ננה צ'רי חוזרת באלבום ג'ז אוונגרדי

מאז שכבשה את מצעדי הפזמונים ב-1988, עברה ננה צ'רי דרך ארוכה. כעת היא מוציאה אלבום חדש עם שלישיית הג'ז הנורווגית-שוודית "The Thing"

ג'וד רוג'רס, גרדיאן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'וד רוג'רס, גרדיאן

ננה צ'רי יושבת במשרדו המעוצב של המנהל האישי שלה. המחרוזת שלצווארה, העשויה ממלכודת עכברים, מתנועעת כשהיא מדברת. שערה המקורזל נראה כפי שהיה ב-1988, השנה שבה סינגל ההיפ-הופ שלה, "Buffalo Stance", הפך אותה לכוכבת. מבחינה מוסיקלית צ'רי עברה דרך ארוכה מאותם ימים. בימים אלה יוצא אלבומה החדש: אוסף של גרסאות כיסוי בסגנון ג'ז חופשי ואוונגרדי.

האלבום, "The Cherry Thing", הוא תוצאה של שיתוף הפעולה שלה עם שלישיית הג'ז הנורווגית-שוודית "The Thing", שההופעות החיות שלה מפורסמות באווירה הפאנקיסטית שלהן: הסולן והסקסופוניסט מטס גוסטפסון נוהג לרסס את יושבי השורה הראשונה ברוק.

לאלה שזוכרים את צ'רי רק בשיא תהילתה (היו לה ארבעה להיטים, לרבות הסינגל "Love Can Build a Bridge", עם שר וכריסי היינד), זה נשמע שידוך מוזר. אבל אחרי שמתוודעים לרקע של צ'רי, המהלך הזה מתחיל להיראות הגיוני.

ננה צ'רי. ג'ז יכול להיות כמו סקסצילום: גטי אימג'ס

צ'רי, שוודית למחצה מצד אמה, גדלה בקומונה היפית בשוודיה. לפני ימי הפופ הסוערים שלה, היא היתה חברה בלהקת הבנות הפאנקיסטית "The Slits", ואחר כך בלהקת הפוסט-פאנק "Panic & Rip Rig". בעשור האחרון היא יוצרת מוסיקה הרחוקה מהמיינסטרים ב"CirKus", קולקטיב שקט הכולל את בעלה, המפיק קמרון מקוויי. אבל יותר מכל בולט הקשר שלה לאביה החורג, חצוצרן הג'ז האגדי המנוח דון צ'רי: השם "The Thing" לקוח משמה של רצועה מאלבומו "Where Is Brooklyn" מ-1966.

צ'רי, כיום בת 48, במצב רוח מרומם. "אני גאה במה שעשינו", היא אומרת על שיתוף הפעולה שהתחיל לפני שנתיים בשטוקהולם, כשמקוויי ואחד מעמיתיו חזרו נרגשים מהופעה של "The Thing". "הם חזרו ואמרו, ‘אנחנו חושבים שזאת הלהקה שלך'. אמרתי, ‘מה אתם מקשקשים?'" היא מגלגלת את עיניה לתקרה. "אבל טוב, בסדר".

צ'רי התחילה לעבוד עם השלישייה; היא החלה לכתוב לראשונה זה שנים. "התחלתי להרגיש תחושה של בהילות. ‘או-קיי, אני הולכת לסגור את הדלתות ולשבת לעבוד. אני הולכת להקליט תקליט סולו'", היא משחזרת.

אלבום הסולו האחרון של צ'רי, "Man" מ-1996, הניב סינגל שדורג במקום הראשון בטבלה הבינלאומית, "Seven Seconds", דואט עם יוסו אנדור. מטבע הדברים, המתח נותן בה את אותותיו. "לא רציתי שאנשים יגידו, ‘ננה מוציאה אלבום יחיד! היא לא הוציאה אלבום כבר 16 שנה'. תשומת לב ממוקדת כזאת היתה יכולה להיות תובענית. זה לא מה שרציתי".

היא יצרה קשר עם חברת התקליטים סמולטאון סופרסאונד מאוסלו, לייבל שחתומים בו אמנים כגון נסיכת הפופ הנורווגית אנני וחלוצי הדיסקו לינדסטרום ודיסקג'וקי. "ואז ‘The Thing' אמרו שהם מוכנים לעשות אתי משהו, וזו היתה בשבילי זכות גדולה. אני מרגישה חיבור נכון לפראיות של המוסיקה שלהם", היא אומרת.

למרבה השמחה, גם "The Thing" מרגישים כך. כמה ימים לאחר הראיון שלח לי גוסטפסון דואר אלקטרוני מלא סימני קריאה: "היא הזמרת הכי מדהימה שעבדתי אתה! נקודה! כי היא יכולה לזרוק את המוסיקה לכל כיוון".

צ'רי והשלישייה הקליטו את האלבום בארבעה ימים בנובמבר האחרון. זה פרק זמן ארוך ביחס ללהקת ג'ז חופשי, שרגילה לעשות הכל בטייק אחד, אומר גוסטפסון - אבל לצ'רי זה ההיפך הגמור. ההקלטות התקיימו באולפן קטן במערב לונדון. "עישנו סיגריות מגולגלות בחדר המדרגות", מחייכת צ'רי. "הקשבתי בחצי אוזן ל'Too Tough to Die' של מרטינה טופלי-בירד. אחר כך דיברנו על הקצב, הם חיפשו ומצאו בערך מה הם עומדים לעשות, והלכנו על זה", היא פוקחת את עיניה לרווחה. "הייתי קצת בהלם מזה".

הלהקה השתעשעה ב-50 שירים. לאלבום נכנסו בסופו של דבר עשרה, כולם פרשנויות אישיות למגוון מרשים של שירים, ובהם אותו קטע של טופלי-בירד שנוגן בחדר המדרגות וקטע מקורי של צ'רי. "השירים נמתחים, הם הולכים לאן שהם הולכים, אבל רצינו שבכל התקליט תהיה תחושה של חבטה. הוא די פרוע, אבל גם די קומפקטי", היא אומרת.

הרצועות הבולטות באלבום הן גרסת הכיסוי הארוכה ל"Dream Baby Dream" של צמד האלקטרופאנק "סואיסייד"; פרשנות מקוטעת ל"אקורדיון" של אמן ההיפ-הופ MF Doom; ותקיפה מטלטלת חושים של "Dirt" של ה"סטוג'ס". אחד הקטעים המרגשים ביותר הוא גרסת כיסוי ל"Golden Heart" של דון צ'רי.

צ'רי אומרת שכיום היא מרגישה שהיא מסוגלת להתמודד עם מורשתו של אביה החורג, מוסיקאי שניגן עם אורנט קולמן ועם ג'ון קולטריין. הם היו קרובים תמיד, היא מספרת. "המוסיקה שלו תלך אתי תמיד, אבל לא התעסקתי עם זה כל כך. ועכשיו התחלתי להתעמק בה", היא אומרת. הוא מת ממש לפני שיצא "Man", וזמן קצר לפני שנולדה בתה הקטנה, מייבל.

"יומיים לפני שהוא מת הוא ישב והניח את הידיים שלו על הבטן שלי. זה היה כאילו הוא הוא שולח למייבל את שארית כוחותיו", היא אומרת בהתרגשות. "לפעמים אני מביטה בה וחושבת, ‘הלוואי שיכולת להכיר אותו'. אבל הוא עדיין אתנו".

היא חששה לבחון את הקשר שביניהם באמצעות המוסיקה. "הרגשתי משהו עצום. רציתי לעשות את זה נכון". המוסיקאי כריסטר בותן - שהכיר לדון צ'רי את "גיטרת הציידים" המלאית, כלי שניגן בו באלבום של לו ריד "The Bells" מ-1979 - ביצע אתם את "Golden Heart". "הם ניגנו יחד כל הזמן, ולכן כשאני שומעת את הצליל שלו, אני כאילו שומעת שיר ערש", היא אומרת.

בימים אלה היא מרגישה כמו מוסיקאית ג'ז. נדמה שהסוגה חילחלה לתוך אורח חייה, לפחות אם לשפוט על פי ההסבר שלה. "ג'ז יכול להיות הסקס שעשיתי לילה אחד", היא אומרת, "או משהו שאני מבשלת". היא צוחקת, ומחרוזת מלכודת העכברים שלה מתנדנדת שוב.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

עטיפת האלבום

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ