בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיונה אפל מרחיקה את המעריצים הפוטנציאלים

העיסוק האינטנסיבי של פיונה אפל בעצמה הופך את יצירתה לייחודית כל כך. אבל הוא גם מרחיק מעליה את אלה שאינם נמנים עם מעריציה

14תגובות

האלבום הרביעי של פיונה אפל, "...The Idler Wheel", אפוף תחושה של יומן אישי סודי. נסיבות יצירתו מסבירות מדוע: אפל החלה בעבודה עליו בחשאי, לפני כארבע שנים, בלי שאפילו אנשי חברת התקליטים שלה, אפיק רקורדס, יידעו עליו. כל זאת משום שאלבומה הקודם, "Extraordinary Machine", יצא ב 2005 אחרי עיכובים רבים מצד חברת התקליטים. למרות הביקורות המהללות שהורעפו עליו, היא חששה להקליט שוב.

אפל היא מהזמרות שאין צורך להתאמץ כדי להבין על מה הן שרות. הכתיבה הביוגרפית שלה כללה בעבר התייחסות מפורשת להתעללויות שחוותה כילדה ולמשברים במערכות היחסים שלה. כך גם באלבומה החדש, למשל בשיר "ג'ונתן" שבו היא שרה על טיול בקוני איילנד עם בן זוג לשעבר, או בשיר אחר "Left Alone" שבו היא תוהה "איך אני יכולה לבקש ממישהו לאהוב אותי, כשכל מה שאני עושה זה להתחנן שיעזבו אותי במנוחה?"

אפל ממשיכה להתעקש להראות את הצד המחוספס והלא מיופייף, בין שהיא שרה על חייה בפתיחות ובין ששהיא מתמודדת עם תעשיית המוסיקה. בעבר היא לא חששה לבטל סיבובי הופעות, למתוח ביקורת על חברת התקליטים שלה ולהגיד בטקס פרסי אם-טי-וי ש"עולם המוסיקה הוא מחורבן ולכן לא כדאי לראות בזמרים מודל לחיקוי". בצילומים לקראת האלבום החדש היא התכתשה עם צלמי מגזין שלא רצו לצלם את כפות רגליה הנפוחות, שאותן ביקשה להראות כדי לחזק נערות במצב דומה.

 

ג'רוויס קוקר, סולן להקת "פאלפ", אמר בשנה שעברה ל"גרדיאן" ש"המוסיקה השתנתה. אנשים עדיין מקשיבים לה אבל היא נהפכה למעין נר ריחני, משהו שאמור ליצור אווירת רקע ולא דבר מרכזי בפני עצמו, משהו שאמור להשאיר את המוח חופשי, ולא להפריע לכתוב במקביל הודעות טקסט".

אלבום של פיונה אפל הוא ההיפך המוחלט מהמוסיקה שקוקר מדבר עליה. אבל האזנה לו עשויה בהחלט לעזור להעריך מחדש מוסיקה בלתי מחייבת, כזאת שלא מבקשת לחטוף אותך למסע בדרכים של דרמה רגשית חבולה ושורטת. הדרמטיות המפותלת של אפל היא אכן הכל חוץ ממוסיקת רקע. היא מובטחת להשתלט על הטעם של האוכל בעודה מתנגנת ברקע של ארוחה, להעכיר שלווה כשהיא מתנגנת ברקע של מפגש חברתי, ולעודד שימוש באטמי אזניים כשהיא מתנגנת כאלבום המלווה הירדמות.

קשה להטיל ספק בכנות של אפל וכשמתעמקים בטקסטים שלה אפשר להזדהות עמה. האתגר הרציני יותר הוא הסבלנות שדורשת ההאזנה לכנות שלה - כבדת ראש, עגמומית ומלאת קונפליקטים לא פחות מבעבר, כשהיא שרה על רקע פסנתר בגוני ג'ז וקברט מהורהר, המלווים בסמפולים לא שגרתיים, כמו דגימה שהקליטה אפל במפעל לייצור בקבוקים, שנהפכה למקצב בשיר "ג'ונתן". לשיר אחר באלבום דגמה את צרחותיהם של ילדים ששיחקו סמוך לביתה, כדי לשחזר קולות מסרט אימה שצפתה בו כשכתבה את השיר.

אי–פי

בשביל מעריציה, חוסר ההפרדה בין עולמה הפנימי ליצירתה הוא סוד קסמה, מחויבות שהיא מצליחה לעמוד בה למרות הקשיים שבהתמודדות עם תעשיית המוסיקה המסחרית והחשיפה. אבל בשביל שאר האנשים, מה שהטריד בה בעבר ממשיך להטריד גם באלבום החדש.

העיסוק האינטנסיבי שלה בעצמה הופך את היצירה שלה לייחודית כל כך. היא מספקת למעריציה תחושה שיש ביניהם קשר אינטימי, אבל מעוררת אנטגוניזם בקרב האחרים. אין זה אומר שהיא אינה עמוקה או אמיתית בעיניהם, אלא רק שלעתים ג'אנק-פוד עשוי להזין את הנפש יותר מארוחת גורמה אורגנית.

:פיונה אפל - "...The Idler Wheel" (אפיק רקורדס)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו