שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הימים בהם חשבנו שהעולם עגול (עד הוט צ'יפ)

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

מוסיקת האוס היא הרבה דברים לאנשים שונים, אולם אחד היסודות החזקים שלה היא בלי ספק אותה חוויה דתית שההרכב "פייתלס" הפך לסלוגן הטי-שרטים מגדיר התקופה "אלוהים הוא די-ג'יי". כמוסיקה שגוספל היה אחד ממרכיביה המקוריים, ההאוס היה בימיו המוקדמים בשביל קהילות אפרו-אמריקאיות והומואיות, שלא נכללו בזרם המרכזי, המקבילה לחוויה דתית של ביקור בכנסייה, קהילה תומכת שסבבה סביב מוסיקה ומועדונים. הרבה השתנה מאז - מוסיקת ההאוס עצמה, כמו גם חייהם של האנשים שמגיעים למועדונים שבהם היא מתנגנת - אבל עדיין מוסיקת ההאוס העוצמתית ביותר היא זו שבבסיסה אותו יסוד רוחני מאחד, מנחם ומרומם.

האלבום החדש, החמישי של "הוט צ'יפ" הבריטיים, מצליח לזקק את האלמנט הזה באופן מושלם. "In Our Heads" מצליח בכך למרות שמוסיקלית הוא חורג בחלקים גדולים מגבולות מוסיקת ההאוס, ובחלקו גם ממוסיקה בעלת אוריינטציה מועדונית מובהקת. "איך עשית את זה, גרמת לי לרצות לחיות שוב" הם שרים ב"How Do You Do", בשורה שאפשר היה לשיר למאהב כמו גם לדי-ג'יי שהציל את המסיבה.

בהמשך, הם שרים על רקע המקצב האלקטרוני ש"כנסייה היא לא בשביל להתפלל, היא בשביל לחגוג את האור שמדמם מתוך הכאב, לחגוג את האור שזורח מתוך הכאב", במלים שמנסחות באופן יפהפה לא רק את החוויה שעליה נכתב השיר - אלא גם את האלבום החדש של "הוט צ'יפ" כולו, שכמו שהשיר מבטיח, זורח.

הוט צ'יפ בהופעהצילום: גטי אימג`ס

כבר "Motion Sickness", קטע הפתיחה של האלבום, עם המלים "זוכרים את הימים שחשבו שהעולם עגול?", הנפתח בצלילים שמתאימים להליכה על שטיח אדום בדרך ליעד לא ידוע, הוא פתיחה הולמת לאלבום עם תחושה בוהקת לכל אורכו.

האלבום החדש ממשיך את הקו של קודמו המוצלח, "One Life Stand", אבל כמעט נעדר ממנו הצד המלנכולי שהיה בקודם. זה אלבום שנכתב, כמו שסיפרו חברי הלהקה, מתוך תחושת הודיה. ההשראה המוסיקלית הפעם הגיעה מ"הרגעים האקסטטיים של גרסאות ארוכות לשירים מתקליטי מקסי-סינגלים משנות השמונים", כפי שסיפרו לאתר פיצ'פורק.

האופן שבו מזקקים "הוט צ'יפ" רגש ואווירה אל תוך מוסיקת ריקודים אלקטרונית מהדהד את פסגות העבר של אמנים כמו "דיפ דיש" ופליקס דה האוסקאט, כשלצד אלה אפשר גם לשמוע השפעות כמעט בלתי אפשריות כמו רוק רך או פול מקרטני. בדרך הם עוברים דרך קטעים עם השפעות אר-אנ'-בי ואפקט אוטו-טיון עדין, המייצרים פלאשבק לקרייג דייויד ("Look At Where We Are") ומקצבים שבורים ברוח הטו-סטפ גראג' של שנות ה-90, שחוזרים למוסיקה האלקטרונית שוב בתקופה האחרונה ("These Chains"). "In Our Heads" נשמע טבעי וחסר מאמץ במיוחד כי הוא הופך את כל אותן השפעות למצע שמתוכו בוקעים שירים מדויקים ומלאי נשמה. לא מפתיע לגלות שכשהנגן של אייטיונז מנגן את האלבום החדש הוא מתבלבל ומגדיר את הסגנון שלו כ"בלוז".

עטיפת האלבום החדש

לפני ש"הוט צ'יפ" עלו על הנוסחה המנצחת של השנים האחרונות, הם עברו דרך ארוכה מאז הוציאו את הקטעים הראשונים שלהם בתחילת שנות האלפיים - אז נתפשו כגיקים חביבים, עם הרבה הומור, קליפים יצירתיים במיוחד וצליל אינדי-דאנס ברוח "אל-סי-די סאונד סיסטם", הרכב שאתו הרבו "הוט צ'יפ" לשתף פעולה. מוקדם יותר השנה השיר של "הוט צ'יפ", "Boy From School", השתלב בטבעיות בפרק של משפחת סימפסון, כרקע לסצינה עגמומית המתארת את סדר השבוע המייגע של בארט סימפסון.

הנשמה לא דוחקת לגמרי את ההומור של ההרכב גם באלבום הזה, כשבשירים כמו "Night and Day" הם שרים "אין לי שום אבבא, אני לא מנגן גאבה, אני אוהב את זאפ, לא זאפה, אז בבקשה תפסיק עם הג'יבה ג'אבה", בשירת פלצטו ובמקצב אלקטרו שהיה יכול להיכלל בקלות באלבום החדש של ה"סיזר סיסטרז".

אחד הקטעים היפים באלבום הוא האלקטרו-האוס האופורי של "Flutes". הקטע נכתב בהשראת אחד מקטעי המוסיקה האלקטרונית הכי סוחפים בעשור הקודם, שנוצרו במחשבה על רחבת הריקודים - גירסת הרמיקס של ג'יימס הולדן לקטע של נתן פייק, "The Sky Was Pink". לאווירה ולמקצב של הקטע המקורי, ש"הוט צ'יפ" שיחזרו בקטע של עצמם, הוסיף ההרכב תפקיד שירה מהפנט, שבו נשמע סולן ההרכב כמו גרסה מעודנת של זמרת היי-אנרג'י משנות ה-80, בקטע של שבע דקות שמרגיש לא ארוך בשנייה אחת יותר משלוש. *

"הוט צ'יפ" - "In Our Heads". Domino

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ