שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ראיון

פיונה אפל כבר לא מאשימה אף אחד

מרוב שפיונה אפל כעסה, היא טיפסה על גבעה יום אחרי יום עד שכבר לא יכלה ללכת. לקראת צאת אלבומה החדש היא מספרת מה כל כך הרגיז אותה

ג'ון פרליס, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'ון פרליס, ניו יורק טיימס

פיונה אפל כעסה. כעסה מאוד. "כועסת, כועסת, כועסת", כך אמרה בשיחה ארוכה וגלויה ביום שישי אחר הצהריים בסוהו. לפני כשנה וחצי, לאחר שהשלימה את העבודה על האלבום שייצא ב-19 בחודש - אוסף של שירים עירומים, מוקפים כלי נקישה, שיש בהם תשוקה, תבונה וחריפות כמו כל מה שהוציאה תחת ידיה - אפל כעסה כל כך עד שהתחילה לטפס על גבעה ליד ביתה בווניס שבקליפורניה ולרדת ממנה שוב ושוב.

האלבום היה באזור אי-ודאות בתחום עסקי המוסיקה. אפל דחתה את צאתו עד שיימצא מנכ"ל חדש לחברת התקליטים שלה, אפיק רקורדס. היא לא הוציאה אלבום חדש מאז 2005, וחששה שיצירתה לא תזכה לטיפול נאות בשל הבלבול בחברה. והיא גם היתה בעיצומה של סערה אישית חזקה. "פשוט נשאבתי לתוך מערבולת, הכול נראה נורא", היא אומרת.

היא החלה לטפס על הגבעה במשך שמונה שעות ביום, יום אחר יום, עד שבקושי יכלה ללכת, עד שצלעה, ובסופו של דבר עד שלא יכלה ללכת כלל. ברכיה היו זקוקות לחודשים רבים של טיפולים. "משהו בזה היה טקס מעבר", היא אומרת. "אני חושבת שבריא לאבד דברים או לוותר על דברים לתקופה מסוימת, למנוע מעצמך דברים מסוימים. זו תמיד חוויה מאלפת; הרגשתי ממש כאילו ‘אני צריכה ללמוד ללכת מחדש'".

פיונה אפל. מרבה להתבודדצילום: גטי אימג'ס

בדידות, תנודות במצבי רוח, פעולות כפייתיות, קתרזיס והתחדשות: זה סיפור שאפל סיפרה על עצמה פעמים רבות בשיחה. התחושות האלה מצויות גם בלב השירים שהפכו אותה בעולם הפופ לסמל לטראומה, נוירוזה, טינה צורבת ופגיעה עצמית.

היא סיפרה בעבר בפתיחות על האונס שעברה כשהיתה בת שתים-עשרה, על ההפרעה הטורדנית-כפייתית שהיא לוקה בה, על השתייה המופרזת, על התמוטטויות פומביות ועל חוסר ביטחון עצמי. עכשיו, היא מדגישה, היא מוצאת נקודת הסתכלות אחרת. "אני אדם לחוץ מאוד, כי עדיין הכל כל כך חשוב", היא אומרת. "אני צריכה לתת הכל, את כל מה שיש לי, וזה מתיש, ואיך לעזאזל אני אמורה לעשות את זה עד סוף חיי? אבל אצטרך למצוא דרך לעשות את זה".

אפל הכינה את עצמה לתגובה לועגת כשחשפה את שם אלבומה: "The Idler Wheel Is Wiser Than the Driver of the Screw and Whipping Cords Will Serve You More Than Ropes Will Ever Do" ("הגלגל המכוון חכם יותר מהמברג וחוטי השוט מועילים יותר מכל חבל"). עד מהרה קראה באינטרנט על "השם המגוחך של האלבום החדש של פיונה אפל", היא אומרת. "בטח שתגידו שהוא מגוחך. כי זה מה שתמיד אומרים עלי, נכון?"

אפל קראה ספרי ילדים על אופן הפעולה של מכונות. "כל הדברים האלה מצוינים בתור מטאפורות לחיים", היא אומרת. כותרת האלבום, לדבריה, עוסקת בתפקיד הגלגל המכוון במנוע, שאינו נע ישירות קדימה אלא מחובר לכל הגורמים שסביבו. חוטי שוט משמשים לתקן חבלים שחוקים בספינה. "אם תשתמש בחבל הוא יישחק וייקרע", היא אומרת.

הנהלת מלון גרנד הוטל בסוהו פתחה את הטרקלין-בר שבדרך כלל סגור אחרי הצהריים, לראיון פרטי עם אפל (כעבור כמה שבועות נוספה לראיון שיחת טלפון מביתה בקליפורניה, שנמשכה שעתיים וחצי). בסוהו היא היתה ססגונית, לבושה בשמלת לוונדר במרקם גושני ובמכנסי טייטס עם קשתות בענן ופרחים. הכתפיים הרחבות של הז'קט שלה, מבית סטיב מאדן, סייעו למלא את גזרתה הכחושה; היא אומרת שמאז ויתרה על השתייה הכבדה ואימצה תזונה נטולת גלוטן. היא הפחיתה קילוגרמים רבים ממשקלה. לקראת סשן הצילומים שנקבע לאחרי הראיון החזיקה אפל בחיקה כלב עץ צבוע: דיוקן שעשה האמן פטריק באקלו לכלבת הפיטבול המעורבת שלה, ג'נט, כלבה תועה שהיא הצילה.

אפל, בת 34, כבר אינה נראית כמו המתבגרת שהיתה כשהוציאה את אלבום הביכורים שלה, "Tidal", ב-1996. בקליפ לסינגל מתוכו, שהיה ללהיט, "Criminal", היא נראתה חושנית, מרירה ומיוסרת, וחשפה קול צרוד של אשה מבוגרת. השיר זיכה אותה בפרס גראמי. כשזכתה בפרס הקליפ של אם-טי-וי לאמן החדש הטוב ביותר, היא נשאה נאום רציני בגנות הזוהר של הפופ. "Tidal" נמכר בשלושה מיליון עותקים, ושני האלבומים שבאו בעקבותיו, ב-1999 וב-2005, נמכרו כל אחד מהם ביותר מחצי מיליון עותקים.

פניה של אפל נראות מבוגרות עכשיו. עיניה התכולות נעשו עוד יותר מודגשות ומרשימות. אך היא מדברת בנגינה רצופת עליות ומורדות - מהורהרת, נלהבת עד אובדן נשימה, מצחקקת - של נערה צעירה. לעתים קרובות היא מסיטה את המבט הרחק ממנה או פנימה לתוכה, אך היא אינה מנסה להסתיר דבר.

שיריה הקנו לה קהל מעריצים שהולך אחריה בדבקות, בהערצה מעורבת בדאגה. בדרך כלל היא פוגשת את צופיה בעיניים עצומות. כשהיא על הבמה, הדרך שלה להיפתח למעריצים היא לשיר כאילו היתה לבדה. "אתם דמיוניים! אתם לא אמיתיים!" אמרה לקהל במארס בפסטיבל המוסיקה סאות' ביי סאות' וסט, שם הופיעה לראשונה עם השירים החדשים. "בדרך כלל אני פשוט מנסה להעמיד פנים שאני לבד, כי אני חושבת שככה יוצאת ההופעה הכי טובה", היא אומרת בראיון.

שיריה החדשים של אפל מתגאים בהיותם עירומים. "רציתי שהכל יהיה נקי ככל האפשר, כדי שיהיה אפשר לשמוע הכל", היא אומרת. באלבומיה הקודמים היא נעזרה בנגני אולפן ובעיבודים תזמורתיים, אך "The Idler Wheel" הוא כמעט כולו שיתוף פעולה בין אפל לבין נגן כלי הנקישה שלה, צ'רלי דרייטון.

מיעוט הנפשות הפועלות באלבום מעיד על הבידוד של אפל. לדבריה, היא מבלה כמעט את כל זמנה לבדה. מפעם לפעם היא פוקדת את המועדון "לארגו" בלוס אנג'לס, שם רבים מהאמנים שעבדו אתה - ובהם המפיק שלה לשעבר ג'ון בריון וחברים מניקל קריק - מופיעים דרך קבע, ולפעמים היא נענית לשידולים ומצטרפת לבמה.

באלבום החדש, היא אומרת, "אני נותנת לעצמי פשוט להיפלט החוצה. אני לא בולמת שום דבר". לפעמים מלות השירים שלה מנבאות את המתחולל בחייה. "היו שירים שכתבתי על פרידה מבן זוג לפני שנפרדתי ממנו", היא אומרת. "הייתי חוזרת לשיר הזה, ומבינה פתאום למה כתבתי אותו". שיר חדש ומטריד, "Jonathan", נקרא על שם הסופר ג'ונתן איימס, שממנו נפרדה לא מכבר. היא מכנה אותו "איש נהדר, נהדר".

בשירים החדשים אפל כבר אינה קורבן צדקני. "בחלק גדול מהשירים המוקדמים שלי אני מאשימה אנשים אחרים, ואף פעם לא שואלת אם אני עצמי עשיתי משהו רע, כי אני תמיד מנסה להיות נאמנה וכנה וטהורה לחלוטין", היא אומרת. "נחמד להגיע למקום שבו את יכולה לראות איך פשוט איפשרת לכל הדברים האלה לקרות. זה גורם לך להפסיק לכעוס על אנשים. זה גורם לך להתחיל להיות אמפתית יותר".

בזמן האחרון, על הבמה, היא פוקחת את העיניים ומניחה למוח שלה לקלוט את המבטים הנישאים אליה, את השירה המצטרפת אליה ואת קריאות "אוהבים אותך!". "פעם לא הייתי רוצה להגיד בחזרה ‘אני אוהבת אתכם', כי אני רוצה להגיד את זה רק אם אני מתכוונת לזה", היא אומרת.

אך התגובה שלה הולכת ומשתנה. "כשהייתי ילדה אמרו לי המון פעמים, ‘אני לא יכולה להיות חברה שלך, את אינטנסיבית מדי, את עצובה כל הזמן'. כשעשיתי את האלבום הראשון שלי, חשבתי שעכשיו כולם יבינו אותי, כל אותם אנשים שלא רצו להיות חברים שלי יהיו חברים שלי. זה לא קרה אז, אבל עכשיו אני כן מרגישה שהאנשים האלה הם חברים שלי. ולכן כשהם אומרים, ‘אוהבים אותך', לא אכפת לי מי הם. אני אוהבת אותם בחזרה".

היא מחייכת. "ההצלחה היחידה שלי בכל הנוגע למערכות יחסים היא ההצלחה שלי בקשר עם האנשים שמקשיבים למוסיקה שלי", היא אומרת. "אני חושבת שהם יהיו אתי לנצח, ואני אהיה אתם לנצח. אני מרוצה מזה לחלוטין".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ