אורי זר אביב
אורי זר אביב

"אלה זמנים מדהימים לחיות בהם, אפשר להריח את הצדק באוויר. הנוער סוף סוף אומר ‘פאק יו' לעריצותו של הדור הקודם", אומר כוכב הגראז'-רוק המופרע קינג קאהן, שחוזר לישראל לשלוש הופעות עם הרכב הפאנק הפרימיטיבי שלו "The Black Jaspers".

קאהן, בן 35, קנדי ממוצא הודי, גר בברלין עם אשתו ושני ילדיו. בעיני רבים הוא נחשב כנביא הרוקנרול החייתי של האלף הנוכחי. מאז 1995 היה בכמה להקות בקנדה ובהן להקת הגראז' "The Spaceshits" עם מי שנהפך לשותפו וחברו הקרוב מארק סולטן.

"לפני 12 שנה בערך שש להקות הוציאו תקליטים באותו הזמן בדיוק ונשמטה לי הלסת", הוא מסביר כיצד התאגד סביבו קולקטיב של להקות המכונה "The Death Cult". "פגשתי את כל הלהקות האלה בסיבובי הופעות באמריקה והחלטנו לאחד כוחות". חברי הלהקות אף יוצרים יחד הרכבים חדשים ולדברי קהאן "אפילו המשפחות כבר חברות".

הוא הופיע לראשונה בישראל לפני ארבע שנים עם להקה אחרת שלו, "קינג קהאן וה-BBQ שואו" שבה חבר גם סולטן. כעת הוא ו"The Black Jaspers" יארחו את שון ווד, סולן להקת ההארדקור-פאנק האמריקאית "The Spits", במופע שתחמם להקת "Hell Shovel" הקנדית. ההופעה הראשונה תתקיים היום בלבונטין 7 בתל אביב. מחר הם יופיעו בפאב אוגנדה בירושלים (עם להקת "רוצי בובה") וביום ראשון בפטרייה בקיבוץ דן.

"מה שאני עושה קשור בג'ז חופשי ובדו-וופ, ברוקנרול אמיתי, ויש בו גם אלמנטים של גראז'", אומר קאהן. "זה גורם לדם לרתוח, לבעבע. הכל מתחיל מזעקה". בכל הרכביו התייחס מבחינה מוסיקלית לאבותיו מתקופת הפרוטו-פאנק האמריקאית; להקות כמו "הסטוג'ז" של איגי פופ שפעלו בשנות ה-60 והציגו רוח שונה מילדי הפרחים - מרדנית וחסרת מעצורים. "אין לנו תארים מהאקדמיה, לולא המוסיקה רובנו היינו בכלא או גרוע מזה", אומר קהאן. "המוסיקה שאנחנו עושים היא כורח המציאות".

ב-2008, כשהופיע בישראל, השתתף בסיור עם כומר פרוטסטנטי בירושלים. "הוא לקח אותי לבית לחם, נצרת ומקדש אל-אקצה", הוא נזכר. "ראיתי דברים מדהימים. אבל מה שהיה הכי מדהים זה כשברכב שלו הוא שמע קלטת של להקת ההארדקור-פאנק ‘Bad Brains'". בביקורו הקודם גם פגש חברים חדשים מסצינת הסרף והפאנק המחתרתית בתל אביב ונדמה כי הוא מכיר אותה טוב יותר מרוב הישראלים. הוא מונה בין השאר את הלהקות "אסטרוגליידס" ו-"Monkey Son of a Donkey" ואת הזמר והגיטריסט צ'רלי מגירה.

הוא אוהב להשתטות על הבמה, להופיע בחליפות או נטול חולצה כששרשרת שיני חמור סביב צווארו. "בקנדה", הוא מספר, "באו להופעות שלנו המון חברים משבט המוהוק וכך הרגשנו שאנחנו יכולים לעשות מה שבא לנו". האם הוריו קיבלו בהבנה את אורח החיים הפרוע שלו? "אני די בר מזל בעניין, כי אבי היה מכור לקוקאין וכשהייתי נער ביזבז את כל הכסף של המשפחה על סמים. ודפק לי ולאמא שלי מכות".

בר מזל?

"כן. כי כל החרא שעברתי בחיים הכין אותי להיות אבא טוב יותר. אני סולח היום לאבי על הכל כי אני מבין שהוא נולד אל תוך המהפכה בהודו. הוא ומשפחתי היו צריכים להתחבא מכנופיות רוצחי ילדים. זה די טימטם אותו. חבל שהוא לא קיבל עזרה רפואית".

איך היית מתאר את הקשר שלך ושל מארק סולטן?

קינג קאהןצילום: ירון קמינסקי

"מארק היה אשתי, ותמיד יישאר אחי. היינו מוכרחים להיפרד קצת, אחרי כל ההופעות מסביב לעולם. חתכנו בדיוק בשיא, אחרי שהוזמנו על ידי לו ריד ולורי אנדרסון להופיע בבית האופרה". כשבני הזוג ריד ואנדרסון אמרו לו, לדבריו, שהם מחזיקים בביתם את כל האלבומים שהוציא עד כה, "כמעט נחנקתי".

בצעירותו היה קהאן עיתונאי במגזין התרבות "The Vice" שמופץ במדינות רבות ואף יש לו חברת תקליטים. "הזיכרונות הכי מתוקים שלי מאז הם הראיון עם להקת ‘נאפלם דת'", הוא מספר. "או הראיון עם מוסיקאי האינדי רוק ג'יי ריטארד. התחלתי לכתוב בו כשהעיתון רק הוקם, הייתי בן 17 ועזבתי כשהוא התחיל לגדול ולגדול ולא שילם לי כמו שצריך". אבל, הוא מוסיף, "הפעם הראשונה שבאמת הרווחתי כסף ממוסיקה היתה כשהעיתון ביקש שנוציא בחברת התקליטים שלו את האלבום של "King khan and the Shrines".

קהאן, שניגן עם חברי "בלאק ליפס", מספר כי הלהקה הזמינה אותו להקליט עמה באלבומם הבא. "אם רק היית רואה באיזה ביבים התחלנו, באיזה מקומות הופענו יחד לפני עשר שנים. ועכשיו אנחנו עומדים להקליט באולפנים שמסתובבים בהם אנשים כמו שון לנון".

לא ברור אם הוא מדבר ברצינות או צוחק כשהוא אומר שהוא עצמו מתכנן להיות בטלוויזיה. "יצרתי קשר עם בוב סיל, אחד משני מייסדי תנועת הפנתרים השחורים בארצות הברית, ואנחנו עומדים לצלם תוכנית בישול יחד". סיל הוא גיבור ילדות שלו, לצד מלקולם אקס והמייסד השני של הפנתרים השחורים יואי ניוטון. "חשוב לי שגם ילדי יכירו את הדמויות האלה כדי שהמורשת שלהן תעבור לדורות הבאים".

הוא מתעקש לציין שאינו מנסה להשפיע בהופעותיו על ממשלות, אלא על אנשים. "לא הפסקתי להופיע בארה"ב כשבוש החליט לפלוש לעיראק", הוא מסביר. "הרמה המוסרית של האנשים לא השתנתה במאה שנה האחרונות. רק שכעת הברבריות מוסתרת מאחורי מסך עשן של תוכניות ריאליטי ומותג הוודקה של ג'יי-זי".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ