תזכורת לצד האפל של "אבבא"

הוצאה מחודשת של האלבום האחרון של הלהקה, "דה ויזיטורז", מציגה את המעלות של הלהקה דרך שירים נשכחים

משה קוטנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה קוטנר

עד השלב שבו הוקלט "דה ויזיטורז", אלבום האולפן השמיני שלהם (1981), הזוגות שהרכיבו את "אבבא" כבר הספיקו להיפרד. האווירה העגמומית ושבורת הלב של הפרידות, לצד חרדות מהמלחמה הקרה, היו תכנים הולמים לשינוי הכיוון המוסיקלי של ההרכב, שהתקרב לסוף דרכו.

גם באלבום האחרון שלהם, "אבבא" לא ויתרו לחלוטין על גוני הגלידה המתקתקים. זה היה אלבום ההתבגרות המובהק של הרביעייה, שבאופן בלתי נמנע גם הצליח פחות מסחרית - אלבום שבו העולם הופתע לגלות את "אבבא" מתמודדים עם רגשות עמוקים ומודעות חברתית.

על עטיפת האלבום אין כל זכר לכירואוגרפיה השובבית, לעליצות ולגלאם של הרביעייה, שבשלב זה כבר ויתרה על המאמץ להראות שכיף להיות ב"אבבא". הם צולמו בחדר חשוך; כל אחד מחברי הלהקה מביט לכיוון אחר, באווירה מנוכרת, מעוצבת בקפידה.

השיר הפותח את האלבום מבהיר מיד שמדובר ביקום מוסיקלי שונה מזה של "מאמא מיה". "דה ויזיטורז" מתאר אווירה מקפיאת דם; הרגע שבו נציגי המשטרה החשאית מניחים את ידם על אזרח בעל מחשבה חופשית. זה ללא ספק אחד הרגעים הנשכחים לגבי "אבבא", אבל הם אכן כתבו שיר בלהות על החרדה של החיים תחת משטר דיקטטורי.

"איך אהבתי את הפגישות הסודיות שלנו, דיברנו ודיברנו במקומות שקטים, מחוייכים", שרות בנות "אבבא" בקול מסונתז על רקע סינת-פופ מהודק; נשמעות פתאום כמו האמהות הרוחניות של זמרות אלקטרו עכשוויות כמו אליסון גולדפראפ. "דה ויזיטורז" היה האלבום שבו האלמנטים המלנכוליים של הרביעייה הססגונית והעליזה עברו למרכז הבמה.

מלבד "One Of Us" - המתאר תמונה עגמומית על רקע סיום של סיפור אהבה - האלבום אינו כולל להיטים גדולים של הרביעייה, מסוג השירים שנשחקו עד דק. זה בדיוק מקור המשיכה של "דה ויזיטורז". הוא חושף "אבבא" הרחוקה מזו הצרובה בזיכרון הקולקטיבי.

מלבד העיסוק בנושאים שהתרחקו מהדימוי המסטיקי של "אבבא", חברי הלהקה הוסיפו לצליל מושפע הדיסקו שלהם שימוש רב בסינתיסייזרים, בהשפעת המוסיקה האלקטרונית שחילחלה לפופ באותה תקופה. לצדו מופיעים אלמנטים של רוק מתקדם ואווירה אופראית.

בהמשך לשיר שיצרו שנה קודם לכן - "The Winner Takes It All", שעסק בגירושים של ביורן אולבאוס ואנייטה פלטסקוג - "דה ויזיטורז" כלל שיר על הגירושים של בני אנדרסון ופרידה לינגסטד. השיר, "When All Is Said and Done", נכתב מנקודת מבטו של אולבאוס והוקלט רק חודש אחרי הפרידה.

מערכת היחסים בין הזוגות לא היתה הבעיה המשפחתית היחידה שקיבלה ביטוי באלבום - "Slipping Through My Fingers" היא בלדה מתקתקה שבה מקוננת פלטסקוג על תסכול מחוסר זמן לבילוי עם הילדים.

"דה ויזיטורז" הוא האלבום האחרון של "אבבא" שיצא מחדש. חבילת ה"דה-לוקס" של ההוצאה המחודשת כוללת תוספות רבות על תשעת שירי האלבום המקוריים: סינגלים מאוחרים, קטעים שיצאו במהדורות מצומצמות בעבר, גרסאות דמו וקטעי וידיאו.

אחד מהקטעים שנוספו, "קסנדרה", עוסק בפגעי המלחמה, דרך סיפורה של הנביאה שחזתה את נפילת טרויה. ההפקה המלודרמטית וההרמוניות הקוליות של חברות הרביעייה מסייעות לשיר להישמע כמו מלודרמה תקופתית. זו מקבילה מוסיקלית להפקה של הולמארק, כולל משבי רוח מלאכותיים ושיער מתנפנף ברוח.

בין התוספות מופיע הקטע החדש הראשון של "אבבא" שיוצא לאור מאז אמצע שנות ה-90, "From A Twinkling Star To A Passing Angel", גרסת דמו ארוכה שנערכה כמחרוזת. בכמה משירי האלבום - שזמן קצר אחרי יציאתו התפרקה הלהקה רשמית - אפשר לשמוע רמז לכיוון המחזמרי שאליו יתקדמו אולבאוס ואנדרסון. אין זה מקרה שההתנסות בכיוונים מוסיקליים חדשים הגיעה בשלב זה; באותה תקופה הפופ המיינסטרימי הושפע מזרמים מחוספסים יותר כמו הגל החדש והפוסט-פאנק.

עטיפת האלבום

"אבבא" נתפשו פתאום כסמני הקיטש המצועצע של שנות ה-70, תדמית שתדבוק בהם עד שיחזרו להיות משהו ששוב אופנתי לאהוב שנים מאוחר יותר, בדיוק בגלל עמדתם כאנדרדוג ומלכי הטעם הרע. אבל היו גם הרמוניות מושלמות שייהפכו לנקודת התייחסות מרכזית לפופ של שנות ה-2000. "דה ויזיטורז" מצליח להציג את האיכויות האלה דרך שירים נשכחים, שמאפשרים מפגש אחר עם "אבבא", נטול ההקשר המקובע של שיריהם המוכרים.

"אבבא" - "'The Visitors' .Deluxe Edition" (הליקון)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ