שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

גלן הנסרד מסרב להיות מוסיקאי של להיט אחד

ג'יימס מקינלי הבן, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'יימס מקינלי הבן, ניו יורק טיימס

הקהל בקפה וחנות הספרים "האוזינג וורקס" בסוהו אולי ציפה שגלן הנסרד יפתח את הופעתו שם בשיר מתוך "פעם אחת ("Once"), המחזמר מברודוויי המבוסס על שיריו, שזכה בשמונה פרסי טוני רק יומיים קודם לכן. או אולי בשיר מאלבום הסולו הראשון שלו, "Rhythm and Repose", שעמד לצאת בקרוב.

אבל להנסרד, בן 42, היו תוכניות אחרות. הוא שירבט בקדחתנות משהו על פיסת נייר בחדר ההלבשה זמן קצר לפני שעלה להופיע, וכשקפץ ועלה לבמה אמר, "אפתח בשיר שכרגע סיימתי לכתוב שם למטה".

ואז הוא שר בנימה מיוסרת, ללא ליווי: "אנחנו מוגבלים בידי כוחות מסוימים/ כולנו ככה/ צאי מהצללים, ילדה/ הוריקן מגיע/ רצון יבוצע/ צאי מהצללים, ילדה".

גלן הנסרדצילום: ניו יורק טיימס

לשרוד את הסופות, להמשיך הלאה, להיות אתה עצמך: אלה הנושאים שבהם עוסקים שיריו החדשים של הנסרד. ואין פלא בכך. ב 18 החודשים האחרונים הוא שוקד להרחיק את עצמו מ"פעם אחת", הסרט האירי דל התקציב מ 2006 שהזניק אותו ואת מרקטה אירגלובה שכיכבה לצדו לתהילה בינלאומית, וזיכה אותם באוסקר על השיר "Falling Slowly".

"יש אמנם קסם אמיתי בסרט 'פעם אחת'", אומר הנסרד, יליד דבלין, בראיון אתו בקפה ז'יטאן, גם הוא בסוהו. "אבל אני שמח לספר שאני לא מרגיש שהוא שלי. אני כבר לא מרגיש בעלות על הסרט. הוא שלהם".

בסוף 2010 הוא הפסיק את סיבוב ההופעות עם אירגלובה בת ה 24 והוציא את ההרכב של הצמד, "סוול סיזון", לחופשה ללא תאריך חזרה. סיפור האהבה המציאותי שלהם נגמר שנה קודם לכן (היא נישאה מאז), והוא היה מותש מחמש שנים של הופעות בלתי פוסקות, תחילה כדי לקדם את הסרט, אחר כך כדי לנצל את המומנטום שלו. התאבדות של אחד הצופים בהופעה שלו בקליפורניה זיעזעה אותו עמוקות.

הוא עבר לניו יורק לשנה, כתב והקליט את "Rhythm and Repose", ולראשונה עבד עם קבוצה של נגני אולפן ניו-יורקים ולא עם ה"פריימס" (Frames), להקת הפולק-רוק מדבלין שעמד בראשה במשך 20 שנה (האלבום יצא בימים אלה בחברת אנטי רקורדס). הוא הופיע רק בסיבוב הופעות קצר בקיץ, בתור מופע חימום לאדי ודר. "גלן עשה כנראה מה שתמיד רצה לעשות: להקליט אלבום שהוא יוכל להיות בו חופשי לגמרי", אומרת אירגלובה.

האלבום משתמש ברבים מהנושאים המלנכוליים והרומנטיים שהנסרד כתב עליהם בפסקול של "פעם אחת" וב"Strict Joy", האלבום שהוציא לאחר מכן עם אירגלובה ב 2009, אך הדגש הפעם הוא לא על ייסורי אהבה אלא על ההתמודדות עם משברים רגשיים ועל השגת פיוס. זה אלבום מפוכח ששיריו מתחילים בקצב מתון והולכים וצוברים אינטנסיביות, למשל "Hope High", שיר הימנוני אופטימי המייחל להשלמה בבוא העת עם האהובה לשעבר. המנגינה הקצבית היחידה היא "t Leave Me Waiting'Love Don", בקצב הקליפסו.

המוזה שונאת את הנכון

עם בת זוגו לשעבר, מרקטה אירגלובה

הנסרד החל את הקריירה שלו כנגן רחוב והוא עדיין במיטבו בהופעות חיות. הוא עדיין מנגן על גיטרת טקמיני לא יקרה, כלי של נגני רחוב, שיש בה שקעים במקום שבו ידו הפורטת מכה. קולו הגמיש והחזק הוא כלי רב-גוונים, והוא משתמש בכולם, מטנור צלול ועד נהמת גראנג' מיוסרת. הוא מתמסר לכל שיר באינטנסיביות מפחידה, ופורש את המנגינה כמעט בפראות מעל המקצב שמספקת ידו הימנית. הוא רוקע ברגלו הימנית על הבמה כדי להדגיש את הקצב הזה. "יש בזה איכות של טירוף", אומר תומס ברטלט, הפסנתרן שהופיע אותו והפיק את "Rhythm and Repose". "בתור כותב הוא מאוד בשליטה. אבל בהופעות שלו יש משהו מעורער קצת".

הנסרד אומר שלא כל השירים החדשים מתייחסים למרקטה אירגלובה, אף שהוא מודה ש"מרקטה נמצאת שם". בימים אלה הוא מנסה לכתוב שיר עמוק יותר, כדבריו. "אני מוצא את עצמי שר תמיד בתוך המסגרת של שירי אהבה, מדבר תמיד על מערכות יחסים", הוא אומר. "אבל יש גם מערכת יחסים ביני לבין המדינה שלי, ביני לבין החברים שלי, ביני לביני, ביני לבין אלוהים. לא תמיד השיר מתייחס לקשר עם החברה שלי. זאת פשוט השפה שהתרגלתי להשתמש בה".

הנסרד גם מנסה להאט את הקצב. כשגמר את העבודה על האלבום בינואר, הוא הודיע שייצא לחופשה האמיתית הראשונה בקריירה שלו, ונסע לג'מייקה להתמסר לאובססיה שפיתח לא מכבר לסגנון הרוק סטדי (Rock Steady). "עברתי התמוטטות קטנה כשהייתי שם. אבל זה מה שקורה בחופשות. אתה מדביק את הפער שנפער בינך לבין החיים שלך. הנשמה שלך משיגה אותך".

היו לו עניינים רבים להרהר בהם: מותו של אביו זמן קצר קודם לכן, שתיין כבד שמעולם לא הביע אהבה לילדיו; סיפור האהבה עם אירגלובה, שבא לקצו הכואב על הבמה; וההצלחה הבלתי צפויה של "פעם אחת", לאחר שהכין את עצמו לכישלון. יתרה מזו, הוא מצא את עצמו נאבק בתשוקה הגואה להקים משפחה, כמיהה שאינה מתיישבת עם הדחף שלו לעשות מוסיקה (יש לו קשר חדש, שהוא נחוש בדעתו לגונן עליו מפני התקשורת). "בשלב מסוים אתה צריך להביא לעולם כמה ילדים וללכת לגור בחווה", הוא אומר. "זה השיר העמוק יותר. בשלב הזה האמן עובר לרמה אחרת. אם אתה איש שיוצא להופעות ומתחיל עם בחורות, וממשיך לעשות את זה בגיל 55 ¬ אז בן אדם, נשארת תקוע".

אבל הרגשות המשפחתיים האלה ייאלצו לחכות לשנה הבאה, הוא מודה, משום שבששת החודשים הקרובים הוא יופיע לא מעט כדי לקדם את "Rhythm and Repose". באביב הוא לא חידש את החוזה על דירתו באיסט וילג', ובימים אלה, כשאינו בדרכים, הוא מבלה את כל זמנו בקוטג' הפשוט שלו בקילדייר, בפאתי דבלין, שם הוא עובד בגינה, בונה רהיטים בנגרייה ביתית ומרבה לבשל. "חיי בבית פשוטים ביותר. אני מבלה בבר המקומי עם חברים, מבשל לאמא שלי, בונה שולחנות, שותל ירקות: זה הרעיון הקלאסי של הקיום האמנותי".

הנסרד אומר שגדל במשפחת פועלים למודת סבל, עם אב אלכוהוליסט, אם קשת יום ומריבות משפחתיות רבות. "אבא שלי היה שקט, כועס, סגור, ולכן הדרך שלי היא לבטא כל מה שיש בפנים. אני רוצה להוציא הכל החוצה".

הוא למד לשיר ולנגן בגיטרה כשדודו, שרת שעבד בלילות בתור זמר, נשלח לכלא לתקופה מסוימת והשאיר את הגיטרה בביתם. הנסרד התאהב בבוב דילן, בלאונרד כהן ובוואן מוריסון ¬ הם עדיין השילוש הקדוש שלו ¬ ועזב את הלימודים בחטיבת הביניים כדי להתחיל להופיע ברחובות דבלין. עוד בהיותו נער הוא הצטרף ללהקות של דודו, ולמד, הוא מספר, לפרש את מצב הרוח החמקמק של קהל שיכורים.

היום הוא מעיין נובע של חוכמת פאבים. הוא נשבע שמטרתו אינה תהילה או כסף, אלא לכתוב "עשרה שירים טובים". לדבריו, למד להעריך את נקודות השיא בחייו אחרי שזכה באוסקר ב 2008, ובעקבות שיחה עם ברוס ספרינגסטין. "אם לא תציין את ההצלחות שלך, היום שבו תזכה להצלחה עלול להיות כמו עוד יום במשרד, ואין בזה שום שירה", הוא אומר. ממאמריו של לאונרד כהן על שירה הוא למד שעשיית מוסיקה היא ביסודו של דבר "ריקוד הזדווגות". "אתה מנסה לפתות את אלוהים או את האשה שלך".

הנסרד אומר שהזדעזע כשהמפיקים ג'ון הארט ופרד זולו הציעו, באפריל 2008, להעלות גרסה בימתית בברודווי של "פעם אחת". הוא חשש שהסיפור לא יעבוד על הבמה. "נלחמתי בזה בכל הכוח", הוא אומר. אבל ידידו הוותיק ג'ון קארני, נגן בס לשעבר בלהקת "פריימס" שכתב את הסרט, תמך בהעלאת גרסה בימתית ובסופו של דבר נתן הנסרד להפקה את ברכתו. בשנה שעברה הוא אף עזר להכין את סטיב קאזי, השחקן המגלם את התפקיד שגילם הנסרד בסרט, ויעץ לו לשפר את הסגנון באמצעות הופעות רחוב במשך חודש. "תשכח ממה שנכון", הוא אמר לקאזי. "המוזה שונאת את מה שנכון" (קאזי זכה בפרס טוני לשחקן הטוב ביותר במחזמר).

האלבום החדש, אומר הנסרד, נולד כמעט במקרה. בתחילת השנה שעברה הוא ישב בדירתו באיסט וילג' בטל מעבודה. "התחלתי לנגן הרבה בגיטרה, בפאניקה מעורבת בהתלהבות". ערב אחד ישב בג'אם סשן חודשי ב"לה פואסון רוז'" בגריניץ' וילג', בהנחיית ברטלט, והלהקה מצאה חן בעיניו. הוא הזמין את הנגנים לסשן הקלטות מאולתר באולפן. הם הקליטו שבעה שירים בתוך שבוע. "אפילו לא ידעתי שכתבתי שבעה שירים", הוא מספר. "הלכתי הביתה וחייתי אתם שבוע-שבועיים, ואז הבנתי שפשוט התחלתי להקליט אלבום סולו".
מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ