ג'וני ליידון שומר על התדמית - מוזיקה - הארץ

ג'וני ליידון שומר על התדמית

סולן ה"סקס פיסטולז" לשעבר לא באמת צריך להתאמץ כדי לעצבן. אבל גם אם האלבום החדש של להקתו "P.i.L" אינו אחיד ברמתו, הוא נאמן לרוחה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
משה קוטנר

להקת "P.i.L" ("תדמית ציבורית בע"מ") היתה הניסיון השני של ג'וני ליידון ליצור מהפכה במוסיקה בתוך שנים ספורות. זה היה אחרי ששר כג'וני רוטן בחזית ה"סקס פיסטולז". "P.i.L" ביקשה, שלא כמו הפאנק שבעיקר הקצין את הרוקנרול, לשבור את החוקים וליצור אנטי-רוקנרול, והיתה ממבשרי גל הפוסט-פאנק שהיה ניסיוני והרפתקני מוסיקלית יותר מקודמו. במקרה של "P.i.L" היה מדובר בצליל ששילב מקצבי פאנק, טכניקות של דאב ג'מייקני וגיטרות דיסוננסיות.

"This is PiL", שיצא בימים אלה, הוא אלבום האולפן התשיעי של הלהקה, והראשון שחבריה הקליטו זה 20 שנה. ב‑2009 הם חזרו להופיע ברחבי העולם ובין השאר גם בישראל. בסיבוב הנוכחי ליידון לא הזמין את החברים המקוריים ­ הבסיסט ג'ה וובל והגיטריסט קית לווין, שהיו שותפים ליצירת האלבום הקלאסי של הלהקה "מטאל בוקס" ­ אלא נגנים של גלגול מאוחר יותר ומעניין פחות של הלהקה, וגם את סקוט פירת, שכנראה קיבל את התפקיד כי ניגן "ספייס גירלז", עקיצה של ליידון לקהל שמצפה ממנו להמשיך להיות פאנקיסט טהרן.

למעשה ליידון לא באמת צריך להתאמץ כדי לעצבן. כבר ברצועת הפתיחה של האלבום, כשהוא רושף שוב ושוב בזמן השיר "בני מזל שכמותכם... זוהי תדמית ציבורית בע"מ... אתם נכנסים למתחם של פ.י.ל", הוא נשמע כבוחן את סבלנות המאזינים שלו והציפיות שהם מגיעים אתן, והצחוק האחרון הוא כנראה של ליידון.

ליידון סיפר שמימן את חזרתה של "P.i.L" בעזרת הפרסומת המשעשעת לחמאה שבה השתתף ב‑2008. הוא הוצג בה כאייקון בריטי, לבוש בחליפת טוויד כשהוא מסביר שהוא לא חובב חמאה משום שהיא בריטית, אלא כי היא פשוט הכי טעימה, תוך רתימת הדימוי האנטי-לאומי שלו למכירת החמאה. ארבע שנים קודם לכן הוא השתתף בתוכנית הריאליטי הבריטית "אני סלבריטי, קחו אותי מכאן" ובה הותקף בידי יענים ובסוף החליט לפרוש.

לצד כל זה, יצא לפני כמה שנים בושם של "סקס פיסטולז", שעל אריזתו הובטח באירוניה שבבקבוק הבושם שוכנת מהפכה. מאחר שליידון נתפש יותר ויותר כמי שמוכר את הכאוס שיצר בעבר תמורת מזומנים, הדבר האחרון שציפו ממנו בשלב זה הוא להקליט אלבום שעומד בסטנדרטים של העבר המיתולוגי שלו.

אחרי ההקדמה המקניטה של "This is PiL" מתחיל רצף שירים מצוין. בשיר "ואן דרופ", שנכתב על נעוריו של ליידון בפינסברי פארק בלונדון, הוא מבקש להזכיר שלהיות מתבגר זה לא עניין של גיל ביולוגי: "אנחנו באנו מכאוס, אתם לא יכולים לשנות אותנו, לא יכולים להסביר אותנו, וזה מה שעושה אותנו", הוא שר, בטקסט שחוזר לגלגול הקודם של ליידון כג'וני רוטן, עם נגינת גיטרה בס מושפעת רגאיי. בשירים כמו "דיפר ווטר" ו"טרה-גייט" הוא קומוניקטיבי אבל זועם יותר, על רקע פוסט-פאנק כוחני ומהודק. בשיר "היומן" הוא אפילו נשמע סנטימנטלי כשהוא מצהיר על געגועים ל"שושנים אנגליות" ולזמנים שבהם הכדורגל לא היה משעמם. "אנגליה מתה", הוא שר, יותר בעצב מאשר בזעם.

ליידון. הצחוק האחרון הוא כנראה שלוצילום: רויטרס

אחד הרגעים המכוננים של "סקס פיסטולז" היה חגיגות היובל למלכה ב‑1977, אז יצא השיר השערורייתי "אלוהים נצור את המלכה". בחלוף 25 שנה, המונרכיה הבריטית עדיין עומדת איתנה וחגיגות נוספות למלכה יצאו לדרך. חברת התקליטים יוניברסל הוציאה מחדש את השיר של "סקס פיסטולז", אבל ליידון התנגד למהלך.

באופן דומה, האלבום החדש כולל אבחנות פוליטיות של ליידון המלאות בתסכול מההנהגה הפוליטית, מהחלוקה המעמדית המפצלת באנגליה ומהייאוש באזורים המוזנחים והנשכחים. אבל הוא מגיע לרוב לא כעוקץ או אגרוף מעורר. גם אם רמת האלבום אינה אחידה, הוא נאמן לרוח של הלהקה שהוקפאה למשך שני עשורים, ובניגוד למה שאפשר היה לצפות, מגיע נטול טעם של אוכל קפוא.

"This is PiL" ­ "P.i.L" (Pil Official)

תגובות