאולתרים כלל. "אנחנו לא מאלתרים", אומר מקנטייר, "אלא כותבים מראש בסטודיו באופן קולקטיבי. נכון שבהופעות יש לפעמים אימפרוביזציה, אבל גם היא עדיין קורית בתוך יצירה שהיא מובנית מראש".

מאז ראשית דרכה, הוא אומר, הושפעה הלהקה גם ממוסיקה לסרטים: "איטלקיים קלאסיים, סרטים של הבמאי ג'ון קרפנטר. בעיקר מוסיקה מסרטים שיצאו בשנות ה-60 וה-70".

האם המוסיקה שלכם עברה שינויים משמעותיים לאורך השנים?

"האינסטרומנטציה שלנו עוברת תהליך מאוד אטי עם כל אלבום שיוצא, ולאחרונה נשמע לי שהקלידים מובילים את הלהקה. זה בא לידי ביטוי בייחוד באלבום האחרון שלנו. נראה גם שאנחנו די מתרחקים מהוויברפון שכבר נהפך למעין סימן היכר של הצליל שלנו. מבחינה סגנונית אנחנו תמיד זזים בין השפעות רבות ובוחרים מהן את מה שנכון לנו".

מה אתם עושים כדי שהאלבומים שלכם לא יישמעו דומים מדי זה לזה?

"אנחנו מאוד מודעים לכך. זו בדיוק הסיבה שלוקח לנו כל כך הרבה זמן להוציא אלבומים. זה אתגר גדול, במיוחד בלהקה נטולת זמר".

שיתוף הפעולה האחרון שלכם היה עם בק וסולן "סוניק יות" לשעבר, תרסטון מור. איך קרה שיצרתם יחד אלבום מחווה למוסיקאי היווני יאני?

"היינו יחד בסיבוב הופעות משותף בחוף המערבי והיה לנו חצי יום חופשי לעצמנו", צוחק מקנטייר, "בכלל לא תיכננו לעשות אלבום גרסאות כיסוי ליאני. מה שיצא הוא יותר סיעור מוחות של רעיונות מוסיקליים בהשראתו".

"טורטויז" גם שיתפה פעולה עם זמר האינדי-פולק בוני "פרינס" בילי. "חבר משותף שהקים חברת תקליטים הציע לנו להקליט אתו", מספר מקנטייר. "בהתחלה תיכננו רק להקליט את גרסת הכיסוי לשיר ‘Thunder Road' של ברוס ספרינגסטין, אבל משם זה זרם להקלטה של אלבום מלא. אנחנו פתוחים להכל. כל מה שצריך זה לפגוש את המוסיקאי הנכון בזמן הנכון".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ