רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נועם ענבר רוצה להרדים אתכם

המוסיקאי ינסה להשיג את מטרתו בהופעה "הרדמה" שיקיים בשבוע הבא במוזיאון ישראל. חוץ מזה, הוא מגלה, "הבילויים" חוזרים

8תגובות

"לשיר הזה קוראים 'אן אינסאן', אודות אדם, שרה אותו הלהקה המזרח-ירושלמית 'סברין', וכדאי שאני אשמיע אותו אם אנחנו מדברים עליו", אומר נועם ענבר. הוא ניגש למחשב שלו, מוצא את השיר ביוטיוב, לוחץ Play ואז אומר בשאט נפש, "רגע, יש פה
פרסומת דוחה!" כשהפרסומת מסולקת בוקעים מהמחשב צלילים יפהפיים של כלי פריטה שונים ולצדם קולה הנהדר של קמילה ג'ובראן, הזמרת של "סברין".

"זה שיר כל כך מרגש", נאנח ענבר. "הטקסט הוא של מחמוד דרוויש. זה מין הימנון הומניסטי אלטרנטיבי פלסטיני. הוא מדבר על אדם שמגורש מכל נמל שאליו הוא מגיע, אבל הוא מסתיים בצורה אופטימית. דרוויש כותב שנירון מת אבל רומא עדיין חיה.
עכשיו יש שלטון אפל, אבל הוא יתחלף. אני חושב שאנחנו נסיים את ההופעה עם השיר הזה, או עם 'תנשב הרוח' של 'הבילויים'. בכל מקרה, זה יסתיים בנימה מאוד פוליטית".

"הרדמה", ההופעה שענבר מדבר עליה, תתקיים ביום חמישי (12.7) בשבוע הבא במוזיאון ישראל במסגרת האירוע "נקודת מגע", שבו אמנים מדיסציפלינות רבות ישתלטו על המוזיאון ויעלו מופעים שמתייחסים לתערוכות המוצגות בו. "הרדמה" תתקיים באגף הנוער של המוזיאון, שם מוצגת התערוכה "לילה טוב", והיא תכלול ביצועים של ענבר ושל שלושת שותפיו (הגיטריסט אדם שפלן, המתופף אריאל ערמוני והנשפן והכנר יוני סילבר) לשירי ערש בעברית, ערבית, יידיש, פולנית, אנגלית ואולי גם ארמנית.

 

לא מפתיע לשמוע ש"הרדמה", שבה ענבר ושותפיו ינגנו לקהל שישכב על מזרנים ("לא יורשו מאזינים מאונכים!" נכתב באתר של האירוע), תכלול שיר פלסטיני פוליטי. ענבר, איש להקת "הבילויים", הוא אחד היוצרים הכי פוליטיים בזירת המוסיקה הישראלית.
לעומת זאת, מפתיע לשמוע שההופעה תיפתח בביצוע ל"לילה" של שלום חנוך, שמייצג ישראליות קונסנזואלית שאינה מתיישבת עם הנימה השמאלית הביקורתית שאופיינית לענבר. "אפשר להגיד ש'לילה' זה שיר של זכר לבן דומיננטי", צוחק ענבר, "אבל זה לא העניין. אני לא רואה שם קונסנזוס. זה פשוט שיר מדהים. הוא מולחן בצורה מופתית. לא ייאמן ששלום כתב אותו בגיל 16".

ומה הקשר בינו לבין השיר של מחמוד דרוויש ו"סברין"?

"אפשר לומר שאני חוטף את האירוע במוזיאון כדי ליצור דימוי של חברה אחרת, שבה שלום חנוך וקמילה ג'ובראן ואנסקי (המשורר היידי, ששירו "די נאכט" יבוצע אף הוא ב"הרדמה", ב"ש) ¬ כולם יושבים ביחד מסביב למיטה של ילד, או שהם הילדים ששוכבים
במיטה. בלי להיות מגלומן, זאת אוטופיה אישית שלי".

בוערת הגורן

הרדמה", שתעלה פעמיים באותו היום, תבוצע כרצף מוסיקלי שיהיו בו שתי שכבות: שכבה אחת תורכב ממה שענבר מכנה "עננת צליל" או "עננת שקט", שתיוצר על ידי ארבעת המוסיקאים, ומתוך העננה הזאת יעלו עשרת שירי הערש שענבר ישיר.

"אני לא יודע אם האנשים שיבואו להופעה ויקשיבו לשירים בשכיבה באמת יירדמו, אבל אני מקווה שכך יקרה", אומר ענבר. "ידוע שכשאנחנו חולמים או ישנים, אנחנו רגישים מאוד לסאונד. זה אלמנט שנכנס לתוך החלומות. התקווה שלי היא שאנשים ייכנסו לאיזה
מצב מדיטטיבי, ואז השירים ייכנסו לתודעה שלהם בצורה עדינה מאוד. השירים יצופו ויחדרו ישר אל התת-מודע".

דודו בכר

ענבר יכול היה להרכיב מופע שלם של שירי ערש ביידיש, אבל לדבריו "יש משהו מאוד משעמם בשירי ערש ביידיש. יש כמה שירים יפים, אבל לצדם יש אלפי שירים משעממים מבחינה מוסיקלית". השיר היחיד שענבר ישיר ביידיש ב"הרדמה" ¬ "די נאכט" של אנסקי ¬
הוא לא שיר ערש אלא שיר אקזיסטנציאליסטי שהאדם שר על בדידותו בעולם. "בתוך ההקשר של ההופעה הוא נהפך למעין שיר ערש", אומר ענבר, "מפני שרוב שירי הערש הם למעשה
שירים שהאם שרה לעצמה ועל עצמה".

רוב השירים שיבוצעו בהופעה הם שירים קודרים, מהסיבה הפשוטה שרוב שירי הערש הם כאלה. ענבר שולף את דף המלים של הזמר העברי הנושן "שכב, בני, שכב במנוחה", שאף הוא יושר ב"הרדמה", ומתחיל לקרוא: "לילה, לילה, לילה קר/ שועל חורק לו שן/ סובב סובב על המשמר/ אבא אינו ישן... בוערת הגורן בתל יוסף/ וגם מבית אלפא עולה עשן/ אך אתה לבכות אל תוסף/ נומה, שכב וישן".

"זה ממש... I rest my case", הוא אומר כמעט בתימהון. "כתיבה פשוטה וגסה, עם כל הקלישאות הלאומיות, אבל יש בזה גם יופי".

אחרי הציונות זקופת החזה של "שכב, בני, שכב במנוחה" יעלה מתוך עננת הצליל של "הרדמה" אחד השירים הארסיים ביותר של "הבילויים" ¬ שיר הערש המעוות "תנשב הרוח", שבו אב מנסה להסביר לבנו מה הוא עשה ב 48': "נכון, ילד, נכון/ שהחזקתי אותה מאחור/ זה היה לצורכי ביטחון/ כשעברנו עליה בתור/ נכון, ילד, נכון/ שלקחנו אותה אל החול/ שנתנו לה את שתחפור/ בזמנו זה נראה פתרון".

ענבר טוען בתוקף שזה לא שיר מקאברי ואומר שהשיר נכתב "מתוך מחשבה שצריך לדבר כמה שיותר על 48'. אבל השיר הזה מדבר גם על הדור שלנו. זה אנחנו שרים את זה. למה אנחנו שרים? כי אנחנו שרים על עצמנו".

"תנשב הרוח" הוא שיר הערש היחיד ב"הרדמה" שמושר מפי אב ולא מפי אם. "אני לא אבא ולא אמא, אבל אין קול נשי בהופעה הזאת", אומר ענבר.

אף על פי שיש משהו נשי בשירה שלך.

"אה, תודה", אומר ענבר. "מזה עשיתי את הכסף. כל מה שאתה רואה סביבך", הוא מחייך ומצביע על הארון הישן בדירה הצנועה שבה הוא גר.

יידיש כאנטי-ישראליות

כשרננה רז, המנהלת האמנותית של "נקודת מגע", פנתה אל ענבר בהצעה להשתתף באירוע, הדבר העיקרי שקסם לו היה ההצעה שלה שישיר בכמה שפות. "הפול-רובסוניות הזאת - גם ככה אני עושה את זה יותר ויותר", הוא אומר. הזמר האמריקאי השחור פול רובסון הוא אחד הגיבורים של ענבר. "הוא היה קומוניסט, והוא הסתובב בעולם ושר ברוסית, בסינית ובעוד שפות. הוא מייצג בשבילי אידיאל של אינטרנציונליזם תרבותי".

בהתחלה, מוסיף ענבר, הוא השתעשע ברעיון לשיר בשפות רחוקות כמו סינית, אבל אז הוא נזכר במתקן שנמצא בדיסנילנד ונקרא "s a small world after all'It". "יש שם מיליון בובות עם דגלים של כל המדינות, וכולן שרות על זה שהעולם קטן, ואתה תקוע שם איזה  40 דקות. זה נורא, אני לא רוצה לעשות דבר כזה. נישאר קרוב. נשקיע בעברית, ערבית וקצת שפות יהודיות".

ניר כפרי

עם "הבילויים" (שהוציאו את אלבומם הראשון ב 2003 והתפרקו כעבור חמש שנים) ענבר שר בעברית. בלהקת "אוי דיוויז'ן", שפועלת מאמצע העשור הקודם, הוא שר ביידיש. בלהקה החדשה שלו, "Greedy Adam", הוא שר באנגלית. במשך השנים האלה הוא נהפך מזמר טוב לזמר מעולה. האם הוא חושב שלשפות השונות שבהן הוא שר יש חלק בכך?

ענבר: "אני הולך להגיד קלישאה נוראית: לכל שפה יש מוסיקה משלה, ובכל פעם שאתה מתחיל לשיר בשפה חדשה אתה צריך להתכוונן מחדש. זה פותח את התודעה, ממש. וישנו גם העניין של הזיקית, של הזֶליג. אתה מבין לאט לאט שאין אותנטיות, שהכל קשקוש, שכל מי שמוכר לך אותנטיות משקר לך. גם זמרת הבלוז הזקנה שיודעת לעשות רק דבר אחד, אפילו היא לא אותנטית. ברגע שאתה יוצר משהו ואתה מסגנן מה שאתה עושה, אתה מתרחק מהבלתי אמצעיות. אתה יכול לשדר איזו חזות בלתי אמצעית, וזה יכול לייצר חוויה אסתטית מרגשת, אבל זה שקר. שקר טוב. זאת אמנות.

"המקום של החיקוי, ללבוש על עצמך זהות, זה מעניין אותי", ממשיך ענבר. "גם היידיש זאת תחפושת. לא דיברו בבית שלי יידיש. אבא שלי בקושי יודע יידיש, ובצד של אמא שלי בכלל דיברו לדינו. אני למדתי את השפה, הטמעתי אותה, הקשבתי להקלטות וניסיתי לייצר משהו שהוא חיזיון. זה התחיל מאינטואיציה, לא ידעתי מה אני עושה, וזה נעשה פוליטי: יידיש כאנטי-ישראליות. היום זה כבר לא ככה, אבל כשהתחלנו את 'אוי דיוויז'ן', לפני שש-שבע שנים, זה היה המצב. היום יש חזרה מיופייפת ליידיש, אחרי שהתרבות הזאת ממש הושמדה. בעיני יידיש זאת שפה בינלאומית, א-לאומית. בטח לא השפה של ארץ ישראל".

ענבר מספר בהתלהבות על אחת התגליות ההיסטוריות האחרונות שלו ¬ שפת רחוב שעירבבה יידיש וערבית ודוברה בירושלים לפני קום המדינה. "זה מדהים", הוא אומר. "אני רוצה לעשות עם זה משהו. אולי לכתוב אופרה".

בינתיים הוא התחיל לשיר גם באנגלית. זה קרה בזמן שלמד אמנות בלונדון, וזה הפתיע אותו. במשך שנים הוא בז למוסיקאים ישראלים ששרו באנגלית. "אני עדיין חושד בזה, כי זאת השפה של האימפריה", הוא אומר. "זה כמו להיות מישהו בכנען שכותב בלטינית
בתקופת האימפריה הרומית כדי להתחנף. אולי יש סיכוי לשלוח את זה לרומא ולהצליח שם.

"כשהתחלנו עם 'הבילויים', לפני אלוהים יודע כמה שנים, העברית היתה מאוד חשובה לנו", ממשיך ענבר. "היתה תחושה שהעברית הולכת לאיבוד כשזה מגיע למוסיקה. היתה ממש בצורת, כתיבה נוראית. הלהקות של הדור שלנו לא ידעו לכתוב ולחרוז, לא הקפידו על פונטיקה ומשקל, לא השתמשו באיכויות הפלסטיות של השפה. היה משהו פרחי כזה, אביב גפֶני. היום זה כבר לא ככה, והעברית היא עוד אופציה, לאו דווקא ה-אופציה".

המשפט האחרון מזכיר לענבר את "הבילויים", ומתברר שהוא איש בשורות: "הבילויים" חוזרים. "גיבשנו הרכב (ענבר, ימי ויסלר, הפסנתרנית מאיה דוניץ והמתופף שיקו סיני), יש שירים כתובים, ובעוד כמה חודשים נחזור להופיע", הוא מספר.

יש סיבה להחלטה המשמחת הזאת?

"לא. זה מנוגד לכל מה שאני מאמין בו. החלטה גרועה, מטופשת, מתסכלת ולא כלכלית. בסביבות ספטמבר-אוקטובר נחזור להופיע. יהיה נהדר".


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות