מה משותף לקרולינה, קותי וגבע אלון?

מוסיקאים מסצינת הגרוב, הפאנק והרוק חברו יחד ליצירת אלבום חדש. סיפורה של להקה שנולדה במשך תקופה ארוכה של ג'ם-סשנים שבועיים

אורי זר אביב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי זר אביב

גבע אלון, קרולינה, קותי (אופיר יקותיאל), מיקה שדה ושאנן סטריט הם רק כמה מ-35 המוסיקאים הישראלים המרכיבים סופר-גרופ ישראלית חדשה, "Lunacidal Tendencies", שאלבומה "After the End" עומד לצאת ב 5 באוגוסט. זהו אלבום פאנקי למדי, שעם זאת מקיף מגוון רחב של סגנונות: פולק, בלוז וג'ז, שעובר ביניהם חוט מקשר של רוקנרול גרובי.

בישראל היו מעט להקות-על כאלה, של מוסיקאים שכבר הוכיחו את עצמם בהרכבים קודמים: בהן "ששת", "צליל מכוון" ולאחרונה "הרביעייה": שם טוב לוי, אלון אולארצ'יק, שלמה יידוב ואפרים שמיר. בחו"ל בלטו "The Traveling Wilburys" של רוי אורביסון, בוב דילן, ג'ף לין, ג'ורג' הריסון וטום פטי בסוף שנות ה 80, "קרוסבי, סטילס נאש ויאנג", "Mad Season" ועוד.

את פרויקט "לונסיידל טנדנסיז",שאמנם אינם בסדר גודל כזה, יזמו והפיקו אלרן דקל, סולן להקת "פאנקנשטיין", ובריאן סטיינר, בעל חברת התקליטים הקטנה בלו סאן, קנדי שחי בישראל. הגרעין הקשה של הסופר-גרופ מונה 15 מוסיקאים, בהם שחם אוחנה וספי ציזלינג מ"פאנקנשטיין", איסר טננבאום מ"רוקפור", גדי אלטמן ורונן כוכבי. אליהם הצטרפו בהקלטות האלבום עוד 20 מוסיקאים, מזירות הגרוב והרוקנרול הישראלי העכשווי, בהם עוזי רמירז והצ'לנית הדס קליינמן.

"לונסיידל טנדנסיז". רשת מסועפתצילום: איליה מלניקוב

רוב המשתתפים בפרויקט כבר שיתפו פעולה בהרכבים אחרים. "אלו מוסיקאים שמכירים ומעריכים זה את זה", אומר דקל, "לכן היה קל לגרום להם לעבוד יחד. כששאנן סטריט, למשל, הגיע לאולפן, הוא הרגיש בבית, כי כבר הכיר את כולם מסביבו, אם מהקלטות ואם מהופעות".

רשת קשרי העבודה בין חברי ההרכב אכן סבוכה ומסועפת. דקל עצמו, בן 36, אחיה של דפנה דקל, כתב בעבר חומרים לאלבום הבכורה של קרולינה, שמצדה התארחה בהופעות שלו עם להקתו. קותי גם הוא שיתף פעולה עם "פאנקנשטיין" בהופעות והגיטריסט רונן כוכבי היה חבר בה במשך שנה וחצי. בשני אלבומי הסולו הראשונים של גבע אלון דקל מנגן בגיטרה בס. "זה מעין פרויקט רחב שמחבר בין מעגל החברים שלי ושל בריאן עם עוד כמה מעגלי חברים", מסביר דקל ומוסיף: "אלה חבר'ה מפלצות, כולם מוסיקאים מעולים בתחומם".

מי שנכח לפני כשנתיים בהופעה של די-ג'יי שאדו בגני התערוכה בתל אביב בוודאי זוכר לטובה את להקת הפאנק הישראלית הנפלאה שחיממה אותו ואף גנבה לו את ההצגה. זו היתה ה"קותימן אורקסטרה" ¬ ובפועל לא מעט מהמוסיקאים שהיו אז על הבמה נכללים בהרכב שמוציא כעת יחד את "After the End".

דקל הקים את להקת "פאנקנשטיין" בסוף 1998 יחד עם חברו, הקומיקאי גורי אלפי. בהתחלה ניגנו רק גרסאות כיסוי לשירי פאנק, בעיקר משנות ה 70, אך ב 2002, אחרי שאלפי עזב, החלו לכתוב ולהקליט חומרים מקוריים. במשך שנה וחצי גם היה דקל סולן להקת "הלילה" בתוכנית של ליאור שליין בערוץ 10.

מזימה משותפת

באלבום החדש יש 16 שירים, כולם באנגלית. את מלותיהם כתב סטיינר, שחברת התקליטים שלו הוציאה את שני אלבומיה של "פאנקנשטיין". סטיינר, קנדי שחי שנים בניו יורק, בא לישראל ב 1999 והקים כאן משפחה. הוא אינו נגן או זמר אלא מפיק מוסיקלי, אבל באלבום הוא מנגן פעם אחת בגיטרה ושר כמה פעמים יחד עם החברים. "בג'מים, לפעמים הייתי מחרבש לתוך המיקרופון, או תופס כלי נגינה, אבל אז כולם היו עוזבים", הוא אומר וצוחק.

הגרעין הקשה של ההרכב צמח במשך כמה שנים בסשנים של נגינה, מפגשי ג'ם שבועיים שהתקיימו באולפני פלוטו בדרום תל אביב. "אפילו להקת 'הקומיטמנטס' באה לאחד המפגשים המוקדמים", מספר סטיינר, שלפני כחמש שנים הביא את הלהקה האירית לפסטיבל בירושלים, יחד עם מייסי גריי ו"הבלאק אייד פיז".

אשר לשירי האלבום, "זה לא שישבו 15 איש יחד ואמרו: בואו נתחיל לכתוב חומרים", אומר דקל. סטיינר כתב שירים במשך שנים, בנושאים כמו אחווה, מוות, צדק ורוקנרול. דרכם של השירים מהמגירה שלו לידיהם של חברי ההרכב נסללה במזימה משותפת שלו ושל דקל: "היינו מגיעים לג'ם ופשוט מניחים את השירים על שולחן הקפה", מספר דקל. "ככה, ערימה של טקסטים, בלי לבקש מאף אחד לעשות אתם משהו. חבר'ה היו באים לנגן להנאתם ופתאום מישהו היה מרים איזה דף עם טקסט משולחן הקפה ומתחיל לשיר".

קותי משחזר: "היו הג'מים השבועיים, ואחרי כמה זמן בריאן פשוט אמר לנו 'בואו נעשה מזה אלבום' ואיגד את כולם. לא ברור לי איך הוא הצליח לארגן ולהביא את כל האנשים האלה בתוך כמה ימים להקלטות".

לקראת תחילת ההקלטות חשב סטיינר שיהיה מאוד לא פשוט לחבר יחד את כל החומרים שהוקלטו, הסשנים החופשיים והסקיצות. המתופף איסר טננבאום מציין שמבחינת סטיינר הכל הולך, וזה קצת בעייתי כשמדובר בכל כך הרבה סגנונות ומוסיקאים. לכן החליט סטיינר להזעיק את המפיק האמריקאי ג'יימי קנדילורו, שעבד עם "אר-אי-אם", וילי נלסון וקורטני לאב.

"כשידעתי שאנחנו נכנסים לאולפן", מספר סטיינר, "התקשרתי אליו ושאלתי אותו עם יסכים לעשות לנו את המיקסים הסופיים במחיר סמלי". הוא עשה עבודה מדהימה באולפן, אומרים פה אחד סטיינר ודקל. הם זוקפים לזכות קנדילורו את הזרימה הנינוחה בין שלל הסגנונות באלבום. אכן אין מדובר באלבום שמזכיר אוסף, אלא יותר להקה אחת גדולה ואקלקטית.

טננבאום מוסיף, שהנוכחות של סטיינר באולפן הילכה קסם על כל המוסיקאים שהשתתפו בפרויקט. "כשבריאן אומר לך, 'עזוב אחי, גוד וייבז, העיקר שיהיה כיף', אתה מאמין לו. כשהוא נמצא בחדר יש מין גרוב כזה. זו גישה לא ישראלית למוסיקה, גישה שאומרת, בואו ננגן בשביל הכיף בלי יותר מדי חוקים".

הימור מוצלח

בקרב 15 חברי הגרעין הקשה נוצרו כמה מיני-להקות שהתקבצו יחד סביב יצירה של שיר. בדרך כלל הם החלו לנגן ולשיר באולפן באופן ספונטני. מי שביצעו את השיר בג'ם, נהפכו לרוב למובילים היצירתיים ולמעבדים שלו באלבום. "זו היתה עבודה נוחה מאוד, כי על אף אחד לא נוצר נטל כבד מדי ועם זאת לכולם יש השפעה על היצירה השלמה", אומר דקל. רק אחר כך, בשלב ההקלטות, הצטרפו 20 האורחים הנוספים.

לדברי טננבאום, שניגן במיני-להקה שמנתה גם את אוחנה, דקל וכוכבי, "זה היה מעין הימור וזה הצליח". קותי מספר: "פשוט היינו תופסים כלים ומנגנים את השיר. זו היתה מין קייטנה; כולם היו שם כל הזמן ורק עשו מוסיקה, כמו פעם".

מה זאת אומרת כמו פעם?

קותי: "היום להקות מגיעות לאולפן ליום-יומיים מרוכזים ומקליטות את כל האלבום בבת אחת. אנחנו לעומת זאת לקחנו את הזמן, רוב היצירה קרתה בתוך האולפן".

גבע אלוןצילום: קארין אלון

הוא מוסיף שנהנה לא רק מהנגינה באולפן, אלא גם מהחברה ומהאפשרות לשבת בצד ו"לראות את מיטב המוסיקאים פה בתעשייה יוצרים ביחד".

הייצוג הרב של מוסיקאים מסצינת הגרוב ומסביב לה מעלה בהכרח את הרעיון להשתמש באלבום לשיווק סוג זה של מוסיקה ישראלית בעולם. חברת התקליטים "אודיו מונטאז'" עשתה כך בשנה שעברה כשהוציאה את אלבום האוסף "Grooves and Raw Sounds Mediterranean" (שבו גם קטעים של מוסיקאים החברים ב"לונסיידל טנדנסיז"). קותי מסכים שזה עשוי להיות רעיון טוב, "מה גם שלא רק סצינה אחת שמתועדת כאן", כדבריו, אך דקל מצדו אומר ש"זו לא המטרה של האלבום".

אף כי רוב שירי האלבום נוצרו כאמור באופן ספונטני, ישנם גם כמה שסטיינר ודקל התאימו אישית לחבריהם. "שני השירים שגבע אלון הלחין ושר", מדגים דקל, "אחד מהם, 'Slow Down', הוא בחר, ואת השני נתן לו בריאן כי חשב שמתאים לו לבצע".

השיר השני של אלון הוא "After the End", שיר הנושא הנועל את האלבום (אחריו יש קטע בונוס). בדומה ל"Slow Down", הוא אכן פולקי בסגנונו לעומת הסאונד השולט באלבום, שללא ספק שואב ממקורות שחורים יותר מאלו של אלון.

"החיבור שלי לשירים היה די מיידי", אומר אלון. "את 'Slow Down' היה לי די טבעי לקחת לכיוון הקאנטרי-בלוז בגלל הקלילות וההומור שבו. 'After the End' היה פילוסופי יותר, כמו סוג של משל, אז פשוט התקדמתי בהלחנה מבית לבית עד שנוצרה מעין סאגת רוק".

צילום: אסף עיני

אשר לשמה של הלהקה, "הוא לא קל לישראלים", מודה דקל וצוחק במבוכה קלה. "בריאן בחר אותו. אבל נראה לי שאני מבין אותו: לונה זה ירח, 'סיידל' זה מוות ו'טנדנסיז' פירושו נטיות. בעיני אלה נטיות אובדניות של הירח, שמביט בנו מלמעלה לפעמים ושואל את עצמו אם לעזוב עכשיו".

על אף האווירה הפוסט-אפוקליפטית של אלבום הקונצפט, דקל אומר שהיצירה שלו היתה חגיגה: "ישנה הסתכלות חיובית, על אף הקושי באלבום. אפילו בשם שלו, 'the End After', יש תקווה. יש משהו אחרי". בשיר "All has been Done" הוא שר בין השאר, בתרגום חופשי: "אם אנחנו לא רואים עוד אפשרות חיובית, אז יאללה, בואו נזרום כבר למלחמת עולם שלישית".

סטיינר מציין שחלק מהשירים שכתב "מצחיקים וכיפיים ורבים מהם כוללים משחקים וכפלי משמעויות". משחק מלים אפשר לזהות כבר במבט חטוף על שמות השירים: "Common is the Sense" לדוגמה. את השיר הנינוח "You're not of this World, ששרה קרולינה עם דקל, כתב סטיינר, לדבריו, בסגנון ההייקו היפאני.

על השאלה אם יש עתיד לפרויקט, האם הוא מתייחס אליו כאל יוזמה חד-פעמית או להקה פעילה, משיב דקל: "אני לא רואה בו להקה. המוסיקאים שעשו את זה לא ממשיכים להיפגש ולשאול מתי כבר תהיה ההופעה הראשונה. עשינו את זה יותר למען חדוות היצירה".

מתי באמת תהיה ההופעה הראשונה? דקל מתקשה לומר. אירוע להשקת האלבום מתוכנן לסוף אוגוסט או לספטמבר, אך יש קשיים צפויים בארגון הופעת רבת משתתפים שכזאת. הפעם היחידה עד כה שכל 35 המוסיקאים המשתתפים נפגשו יחד היתה ב"מסיבת הסיום" של העבודה על האלבום. האם הפעם הבא שכולם ייפגשו תהיה בהופעת ההשקה? דקל: "אני מאמין שנצליח להביא את כל חברי הגרעין הקשה של ההרכב וגם מקבץ מייצג מהאורחים".

יש סיכוי לאלבום המשך?

דקל: "לא יודע, אולי אחרי הסוף".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ