בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הופעה

"אפגן ויגס" הציתו להבה חדשה בת"א

למרות נקודות תורפה מינוריות, ההופעה של "אפגן ויגס" אמש בבארבי הצליחה להדליק לפיד בוער של גיטרות וקצב, חושניות ונשמה

5תגובות

הביקור הרביעי בתוך שש שנים של גרג דולי בישראל הופך אותו סופית לחבר במועדון המצומצם על שם ניק קייב, שכולל רוקרים מהשורה הראשונה שהפכו את ישראל ליעד מועדף וחוזרים לכאן שוב ושוב (קייב עצמו, אגב, הורחק מהמועדון הזה מזמן ועלול להישפט על נפקדות אם וכאשר יבוא בפעם הבאה).

ההופעה הראשונה של דולי בתל אביב (עם להקת "טוויילייט סינגרס") היתה חוויה מרגשת מאוד: סערה אנרגטית, מיוזעת, מלוכלכת ומזככת של רוקנרול (ועוד בימי זעם: זה קרה בסוף מלחמת לבנון השנייה). ההופעה השנייה (עם מארק לאנגן) היתה מצוינת, אבל קצת פחות. ההופעה השלישית (שוב עם "טוויילייט סינגרס") היתה טובה מאוד, אך שגרתית משהו.

ההופעה של "אפגן ויגס" אתמול (השנייה בסוף השבוע האחרון; הראשונה התקיימה בערב שבת) העמיקה את השגרה ובאותו זמן הציתה להבה חדשה במערכת היחסים המתמסדת בין דולי לבין הקהל הישראלי. היא לא היתה יכולה להיות מרוממת כמו הפעם הראשונה, והיו בה אי אילו נקודות תורפה מינוריות, אבל רוב הזמן היא הצליחה להדליק לפיד בוער של גיטרות וקצב, חושניות ונשמה.

דודו בכר

"אפגן ויגס" הוקמה בסוף שנות ה‑80, עלתה לגדולה (במונחים של רוק אלטרנטיבי) עם האלבום האדיר "ג'נטלמן" מ‑1993 והתפרקה בסוף שנות ה‑90. לאחרונה התאחדה; שתי ההופעות בתל אביב היו מההופעות הראשונות בסיבוב האיחוד.

אם היתה אכזבה כלשהי מההופעה במוצאי שבת, היא קשורה לכך שהפיאות האפגניות, כלהקה, לא נשמעו כמו הרכב שמונע על ידי אסתטיקה ייחודית, שנבדלת בצורה ניכרת מה"טוויילייט סינגרס", נניח. למעשה, חלק מהנגנים משתתפים בשני ההרכבים, והצליל של הלהקה נשמע לעתים כמו "טוויילייט ויגס".

לא פחות משלושה גיטריסטים עמדו על הבמה, ולטעמי זה היה יותר מדי. הצליל היה ענק, מהדהד ומרוח, במקום להיות חד וחותך. הגיטריסט ריק מקולום, ממייסדי "אפגן ויגס", התגלה כחוליה חלשה יחסית. הוא ניגן ברגיסטר גבוה ובסגנון של גיטרת סלייד, והפראזות שלו לא השתלבו בצליל הכולל של הלהקה.

החבר המקורי השני, הבסיסט ג'ון קרלי, היה נהדר, וכך גם המתופף והקלידן-צ'לן הצעירים יותר. תוספת של צ'לו ללהקות רוק אגרסיביות היא ברוב המקרים מיותרת, אבל אצל "אפגן ויגס" שמעו את הצ'לו בשירים הספורים שבהם הוא השתתף, והוא הוסיף איזו רכות נמוכה, אקוסטית וטובה למוסיקה.

ההסתייגויות הקלות מהצליל של "אפגן ויגס" ומכך שהיא נשמעת פחות טוב מהלהקה המעולה והמדויקת שאנחנו זוכרים מהתקליטים, התחילו להתפוגג כעבור ארבעה-חמישה שירים, ונעלמו כמעט לחלוטין (פיינשמקר נשאר פיינשמקר) כשהגיע הרצף הנפלא של "Two PartedWhen We" ו"ג'נטלמן".

דודו בכר

אלה היו הרגעים שאותתו שדולי נכנס עמוק לתוך אזור ה‑S המרובע שלו (Salvation,Sin, Sensuality, Suffering­ - אלה הנושאים של כל שיריו, כפי שאיבחן פעם), ומתחיל לשלח את דרשות הרוקנרול והרוק'נ'סול שלו אל נשמת צאן מרעיתו העומדים בקהל.

דולי הוא זמר אדיר ­ חיזיון לא שכיח בעולם הרוק האלטרנטיבי, המשופע בסולנים ממלמלים ­ והשירה הנהדרת שלו בהופעה שלשום הזכירה שהוא למד את מה שהוא יודע מזמרי הסול הגדולים, ובכלל, שמדובר באחד הזמרים הלבנים הכי שחורים בעולם: גם בגמישות הווקאלית וגם במיזוג בין גבריות קשוחה לבין רכות.

היותו של דולי זמר שחור בתוך גוף לבן ניכר גם בשילוב של פיסות קאוורים בתוך השירים של "אפגן ויגס". הקאוורים האלה, במודע או לא במודע, היו לשירים של זמרים שחורים מולבנים (מייקל ג'קסון, דיאנה רוס) או לבנים מושחרים (סטיבי וינווד).

אבל שום גשם סגול שבעולם לא יכול היה למחוק את החיוך שנמרח על הפנים בזמן שדולי ושות' חתמו את השיר "Faded", שסגר את החלק שלפני ההדרן, ביללת הגיטרה האלמותית שנועלת את "Purple Rain" של פרינס. בקיצור: תבוא כל יום. 

"אפגן ויגס". בארבי תל אביב, 16.6



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו