שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שער בזמן של המוסיקה הישראלית

היה הרבה יופי בביצועי הזמר העברי הישן של הזמרת יונית שקד גולן, אבל יהיה מסקרן לשמוע אותה גם בשירים בני זמננו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

המופע היפה הזה נסוב על זמר עברי ישן, שירים שנכתבו משנות ה-30 עד שנות ה-50 של המאה הקודמת, אבל לקראת סופו סטתה הזמרת יונית שקד גולן להרף עין לערוץ אחר. "רצינו לכלול במופע שיר שמזכיר ברוחו את ‘אינתה עומרי'", אמרה, "אבל ככל שחיפשנו ברפרטואר של הזמר העברי, לא הצלחנו למצוא שיר כזה" (שקד גולן והמנהל המוסיקלי של המופע, רמי הראל, בחרו לבסוף ב"בתוך" של יעל טבת ויאיר רוזנבלום, שיר הרבה יותר חדש שבא מעולם שונה לחלוטין מזה של שירי הזמר הישנים).

היה מעניין להיווכח שבכל הרפרטואר העצום של הזמר העברי לא נמצא ולו שיר אחד על אהבה טוטאלית של אשה לגבר, אבל אין להבין מכך שלא היו במופע הזה, שהתקיים במסגרת פסטיבל תרבות של שלום, שירי כיסופים והשתוקקות. היו רבים כאלה, רבים מאוד, אלא שהמושא שלהם לא היה אשה, וגם לא גבר, אלא האדמה, אדמת ארץ ישראל. לא לחינם נקרא המופע "נשימת האדמה". העמקים וההרים, המעיינות והנחלים, השדמות והרגבים - בעולמו של הזמר העברי אלה אינם פריטי נוף דוממים, מסגרת לפעולתו של האדם, אלא גופים חיים ונושמים, מושא לכמיהותיו העמוקות ביותר.

את הרגש העז הזה אפשר היה לחוש בשירתה הנהדרת של שקד גולן - שירה עמוקה, בהירה, חיונית, מדויקת, מלאת הבעה ונטולת מניירות. בביצוע של שקד גולן היתה נוכחות של דבר גדול ודבר קטן בעת ובעונה אחת. הדבר הגדול היה הקול שלה; הדבר הקטן היה הצניעות שקרנה ממנה: ניכר בה שהיא רותמת את עוצמת קולה וחוכמתו לשירותם של השירים. אותם היא הבליטה, לא את עצמה (אולי בשל צניעותה של שקד גולן, המופע הזה לא משך את המוני אוהבי הזמר העברי. צוותא לא היתה מלאה, אם כי בהחלט לא מיותמת).

יונית שקד גולן- שלמה אלימלך - שחרחורת

מנקודת מבטו של מי שאוהב זמר עברי מעמדה קצת מרוחקת, ואם אפשר במנות לא גדושות מדי, הרגעים היפים ביותר במופע היו השירים היותר קטנים ופחות קאנוניים. את "שיר העמק" ו"על גבעות שייח אברק" אפשר לשמוע גם במקומות אחרים. אבל כמה יפה היה להתוודע, למשל, לשיר נפלא כמו "שדות שבעמק" (מלים: לוי בן אמיתי, לחן: אברהם בן חיים), ששקד גולן ביצעה ברגישות ובעמקות. גם "אל העין", "בהר הגלבוע", "זמר" ו"נעמה" זכו לביצועים מצוינים.

העיבוד המוסיקלי היה יפה למדי, אבל הכוונה שעליה הצהירה שקד גולן - הדגשת המוטיבים המזרחיים-ערביים (המודגשים ממילא) בשירי הזמר העברי - לא התממשה בצורה מעניינת במיוחד. גם הפרק שבו התארחה הזמרת הערבייה שירין דניאל עורר רגשות מעורבים. היו הרבה סיבות טובות לאירוח הזה (בין השאר האמירה המובלעת שהזמר העברי נטה להתעלם מנוכחותם של תושבי הארץ הערבים), ונשמעו בו ניצוצות של יופי. אבל ניצוצות לא תמיד מספיקים, והיה משהו לא טבעי ולא שלם בשיתוף הפעולה בין שקד גולן לבין דניאל.

אחד השירים ששתי הזמרות שרו היה "שיר היונה". הביצוע לא היה מוצלח, ועם זאת הוא עורר רצון לשמוע את שקד גולן שרה שירים שיותר קרובים לזמננו, ואולי אף שירים מקוריים, שמאמצים ערכים אסתטיים של הזמר העברי אבל בוראים מהם דבר חדש. הלוואי שזה יקרה בעתיד הקרוב.

יונית שקד גולן במופע "נשימת האדמה". פסטיבל תרבות של שלום. צוותא תל אביב, 22.5

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ