בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדי-ג'יי הבריטי "מיסטר סקראף" לקראת התקלוט בת"א

יש לו אובססיה לדגים, הוא פיתח סגנון ציור חדש והקים חברה לשיווק תה. אנדי קארתי ינחת מחר בתל אביב כשבאמתחתו 90 קילו של תקליטים

2תגובות

"לא ממש היו לי מסיבות שלא היו מוצלחות. אולי משום שאני כל כך אובססיבי בהכנות לקראתן. אם משהו לא בסדר לפני, אני לא עולה לעמדה", אומר הדי-ג'יי הבריטי "מיסטר סקראף", שיתקלט מחר במועדון "הבלוק" בתל אביב.

הוא מספר שכבר חמש שנים הוא מקבל בקשות להגיע לישראל. כעת, אחרי בדיקה מעמיקה שערך מבעוד מועד על מערכת הסאונד של "הבלוק" ועל גודל החלל וצורת המבנה, ולאחר שדיבר עם קולגות שכבר ניגנו במועדון התל-אביבי (ביניהם ג'יילס פיטרסון ו-"Floating Points"), הוא מוכן ומזומן להופעת הבכורה שלו כאן.

"מיסטר סקראף" ידוע כמי שמתקלט לעתים קרובות כשש שעות רצופות של מוסיקה ממבחר עצום של תקליטים. הוא נולד במנצ'סטר בשם אנדי קארתי לפני 40 שנה, ואת השם "סקראף" נתן לעצמו "בגלל שיער הפנים המדובלל שלי". מאז סוף שנות ה-90 הוא נחשב לאחד המוסיקאים הבולטים של חברת התקליטים "נינג'ה טיון", לצד שמות כמו "קולדקאט", אמון טובין ו"דיג'יי פוד". "נינג'ה טיון" נודעה, בעיקר בשנותיה הראשונות, במוסיקה אלקטרונית עטירת סימפולים שנגעה רבות בהיפ-הופ, בג'ז ובאסיד האוס.

באדיבות "נינג'ה טיון"

בימים אלה עובד "מיסטר סקראף" על אלבום אולפן חדש, רביעי במספר (אם לא לוקחים בחשבון את העובדה שאלבומו הראשון יצא פעמיים, ואת דיסק הבונוס שיצא כמה חודשים לאחר אלבומו האחרון), שאף הוא ייראה אור בחברת התקליטים המשפיעה שבה גדל. "אני עובד עם ‘נינג'ה טיון' כבר 14 שנה ומאוד מרוצה מהקשר שלי אתה. גם אם בשנות ה-90 הייתי הרבה יותר קרוב בסאונד שלי למה שיצא אז בחברה. זה טוב להיות חלק מחברה תקליטים ששמה לעצמה למטרה למתוח את הגבולות האמנותיים שלה".

צריך תקליטים

מלבד היותו די-ג'יי ותיק, "מיסטר סקראף" מזוהה מאוד עם סגנון ציור פשוט, כמעט אינפנטילי, שאותו פיתח ואותו הוא מכנה "פוטטו סטייל". קומיקסים ופוסטרים בסגנון נהפכו מזמן לסימן ההיכר שלו, ובהופעותיו הדמויות שיצר מוקרנות על מסכים. כמו כן, הוא בעליה של חברת התה "Make Us A Brew" המשווקת באינטרנט. "בפסטיבלים גדולים אנחנו פותחים דוכן תה וגם מביאים אתנו מוצרים נלווים למכירה". בהופעות בודדות במועדונים זה פחות קורה, הוא מסביר, בשל עלות המשקל העודף בטיסה. "תאלצו להסתפק במוסיקה הפעם", הוא אומר.

זה לא יהיה קשה: "מיסטר סקראף" צפוי לנחות כאן עם משקל עודף של קרוב ל-90 קילו של תקליטים. "אין מה לעשות, צריך תקליטים בשביל באמת להפיח חיים במקום עם מערכת סאונד שכזאת". הוא נחשב לאספן רציני, מה שנקרא ,"Crate Digger" כלומר אדם שנוהג "לחפור" בארגזי תקליטים בחנויות יד שנייה. הוא מתכנן לרכוש כאן מוסיקה ישראלית, כי כל מה שהוא מכיר בינתיים זה תקליט שהוציאה להקת "The Soul Messengers" מקהילת "הכושים העבריים מדימונה" בשנות ה-70.

 

הפריצה של "מיסטר סקראף" הגיעה בעקבות אלבום הבכורה שלו בחברת "נינג'ה טיון", "Keep It Unreal" מ-1999. אחד הקטעים הבולטים בו, הסינגל הפאנקי ,"Get A Move On" הצליח בצורה יוצאת דופן: הוא זכה להשמעות רבות בפרסומות, והדליק דור צעיר של מאזינים על "מונדוג", מוסיקאי ומשורר אמריקאי עיוור שהלך לעולמו ב-1999, וקטע מיצירתו סומפל על ידי "מיסטר סקראף".

"מוסיקאים רבים כתבו עליו שירים בשנות ה-90. ‘מונדוג' היה די פופולרי אז בקרב אמנים", הוא אומר ומוסיף כי "יש הרבה פריקים שלו שמאוד לא אוהבים שסימפלתי אותו, הם רואים בכך חילול קודש. אבל אפילו ‘מונדוג' עצמו השתמש בסימפולים". דגימה נוספת שעליה נשען הקטע היא קולו של הבלוזיסט טי.בון ווקר מתוך שיר של ג'ון הנרי, ."Hypin' Blues Woman"

"זה טוב שבשנים האחרונות אוהבי מוסיקה אמיתיים החליטו להוציא מחדש תקליטים של אמנים כמותו וכמו סאן-רה לדוגמה, בצורה דיגיטלית ובדיסקים. כי זה נותן לדור חדש של מאזינים את האפשרות להשיג מוסיקה נפלאה שקודם יכולת להשיג אך ורק על תקליט בשווי 400 דולר".

לאחרונה להקתו של סאן-רה המנוח שהזכרת עכשיו הופיעה במועדון רוק בתל אביב. קל היה לזהות בקהל רבים מפוקדי מסיבות הטכנו הקבועים של מועדוני הלילה, כמו גם רוקרים רציניים.

"כן, אף שזו מוסיקה מאוד ישנה, היא עדיין חדשנית. אותי זה מרגש, היא ג'זית אבל עוצמתית לפעמים בדומה לפאנק. ובאמת יש המון פאנקיסטים שמתים על ג'ז, להקת ‘Bad Brains' לדוגמה".

את אלבום הבכורה שלו חתם "מיסטר סקראף" בקטע שנקרא "Fish", ובו שילב דגימות מקולו של מגיש תוכניות הטבע האנגלי סר דייוויד אטנבורו. דגים ויצורים תת-מימיים הם תמה חוזרת בקטעים רבים שלו, בהם "Sea Mammal" (יונק ימי), ו"Shrimp" שיצא ב-2002 באלבומו השני, "Trouser Jazz". אפילו עטיפת אלבומו האחרון, "Ninja Tuna" שיצא ב-2008, היא ציור "פוטטו סטייל" של דגים שמנים.

אמנם אין באמתחתו אלבומי אולפן רבים כפי שהיה ניתן לצפות ממי שפעיל מוסיקלית כבר מאמצע שנות ה-90, אבל "מיסטר סקראף" אינו נח. עד כה שיחרר רמיקסים רבים וחמישה אלבומי די-ג'יי סט (מיקס של רצועות של אמנים אחרים הערוך כמו למועדון). המפורסם שבהם הוא "Keep It Solid Steel Volume 1" שיצא ב-2004 והיה הראשון מתוך סדרה של ארבעה אלבומי די-ג'יי סט מבית "נינג'ה טיון".

האם יש ז'אנרים שאתה לא אוהב?

"אני לא אוהב סופט-רוק, להקות כמו ‘טראביס' או ‘קולדפליי'. אני גם לא אוהב טראנס. מצד אחר, יש המון מוסיקה שעוד לא שמעתי. התאהבתי בכל כך הרבה מוסיקה שקניתי במקור רק למטרות סימפול. מלבד זאת, גם בז'אנרים שאני לא כל כך אוהב תמיד אפשר למצוא מוסיקה שכן מדברת אלי".

התיקלוטים שלך ידועים באורכם. איך אתה מכין את עצמך לקראתם?

"אני דואג להביא אתי מוסיקה שתתאים לסוגים רבים של של אווירה, שמשתנה לאורך הלילה, קטעים שאני כבר מכיר טוב". למרות הבדיקות הקפדניות שהוא עורך לפני כל תיקלוט, הוא מבהיר כי אף סט שלו אינו מוכן מראש. "מעולם לא הייתי בתל אביב, כיצד אני יכול להכין את עצמי מראש? כשאגיע וארגיש את הווייב של האנשים ושל המקום, רק אז אדע מה אני רוצה לתקלט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו