שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

לפני כמה שבועות ראה אור בהדפסה מחודשת "רעש בשקט", סרטו התיעודי של ניר ברגמן על "פלסטיק ונוס", להקת הנויז הנהדרת שהובילה אחותו, רונית ברגמן. יציאתו של הסרט, במארז מרהיב ביופיו שעיצבו אנשי הלייבל "אוגנדה" וכלל גם את האלבום הראשון של "פלסטיק ונוס", החזיר לתודעתם של שוחרי המוסיקה האלטרנטיבית את הלהקה הזאת, שבתחילת שנות ה-90 עשתה יותר רעש מכל להקה ישראלית אחרת, צעקה צעקה יותר נואשת מכל להקה ישראלית אחרת, ואז עזבה את הארץ, פעלה זמן מה בלונדון והתפרקה לקראת סוף שנות ה-90, אחרי שהגיטריסט יורם גור נפצע קשה בתאונת דרכים.

תענוג להיזכר במוסיקה שטילטלה אותך לפני 20 שנה, אבל תענוג גדול עוד יותר הוא להיווכח שהאנשים שיצרו את המוסיקה הזאת ממשיכים לעשות אמנות רגישה ונוקבת, עכשווית ועמוקה. במקרה של רונית ברגמן, זה לא היה מובן מאליו שהאמנות הזאת תתמקד בשדה המוסיקלי. בשנים שאחרי התפרקות "פלסטיק ונוס" ברגמן הקימה משפחה (יחד עם בן זוגה, המוסיקאי המקדוני דארקו ינבסקי), עברה מלונדון למקדוניה (ואז ממקדוניה לישראל, ומישראל בחזרה למקדוניה), הוציאה ספרי שירה, שיחקה קצת, לימדה קצת. הפעילות המוסיקלית שלה היתה מועטה ולא עקבית, אפילו בשביל נפש חופשייה ומחפשת כמוה.

ואז, בשנה שעברה, יצא "If We Are Here", אלבומה הראשון של "Undone", להקתם של ברגמן, ינבסקי ומוסיקאים נוספים ממקדוניה. זה היה אלבום נהדר - שילוב עשיר ומדויק של שירה ורוקנרול, מלה וסאונד, אור ואופל, דינמיות ומלנכוליה. האלבום הזה גרם לחשוב על המשמעות הכפולה של המלה "ניסיון": מצד אחד חוכמה שנצברת עם הגיל, ומצד שני התנסות ונהייה אל החדש. מעט מאוד אלבומים של יוצרים בשנות הארבעים לחייהם (ברגמן בת 48) מבטאים את שני המובנים של המלה "ניסיון", ו"If We Are Here" - שהושר ברובו באנגלית, אבל כלל גם כמה שירים בעברית, ובהם גרסה נהדרת ל"כשצילצלת רעד קולך" - היה אחד מיחידי הסגולה האלה.

"אנדאן פרוג'קט". האזור החמקמק של הנפשצילום: אלכסנדר ניקוב

מאחר שברגמן היא כאמור נפש חופשייה, שדומה כי יציבות היא לא התכונה שמאפיינת אותה, אי אפשר היה לדעת אם האלבום הבא שלה ייצא בעוד שנה או בעוד עשור או שלא ייצא בכלל. אז הנה, מתברר למרבה השמחה שהאפשרות הראשונה היא הנכונה. לפני כמה שבועות יצא אלבום חדש של "Undone Project", הרכב שכולל את ברגמן, דוריאן ג'ובאנוביץ' ופיליפ מיטרוב (ג'ובאנוביץ' ומיטרוב לא השתתפו באלבום הקודם של "Undone").

לנוכח שמו של האלבום החדש, "Indeed", שם הרבה יותר פסקני מ"If We Are Here" המטיל ספק בעצם קיומו, התעורר לרגע הרושם שהמוסיקה של ברגמן ושותפיה החדשים תהיה בעלת צביון יותר ישיר. אבל די לקרוא את שמה של הרצועה הראשונה באלבום, "I Became Your Shadow as Night Inhales a Day", כדי להבין שברגמן, ג'ובאנוביץ' ומיטרוב נשארים באזור המעורפל והחמקמק של הנפש, הצליל ומה שביניהם. למעשה, הכמיהה של ברגמן אל המופשט מתחזקת באלבום הזה, כפי שאפשר לראות למשל בשיר "An Ocean in a Drop", שבו היא לוחשת (באנגלית, התרגום שלי): "מי ייתן ולפיד כל הלפידים ישרוף את כל קווי המתאר / מי ייתן ופטיש כל הפטישים ירסק את כל התוכניות... מי ייתן וערפל כל הערפילים יטשטש את כל הצורות... כי אז עשן כל העשנים יפזר אותך גבוה / ואש כל האשים תשמור על החום / והרוח המחייכת תערסל אותך קדימה ואחורה / אל המקום שהוא אני".

ברגמן מאוד אוהבת את הטון הזה, שבו הממשות מיטשטשת והיחסים בין בני זוג נהפכים למעין ריטואל מיסטי ("פגוש אותי בקברות אבותי / אהיה שם כל יום עם שחר", היא שרה ב"Love Gloves"), ושני שותפיה, ג'ובאנוביץ' ומיטרוב, עוטפים את המלים שלה בפסקול שמדגיש ומעמיק את אווירת הטקס, אך יודע גם לסטות ממנה אל מקומות יותר ארציים. באלבום הקודם הכלי שביטא את התחושה הארצית היה הבנג'ו. ב"Indeed" אין בנג'ו, אבל יש עוד, ויש לו חלק די נכבד בתמונת הצליל הכוללת של האלבום, שאף פעם לא מתקבעת על מערך סגנוני וכלי אחד, אלא משתנה בכל שיר על מנת לספק לו את הנוף המוסיקלי שמתאים לו.

הנקודה היחידה באלבום המצוין הזה שבה התעייפתי מהדחיסות האפלולית ומהדיבור הפיוטי והטעון של ברגמן היתה השיר הארוך "גיהנום אורגני", שחולש על אזור מחצית האלבום. אבל בתוך זמן קצר "Indeed" חוזר אל דרך המלך הצדדית שלו ובשיר השמיני, "Promise", אף מבקיע אל אזור יפהפה של שלמות אמנותית ורגשית. ג'ובאנוביץ' ומיטרוב מייצרים סביבה מוסיקלית אלקטרונית-אקוסטית שיש בה מינון שווה של רכות ומתח, וברגמן נספגת עם מלותיה בתוך הסביבה הזאת. לקראת אמצע השיר קורה דבר מסמר שיער: חליל הקאוואל, ששיחק תפקיד משני עד לנקודה הזאת, עובר לחזית, אבל הוא לא מנגן בצורה אורגנית אלא מהונדס ונחתך כך שיישמע כמו מכונת ירייה. ואז ברגמן מצטרפת אליו ועוברת מדיבור לשירה שמתקרבת אל הצעקה. דגש על "מתקרבת": אנחנו זוכרים את ברגמן צורחת ב"פלסטיק ונוס", והיא לא מנסה לשחזר עכשיו את הצרחה ההיא, שהיתה צרחה של אשה בשנות העשרים לחייה.

המלים שברגמן שרה כשהיא מתקרבת אל הצעקה מעניינות לא פחות מהטון שלה. "It's OK", היא שרה, "I'm ready to love you". רגע אחד, יכול להיות שרונית ברגמן שרה את המלים "זה בסדר"? הרי שניים מהשירים הבלתי נשכחים של "פלסטיק ונוס" היו "משהו לא בסדר" ו"ככה זה לא יכול להמשיך". כל מהותה של הלהקה הזאת היתה התרסה נגד ה"בסדר". אבל זה היה אז, ואנשים מתבגרים ומשתנים, וחוץ מזה אם תקשיבו לאלבום החדש במלואו תיווכחו שכשברגמן אומרת "זה בסדר", זה רק אחרי שהיא חפרה עמוק מאוד בנשמתה ותירגמה ליצירה אמנותית את מה שלא בסדר.

עטיפת האלבום

את האלבום החדש (כמו גם את אלבומה הקודם של "Undone") אפשר לשמוע ולרכוש בדף הבנדקאמפ של הלהקה: http://undone2.bandcamp.com. עותקים פיסיים של האלבום אפשר לקנות בחנויות אוגנדה והאוזן השלישית. *

Profundus ."Indeed" - "Undone Project"

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ